חלב של עכבישים

הנקה, מתברר, היא כבר לא ליונקים בלבד. חוקרים בסין גילו כי נקבות של העכביש הקופץ טוקסאוס מגנוס (Toxeus magnus) מפרישות נוזל דמוי חלב שממנו ניזונים הצאצאים שלהן. בנוסף, האימהות ממשיכות להאכיל את העכבישונים שלהן ולנקות אחריהם את הקן גם לאחר שגדלו. עד היום חשבנו שהזנה וטיפול הורי ממושכים מאפיינים לרוב בעלי חיים גדולים הרבה יותר, החיים זמן רב יותר.

העכבישים הקופצים הם סדרת העכבישים הגדולה והמגוונת ביותר בעולם, שכוללת יותר מ-4,500 מינים ויש לה נציגות כמעט בכל יבשת. העכביש הקופץ הזעיר Toxeus magnus חי בעיקר בדרום מזרח אסיה והוא חקיין של נמלים: הוא נראה כמו נמלה, הולך כמו נמלה ואפילו מניע את שתי רגליו הקדמיות מעל ראשו כחיקוי למחושי הנמלה. אך בניגוד לנמלה הוא קופץ כשהוא בסכנה ואינו מין חברתי. לכן העובדה שהעכביש הזה חי במושבות קטנות סקרנה את החוקרים.

מושבות העכביש מורכבות בדרך כלל ממספר מצומצם של בוגרים או מנקבה בוגרת וכמה צעירים. האם מדובר בצאצאים הזוכים לטיפול אמהי ארוך במיוחד ונשארים בקן לזמן ממושך? החוקרים, מאוניברסיטאות שונות בסין, בדקו אם זה אכן כך.

בתצפיות במעבדה הבחינו החוקרים שהאם והצאצאים לא עזבו את הקן כדי לחפש מזון בעשרים הימים הראשונים מרגע הבקיעה, אך העכבישונים גדלו בכל זאת. בדיקה נוספת העלתה כי במהלך השבוע הראשון האם הפרישה טיפות של נוזל מבטנה אל קרקעית הקן והצאצאים שתו מהן. לאחר מכן הצאצאים כבר שתו את הנוזל ישירות מגוף האם.

להפתעתם גילו החוקרים כי האם המשיכה "להניק" גם כשהצאצאים כבר היו ב"גיל ההתבגרות", הגיעו ל-80 אחוז מגודלם הסופי והחלו לצאת מהקן כדי לצוד בעצמם – בבוקר הם צדו ובלילה ינקו. רק 40 יום לאחר הבקיעה, כשהגיעו לבגרות מלאה, הפסיקו הצאצאים לקבל מזון מהאם, וגם אז חלקם עוד שבו לקן בלילות.

לאורך כל הזמן הזה האם גם דאגה לניקיון הקן – היא פינתה ממנו את הנשלים ותיקנה נזקים שנגרמו לו. "אנו חושבים שהדבר משקף את הסיכון הגבוה לחיי הצאצאים הקטנים – אם ינסו לצאת לצוד את מזונם הם עלולים להפוך לטרף בעצמם", אמר ריצ'רד קורלט (Corlett) מהאקדמיה הסינית למדעים, שהיה שותף למחקר.

כמו כן, אף על פי שהאם טיפלה באופן שווה בצאצאים הצעירים, מרגע שהגיעו לבגרות מינית רק בנותיה הורשו להיכנס לקן. זכרים בוגרים שרצו לחזור לקן הותקפו. החוקרים משערים שכך נמנעת התרבות בתוך המשפחה.

תנאים קשים? קח חלב

בהמשך, כשבחנו החוקרים את העכבישות תחת מיקרוסקופ, הם גילו את האיבר שממנו מופרשות טיפות הנוזל בבטנן. מאחר שבאותו מקום מצויה גם התעלה שדרכה מוטלות הביצים, החוקרים משערים שהנוזל עשוי לנבוע מביצים טרופיות (Trophic eggs) – ביצים לא מפותחות שמשמשות להזנת צאצאים. הנוזל מכיל סוכר, שומן וחלבון, בריכוז גבוה פי ארבעה בערך מריכוז החלבון בחלב פרה.

גם נקבות של עכבישים נוספים ושל חרקים כמו ג'וקים וחיפושיות מסוימות דואגות למזון לצאצאים בדמות ביצים טרופיות. אולם בעוד הן מטילות את הביצים באופן חד-פעמי ובכמות שתספיק לימים ספורים מרגע הבקיעה, עכבישות המגנוס מפרישות טיפות מאיבר ייעודי ולאורך זמן רב עד "גיל ההתבגרות". בכך, לטענת מחברי המאמר, ההזנה האימהית של המגנוס דומה יותר לייצור החלב של יונקים.

החוקרים מעלים את האפשרות שטיפול הורי ממושך היה יכול להתפתח אצל חסרי חוליות בתגובה לתנאי סביבה קשים הדורשים שכישורי הצאצאים (למשל ציד או הגנה מטורפים) יתפתחו במלואם לפני שיהיו מסוגלים לעצמאות. הם מעוניינים להמשיך ולחקור אם הטיפול וההזנה הממושכים מלווים במספר צאצאים נמוך, שכן יש להם מחיר - הנקבה לא תוכל להאכיל כמות גדולה מדי של עכבישונים. בכל מקרה, הגילויים הנוכחיים פותחים דלת להבנה של התפתחות הטיפול ההורי בקבוצות שונות של בעלי חיים, ומראה לנו שגם עכבישות יכולות להיות אמהות מסורות, ומזינות.