למה לפירות בשלים יש ריח חזק כל כך? מחקר חדש מציע שהריח התפתח כדי לסמן ליונקים אוכלי פירות מתי הפרי בשל ומוכן

הסתיו הוא עונה נהדרת לחובבי הפירות. העצים – והחנויות – מתמלאים בתאנים, גויאבות, אחרוני השזיפים וראשוני פירות ההדר, וכולם מודיעים על בשלותם ומתיקותם בצבעם ובניחוחותיהם (לפחות במקרה של הגויאבה, לא כולם מרוצים מכך).

לעצים יש סיבה טובה לפרסם את הפירות הבשלים שלהם: הם זקוקים לבעלי החיים שאוכלים אותם כדי לפזר את הזרעים, וכך להבטיח שלפחות חלק מצאצאיהם ימצאו מקום לגדול ולשגשג בו. בשל כך התפתחו הפירות לגודל ולצורה המתאימים ביותר לבעל החיים המסוים שנוהג לאכול אותם, ומחקרים הראו שגם הצבע שלהם נועד למשוך את עיניהם של אוכלי הפירות, במיוחד את אלו של הציפורים בעלות הראייה החדה.

ומה בקשר לריח? האם זו תופעת לוואי של החומרים הנמצאים בפירות הבשלים, או מסר בפני עצמו, שהתפתח כדי שבעלי החיים ידעו איזה פרי טוב למאכל? חוש הריח של הציפורים אמנם אינו מפותח במיוחד והן מסתמכות יותר על ראייה, אך חלק מהיונקים אוכלי הפירות עשויים בהחלט לבחור אותם לפי הריח שהם מדיפים.

במחקר חדש הראו מדענים מגרמניה וממדגסקר שריחם של פירות שיונקים אוכלים באופן קבוע מתגבר ומשתנה כשהם מבשילים. זאת לעומת פירות שאוכלות ציפורים, והריח שלהם משתנה הרבה פחות. הממצאים מעידים על כך שריח הפירות אינו תופעת לוואי, אלא התפתח במיוחד כדי לתקשר עם מפיצי הזרעים.

אי ירוק בים

את המחקר הוביל ד"ר עומר נבו (Nevo), המשתלם כעת באוניברסיטת אולם בגרמניה. בראיון לאתר מכון דוידסון סיפר נבו איך הגיע לעבוד על אבולוציה של ריח הפרי. "העניין המרכזי שלי היה באבולוציה של האדם, ובין השאר של חוש הריח. חקרתי תחילה את חוש הריח של הקופים. המנחה שלי בדוקטורט התעניין בתפוצה של זרעים, ואמר לי 'בוא ננסה לשלב את זה'".

התוצאה הייתה מחקר על קופי עכביש בפרו והפירות שהם אוכלים, שהראה תוצאות מבטיחות אך היה קטן למדי ועסק רק בארבעה מיני פירות. המחקר הנוכחי נערך באי מדגסקר הסמוך לדרום-מזרח אפריקה, על 30 מיני צמחים מ-15 משפחות שונות. 19 מהמינים נאכלים רק על ידי לֶמוּרִים, פרימטים הקרובים לקופים וייחודיים לאי - ספציפית למורים אדומי בטן (Eulemur rubriventer), המין הנפוץ באתר המחקר. את 11 מיני הפירות האחרים אוכלות בעיקר ציפורים.

מדגסקר נבחר כאתר המחקר משום שבו קל יחסית לבצע הפרדה כזו. "במדגסקר יש עצים שרק הלמורים נוגעים בהם" אמר נבו. "אבל במקומות אחרים, כמו למשל ביבשת אפריקה, יש המון חפיפה בין הפרימטים לבין הציפורים, כולם אוכלים את אותם פירות". בנוסף, הלמורים מסתמכים על חוש הריח שלהם יותר מרוב הקופים, וראייתם טובה פחות. אם יש פרימטים שבוחרים פירות לפי הריח שלהם, סיכוי טוב שאלו יהיו הלמורים.

​עצים שרק הלמורים נוגעים בהם. פירות של עץ וונדוונינה ששימשו במחקר הריחות | צילום: עומר נבו
עצים שרק הלמורים נוגעים בהם. פירות של עץ וונדוונינה ששימשו במחקר הריחות | צילום: עומר נבו

ריחות בשקית

החוקרים אספו 428 פירות בשלים ו-434 פירות לא בשלים מ-90 עצים. השלב הבא היה לבדוק אילו חומרי ריח נמצאים בפירות השונים. לצורך כך הם השתמשו במכשיר מדעי מתוחכם: שקיות בישול. כן, אותן שקיות שאנחנו ממלאים באורז ובעוף ומכניסים לתנור.

"שקיות הבישול עמידות ואינן מגיבות עם הדגימות" הסביר נבו. "שמנו את הפירות בתוך השקית, והכימיקלים הנדיפים שהשתחררו מהם נשארו בתוכה. אז שאבנו את האוויר מהשקית והעברנו אותו אל "מלכודת ריחות", המורכבת מחומרים שתופסים את הכימיקלים. את ה"מלכודת" אפשר להקפיא ולהעביר למעבדה בגרמניה, כשהיא מכילה בתוכה את חומרי הריח".

