ובקן לה...
עור של נחש

בקינים של ציפורים אפשר למצוא לפעמים דברים מוזרים.

כבר כתבנו כאן על עורבים ועקעקים ששילבו במבנה הקן שלהם דוקרנים ששימשו במקור כדי להרתיע ציפורים, על ציפורים שבונות את הקן כולו מסיבים של פטריה, ואפילו על ריפוד הקן בבדלי סיגריות. אלו כמובן רק חלק מהחומרים, הטבעיים והמלאכותיים, שציפורים בחרו לשלב בקיניהן. 

כבר במאה ה-19 הבחינו חוקרים בחומר אחד שהתגלה בקן אחר קן, ונראה לא ממש שייך: עורות של נחשים, או יותר נכון, נשלים. נחשים, כמו בעלי חיים רבים אחרים, משילים את עורם כל כמה זמן. הנחשים משאירים אחריהם "שרוולים" ארוכים של שכבת העור החיצונית ביותר, הפוכה כמו גרב שהורידו אותה. ציפורים לא מעטות, כך מתברר, אוספות את הנשלים הללו ומכניסות אותם לקיניהן. 

המראה המוזר של עורות נחש בקן ציפור עורר שאלות אצל אותם חוקרים מוקדמים, שתהו על תפקידם האפשרי. כתבה באתר של מעבדת קורנל לאורניתולוגיה (חקר העופות) מביאה את דבריו של אחד החוקרים, שנכתבו ב-1889: "האם הציפורים מאמינות באמונות טפלות, אני תוהה? עורות הנחשים הם קשיחים, לא חמימים כמו נוצות, או רכים כמו כותנה או בד ישן... יכול להיות שהנחשים סולדים מה'בגדים הישנים' שלהם ולא אוהבים שמזכירים להם את נפילתם, ושהציפורים שמתרבות בחורים אליהם נחשים עלולים להיכנס החלו באינסטינקט לאסוף את הנשלים, כדרך להפחיד את הנחשים?"

חוקר עופות תהה ב-1889 אם ציפורים משתמשות בעורות נחשים בקיניהן כדי להפחיד נחשים. קן ציפור עם נשל נחש | צילום: spetenfia, Shutterstock

שאלה מעניינת – אבל כדי לענות עליה, צריך לעשות מחקר מסודר ויסודי. זה מה שעשו חוקרים מאוניברסיטת קורנל בארצות הברית, ובמאמר שהתפרסם לאחרונה הם מציגים את ממצאיהם: קינים שבהם היו נשלי נחשים סבלו פחות, באופן משמעותי, מטריפה של הביצים – אך רק כשמדובר בקינים שבנויים בחללים בעץ. קינים שבנויים כקערה פתוחה, שניצבת בין הענפים, סבלו מאותה רמה של טריפה עם ובלי עור הנחש. בניגוד להשערה מ-1889, נראה שהנשלים לא הרתיעו את הנחשים עצמם, אלא בעלי חיים אחרים, כמו סנאים, שמפחדים מהנחשים.

עם או בלי עור? תלוי במבנה

החוקרים החלו את המחקר בסקירה ספרותית. הם מצאו אזכורים לעורות נחש בקינים של 78 מיני ציפורים, כמעט כולם ציפורי שיר. בקבוצה הזו היה ייצוג יתר לציפורים שמקננות בחללים – מינים כאלו, כך נראה, נטו יותר לשים נשלים בקיניהם, לעומת ציפורים שמקננות בקינים פתוחים.

לאחר מכן התמקדו החוקרים בתשעה מינים של ציפורי שיר אמריקאיות, ביניהם חמישה שמקננים בחורים וארבעה שמקננים בקינים פתוחים על עצים. הם בחרו במינים האלו כי עבורם הייתה להם צורה מיוחדת של תיעוד: כרטיסי תיעוד קינים (nest record cards). בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 אנשים לא מעטים עסקו בתחביב שמאז עבר מהעולם (וטוב שכך): איסוף ביצים. האספנים נהגו להציג את האוספים שלהם, ולצד הביצים הציבו כרטיסים שמכילים מידע על הקן: מין הציפור, מקום הקן וגם החומר ממנו הוא בנוי.

החוקרים בחנו כמה מאות כרטיסי קינים, וספרו את אלו שבהם צוינה נוכחותו של נשל נחש. הממצאים אישרו את מה שנמצא בסקירה הספרותית: ציפורים שמקננות בחורים נטו הרבה יותר לשלב בקיניהן נשלים, פי 6.5 בהשוואה לציפורים המקננות בקינים פתוחים.

