כלי דם לחיים
ארוכים

הרפואה של מאתיים השנים האחרונות הצליחה להביא להעלאת תוחלת החיים – בעיקר במניעת מוות של צעירים ובטיפול במחלות שמופיעות בגילאים מבוגרים. אולם, בני האדם עדיין לא הצליחו להאריך את תוחלת החיים שלהם מעבר ל-120 שנים. לעומת זאת, יש לנו הצלחה גדולה יותר בהארכת תוחלת החיים של עכברים במעבדה. חוקרים הצליחו להאריך את ימיהם של עכברים באמצעות דיאטה דלת קלוריות, והארכת קצוות הכרומוזומים, או להפוך את כיוון ההזדקנות, לדוגמה במניעת נזקים ל-DNA. במחקר חדש נמצא שתוספת של החלבון VEGF שמעורר צמיחה של כלי דם, לא רק האריכה את תוחלת החיים של עכברים, אלא גם שיפרה את בריאותם.  

ההזדקנות גורמת לירידה בתפקוד של כלל אברי הגוף, בד בבד עם עליה במחלות שונות כגון סרטן, מחלות מטבוליות כמו סוכרת, מחלות דלקתיות כגון ראומטיזם ומחלות לב וכלי דם אשר נובעות, בין השאר, מהסתיידות כלי הדם.

אלי קשת, חתן פרס ישראל במדעי החיים לשנת 2021, חוקר צמיחה של כלי דם חדשים בגוף. במחקר שפורסם בכתב העת Science, בדקו קשת וקבוצת המחקר שלו מהאוניברסיטה העברית בירושלים את הקשר בין יצירת כלי דם חדשים להזדקנות. הם הניחו שאחד הגורמים לירידה בתפקוד אברי הגוף בהזדקנות הוא התנוונות של כלי דם קטנים, הגורמת למחסור בחמצן וחומרי תזונה, וכן להצטברות של חומרי פסולת ברקמות. ההשערה מאחורי המחקר הייתה שעידוד ייצור של כלי דם חדשים יאט את הפגיעה בכלל רקמות הגוף.

החלבון Vascular Endothelial Growth Factor (או בקיצור VEGF) הוא גורם גדילה המעודד ייצור כלי דם חדשים, לדוגמה בגידולים סרטניים. בנוסף לתפקידו זה, VEGF גם משפיע על שמירת התפקוד של כלי דם קיימים, למשל באמצעות השפעה על חדירות הדפנות שלהם. כדי לבחון את השפעתו על ההזדקנות, יצרו החוקרים עכברים מהונדסים גנטית כך שייצור ה-VEGF  בגופם כפול, והשוו אותם לאחיהם שאינם מהונדסים גנטית. 

לא רק תוחלת חיים ארוכה יותר, אלא גם בריאות טובה יותר בגיל מבוגר בזכות החלבון המצמיח כלי דם. עכבר מעבדה | צילום אילוסטרציה:  Vasiliy Koval, Shutterstock

בריאות ואריכות ימים

ראשית, החוקרים ראו אצל עכברי הביקורת ירידה במספר כלי הדם הקטנים ברקמות שונות אצל עכברים מבוגרים בגיל שנתיים לעומת גיל שלושה חודשים, וכן עלייה בחדירות כלי הדם בגיל המבוגר. הפגיעה בכלי הדם נובעת מכך שעם הגיל יש עלייה ברמות של חלבונים שנקשרים ל-VEGF בדם, וכך גורמים לירידה ביכולתו להיקשר לקולטנים על גבי התאים שבונים כלי הדם. לעומת זאת, אצל העכברים שהונדסו לייצר עודף  VEGF, כלי הדם נשמרו בגיל שנתיים כמו בגיל שלושה חודשים. מדד נוסף שבדקו החוקרים היה רמות החמצן בכלי הדם בשרירי הרגליים. גם כאן נרשמה ירידה ניכרת אצל עכברים רגילים בני שנתיים לעומת גיל שלושה חודשים, אך הן נשמרו ברמה ה"צעירה" בעכברי ה-VEGF.

התוצאה המפתיעה במיוחד היתה שתוחלת החיים של עכברי VEGF גדלה ב-40 אחוזים אצל נקבות וכמעט ב-50 אחוזים אצל זכרים – כלומר מתוחלת חיים ממוצעת של שנתיים לכשלוש שנים. עכברי ה-VEGF גם היו בריאים יותר, עם פחות הצטברות שומן ברקמות, מדדים מטבוליים טובים יותר, כבד בריא יותר, פחות דלקות, פחות אוסטאופורוזיס (אובדן סידן בעצמות) ודחייה של חצי שנה עד שנה בהופעת גידולים סרטניים ספונטניים.

תהליך ההזדקנות מושפע מתהליכים בתוך התאים, וכן מתהליכים ברמת האיברים, הרקמות והגוף כולו.  המחקר של קשת ועמיתיו בעכברים מראה שבריאות כלי הדם נמצאת במקום גבוה בהיררכיית ההשפעה על תהליך ההזדקנות, וכי טיפול שמגדיל את רמות ה-VEGF בדם עשוי לסייע בעיכוב תהליך ההזדקנות. מחקר גנטי בבני אדם הראה קשר בין הגן ל-VEGF לבין אריכות ימים. אולם עדיין דרוש מחקר רב בבני אדם כדי לבחון אם תוספת VEGF יכולה להאט את ההזדקנות ולשפר את המצב הרפואי בגיל מבוגר.