חוקרים טוענים כי שיבוש מחזורי האור והחושך פוגע ביתושים, מפחית עקיצות ועשוי לסייע במניעת התפשטותן של מחלות
יתושים הם ככל הנראה היצורים הקטלניים ביותר בעולם, משום שהם מעבירים גורמי מחלות רבים, בראשם טפיל המלריה. בשנים האחרונות אמנם נרשמה ירידה ניכרת בתמותה ממלריה, אך המחלה עדיין קוטלת יותר מ-400 אלף בני אדם בשנה, רובם ילדים וכמעט כולם – באפריקה. התמותה ממלריה פחתה כמעט ב-50 אחוז משנת 2000, בין השאר בזכות שימוש נרחב בכילות נגד יתושים, ולעיתים אף בכילות ספוגות בחומרים דוחי יתושים. אך אין די בכך וחוקרים ממשיכים לחפש דרכים נוספות יעילות וזולות ליישום שיסייעו בהפחתת התמותה ביבשת הענייה. כעת חוקרים מאוניברסיטת נוטר דאם בארצות הברית מדווחים בכתב העת Parasites & Vectors כי שינוי משטר התאורה וחשיפת יתושים לכמה דקות של אור בלילה, עשויים לשבש את השעון הביולוגי של היתושים ולהפחית במידה ניכרת את העקיצות.
אוכלות בחשיכה
החוקרים עשו את הניסוי על יתושי Anopheles gambiae, מין שהנקבות שלו הן מפיצות עיקריות של טפילי המלריה (הזכרים אינם עוקצים ולכן אינם מפיצים את המחלה). הם גידלו את היתושות בכלובים, במשטר של 11 שעות אור, 11 שעות חושך, ובין לבין שעה של שקיעה ושעה של זריחה, שבהן האור נחלש או מתחזק בהדרגה. בשעות החושך איפשרו ליתושות לאכול פעם בשעתיים, באמצעות הצמדת זרוע של אחד החוקרים לרשת הכלוב למשך שש דקות.
בשלב הראשון החוקרים חשפו את היתושות לעשר דקות של אור "יום" מיד לאחר תחילת החושך, ובדקו אם זה משפיע על הרגלי האכילה שלהן. מספר היתושות שעקצו את הנבדק היה קטן משמעותית בהאכלה שמיד אחר כך ובהאכלה נוספת כעבור שעתיים, מאשר בקבוצת הביקורת, שבה היתושות לא נחשפו לאור הזה. לאחר עוד שעתיים ההבדל הצטמצם מאוד, ואחר כך נעלם לגמרי. בניסוי המשלים הם הראו כי חשיפה מוקדמת של היתושות לחושך, עוד לפני ה"שקיעה", גרמה להן לעקוץ בשעות הלילה הראשונות הרבה יותר מאשר אלה שנשארו במחזור התאורה הרגיל.
כשהחוקרים הדליקו את האור למשך זמן ההאכלה של היתושות, כל שעתיים, הם הורידו במידה ניכרת עוד יותר את שיעור העקיצות. מספר העקיצות בתנאים האלה היה קטן בתחילת הלילה ב-94 אחוז ממספרן בקבוצת הביקורת, אך בהמשך הלילה הפער הצטמצם בהדרגה עד 23 אחוז שעתיים לפני סיום החושך. גם כשהיתושים קיבלו כמה דקות של אור כל שעתיים שלא בזמני האכילה היו פערים ניכרים בינן לבין קבוצת הביקורת, אך פחותים מאשר בניסוי של התאורה בזמן ההאכלה עצמו.
לבסוף, החוקרים בחנו בניסוי נפרד אם תאורה לילית משפיעה על הרגלי התעופה של יתושות שהוחזקו במבחנות רחבות. ומצאו כי בשעות מסוימות תאורה של חצי שעה הביאה לירידה ניכרת בפעילות התעופה של היתושות, אך ברוב השעות היא לא חוללה שינוי ניכר בתעופה.
מגששים באפלה
החוקרים סבורים כי הרגלי הפעילות והעקיצה של יתושות אנופלס מושפעים ממקצב צירקדיאני, כלומר מחזור בן יממה של פעילות ביולוגית, הרגיש לשינויים במשטר האור/חושך. לדבריהם, תוספת תאורה בשעות החושך עשויה לשבש את התנהגות האכילה של היתושות, בעיקר בשעות הראשונות של החשיכה, שהן שעות ההזנה המועדפות על היתושות. זה גם מסביר מדוע השפעת השינויים בתאורה פוחתת במהלך הלילה.
החוקרים מציעים שימוש בשינוי משטר התאורה, בעיקר בתוך בתים, כדרך להפחתה של עקיצות יתושים, בעיקר כאמצעי נוסף לכילות ולחומרי הדברה, שהיתושים מפתחים עמידות בפניהם. חלק מהפוטנציאל של השיטה נובע לדבריהם מכך שהיא יעילה בשעות החושך הראשונות, שבהן הכילות עוזרות פחות משום שרוב האנשים טרם עלו על יצועם.
המחקר סובל ממגבלות רבות, ובראשן העובדה שהוא נעשה בתנאי מעבדה. היתושות גודלו בכלובים קטנים עם משטר תאורה קבוע מאוד ומצצו דם דרך רשת בשעות קבועות. בתנאים טבעיים הן עשויות להידרש לתעופה רבה בשעות הלילה כדי למצוא מזון, ולהשקיע בכך אנרגיה רבה שתחייב אותן להשיג יותר מזון. כמו כן הן עשויות למצוא מקום מוצל מאוד או חשוך למסתור ביום, אבל להיקלע לחדר מואר דווקא בלילה. בעיה נוספת היא שהיתושות במקר לא היו מודבקות בטפיל המלריה. מחקרים קודמים העלו כי הטפיל משנה את התנהגות היתושות, ובכלל זה משפיע על הרגלי האכילה שלהן, כדי לשפר את סיכויי הישרדותן וכך כמובן את סיכוייו שלו לשרוד ולהתרבות.
שינויי התאורה שמציעים החוקרים למאבק ביתושים עלולים גם להיות בעלי השפעה שלילית על בני האדם, לפגוע באיכות השינה שלהם ובתפקוד היום-יומי. במחקר נעשה שימוש באור לבן, אבל ייתכן שאפשר להשיג תוצאות כאלה גם עם תדרי אור שיפריעו פחות לעין האדם.
למרות החסרונות והמגבלות, הרעיון של שיבוש השעון הפנימי של היתושות באמצעות תאורה עשוי להיות מעניין. יידרש עוד מחקר רב על ההשפעה של אור בתנאים שונים על היתושות, כדי שיהיה אפשר להשתמש בשיטה ביעילות להפחתת התמותה ממלריה.