ניתוח של החומרים, בעזרת ספקטרומטר מסות וכרומטוגרף גז, העלה הבדלים ברורים בין הפירות שאכלו הלמורים לאלו שאכלו בעיקר הציפורים. הפירות מהסוג הראשון שינו את ריחם והגבירו אותו באופן משמעותי כאשר הבשילו, הרבה יותר משעשו זאת הפירות מהסוג השני, שהציפורים העדיפו. ההשוואות נעשו בין פירות בשלים ולא-בשלים שנקטפו מאותו עץ, כדי למנוע השפעה של גורמים כגון הסביבה שהעץ צמח בה או הרקע הגנטי שלו.

הממצאים מצביעים על כך שעצים הנעזרים בלמורים להפצת זרעיהם פיתחו את הריחות כדי להודיע ללמורים אילו פירות בשלים ומוכנים לאכילה. "אם הריח היה רק תופעת לוואי, היינו מצפים למצוא את אותו שינוי בריח כשהפרי מבשיל, בשתי הקבוצות" אמר נבו.

​שואבים את הריחות לתוך שקיות הבישול. מעבדת השטח של נבו ועמיתיו במדגסקר | צילום: עומר נבו
שואבים את הריחות לתוך שקיות הבישול. מעבדת השטח של נבו ועמיתיו במדגסקר | צילום: עומר נבו

הלמורים לוחצים

כדי להראות שהלמורים אכן מפעילים לחץ אבולוציוני על העצים לפתח ריח מובחן של פירות בשלים, בחנו החוקרים גם את התנהגותם של בעלי החיים. הם ביצעו 534 תצפיות על למורים אדומי-בטן שאכלו פירות משבעה מיני העצים שנכללו במחקר, וגילו שהפרימטים רחרחו את הפירות לפני שבחרו איזה לאכול. הם עשו זאת בעיקר במינים שבהם הפרי הבשל היה בעל ריח שונה במידה ניכרת מהפרי הלא בשל.  

נבו אינו סבור שריח הפירות הבשלים מושך את הלמורים ממרחק. "הנחת העבודה שלי היא שהם משתמשים בחוש הריח מטווח מאוד קצר, כדי להעריך את הבשלות והאיכות של פרי יחיד" אמר. לפי ההשערה, עצים שמאפשרים ללמורים לבחור בקלות את הפירות הבשלים לפי הריח יהפכו לחביבים יותר עליהם, והם יבקרו אותם לעתים קרובות יותר ויאכלו יותר פרי. כך יווצר לחץ אבולוציוני על העץ לפתח ריח חזק וייחודי לפרי הבשל.

האם גם יונקים אחרים, למשל קופים, משפיעים על הפירות ודוחפים אותם לפתח ריחות המעידים על בשלותם? "אני כמעט בטוח שכן", אמר נבו, אך הוסיף שההשפעה עשויה להיות פחותה כשמדובר בקופים שראייתם טובה יותר, והם מסתמכים פחות על חוש הריח.

בעתיד מתכנן נבו לבחון לעומק את הכימיה של חומרי הריח המיוצרים על ידי העצים, וגם את הגנים המכתיבים את יצירתם של חומרים אלו. "אני רוצה לראות אם יש התאמה בין הכימיה, האבולוציה והגנטיקה" אמר. "אם יש לחץ ברירתי לפיתוח ריח חזק, אנחנו עשויים לראות את זה שם". כך נוכל לדעת, בביטחון רב עוד יותר, מדוע לפירות בשלים יש ריח כל כך חזק.

סרטון קצרצר: למורית מרחרחת את הפרי כדי לבחון אם הוא בשל (צילום: Pauline Thomas)

 

2 תגובות

  • מוטי

    ריח הגויאבה

    אפרופו ריחן העז של הגויאבות, אני מציע לכם לבדוק מה הדרך הכי יעילה לשמור גויאבות בתוך הבית, מבלי לגרום לחיכוכים :)
    באופן מפתיע גיליתי שעטיפתן בנייר אלומיניום (באופן גס, לא חייב להיות הרמטי) מונע את הפצת הריחות, וניתן לדור עימן במטבח אחד. מומלץ לכל מי שאוהב גויאבות וגם את בן/ת זוג/תו.
    כמובן שאנסה עכשיו גם שקית בישול

  • צב מעבדה

    החוליה החסרה

    עד היום, בכל מקום שקראתי על הבשלה של פירות, לא נתקלתי בהסבר הפשוט, בשביל מה בכלל פירות צריכים להבשיל? למה הם לא טעימים מלכתחילה? מסתבר שהתשובה לשאלה הזאת רחוקה מלהיות ברורה לתלמידי תיכון. עד היום, אף אחד מתוך כאלף התלמידים שלימדתי לא ידע לענות על השאלה הזאת. התשובה, אגב, פשוטה. הפרי מבשיל רק כאשר הזרעים מוכנים להפצה. אכילת הפרי לפני תפגע ביכולת הרביה של הצמח.