מידע על קן של Myiarchus crinitus, ממשפחת הטירניים, שכולל "עור נחש, כרגיל". כרטיס תיעוד קינים משנת 1893|  מקור: Western Foundation of Vertebrate Zoology

עור נחש נגד טריפה

השלב הבא נועד לבדוק את התפקיד שממלא עור הנחש בקן. לחוקרים היו מספר השערות: ייתכן שהנשלים מפרישים חומרים מסוימים שמבריחים טפילים חיצוניים כמו כינים; ייתכן שיש להם השפעה על אוכלוסיית החיידקים בקן; או שהם מגנים על הביצים מפני טריפה. 

החוקרים בחרו שני מינים של ציפורים שמקננים בחורים, אך לא נוטים לשלב עורות נחש בקיניהם: סנונית עצים (Tachycineta bicolor) וקיכלי מזרחי (Sialia sialis). הם שמו נשלי נחש בחצי מהקינים, ובדקו את החיידקים שנמצאים בהם, וגם את הטפילים. לא היה שום הבדל בין הקינים המצויידים בעורות ובין נטולי הנשלים, והחוקרים הסיקו מכך שלעורות אין השפעה על המזיקים הללו.

הניסוי הבא בדק את ההשפעה האפשרית על הטריפה. החוקרים תלו תיבות קינון שמדמות קינים בחורים, לצד קינים נטושים של קיכלי נודד (Turdus migratorius), שמקנן בקינים פתוחים דמויי קערה. לחצי מהם הכניסו עורות נחשים ולחצי לא, ובכולם שמו ביצים של שליו יפני. הם בדקו את הקינים כל כמה ימים, במשך שבועיים.

הממצאים הראו שלנשל הייתה השפעה משמעותית ביותר – אבל רק בתיבות הקינון. 62 אחוזים מהתיבות ללא עור הנחש הותקפו, ולפחות אחת מהביצים נאכלה; לעומת רק 25 אחוזים מהתיבות שהיו בהם עורות נחשים. בקינים הפתוחים לא היה הבדל בין אלו המצוידים בנשלים ואלו שלא.

מקנן בקינים פתוחים דמויי קערה. זוג קיכלים נודדים לצד קן עם גוזלים | צילום: yvontrep, Shutterstock

משהו מעניין קורה שם

מדוע עורות הנחש מגינים על הביצים בתיבות הקינון, או בחללים, אך לא בקינים הפתוחים? החוקרים משערים שהתשובה טמונה בהבדלים בין הטורפים. קינים פתוחים של קיכלי נודד מושכים בין השאר ציפורים כמו עורבים, שגונבים מהם ביצים – אך קשה להם יותר להיכנס לחורים. את הקינים בחורים מבקרים טורפים אחרים וקטנים יותר, למשל סנאים. ובעוד עורבים לא מפחדים במיוחד מנחשים, סנאים כן. 

"אם אתה טורף של ביצים שהוא קטן מספיק להיכנס לחור, ואתה גם קטן מספיק בשביל להיות טרף לנחשים, סביר שזו הגנה יעילה מפניך", אמר וניה רוור (Rohwer), שהוביל את המחקר, בראיון לאתר אגודת אודובון, שמטרתה הגנה על ציפורים.

זה יכול להסביר מדוע ציפורים שמקננות בחורים נוטות הרבה יותר לשים בתוכם עורות נחש. המטרה היא לא להזכיר לנחשים שהם בני תמותה – פואטי ככל שהרעיון הזה יישמע – אלא כדי להרתיע יונקים קטנים, עם חיבה לביצים טריות. אנחנו עדיין לא יודעים אם המראה של נשל הנחש, או אולי הריח שלו, גורמים לאותם יונקים להתרחק מהנשלים.

אבל רוור סבור שעורות הנחש עשויים גם להעניק יתרונות נוספים, שבינתיים איננו יודעים מה הם. יש מיני ציפורים שמקננים בקינים פתוחים, ואף שנראה שהנשלים לא מגנים עליהם מפני טריפה, הם משלבים את הנשלים בקיניהם באופן קבוע, ולעתים קרובות משחילים אותם בחלק החיצוני של הקן. "כמה מהמינים בעלי קן דמוי קערה משתמשים בכמויות גדולות של עורות נחש, ונראה שיש משהו מעניין שקורה שם", אמר רוור. "אבל אנחנו לא יודעים עדיין מה הוא".