מחקר חדש: היפופוטמים מבדילים בין קולות של חברי קבוצתם או של חברי קבוצות שכנות לבין קולות של זרים, ומגיבים בתוקפנות לאחרונות – על ידי פיזור צואה כדרך לסמן טריטוריה
ההיפופוטמים הם בעלי חיים מלאי סתירות. הם מבלים את רוב זמנם במים, אך לרוב אינם באמת שוחים, אלא מעדיפים ללכת על הקרקעית. יש להם ניבים אימתניים, אך הם צמחונים, והצמחים שהם אוכלים צומחים על היבשה: בלילה הם יוצאים מהאגם בו הם רובצים במהלך היום, כדי לכרסם עשבים. ולמרות היותם צמחוניים, הם מסוכנים מאוד, וגורמים לכ-500 מקרי מוות של בני אדם בשנה. הם מסתערים על סירות של דייגים והופכים אותן, ולעתים פושטים על שדות מעובדים ואוכלים את היבולים, כשהם תוקפים כל מי שמנסה לעצור אותם. ברשימת היונקים הקטלניים ביותר לאדם הם תופסים את המקום השלישי המכובד, אחרי הכלבים – שחלק גדול ממקרי המוות המיוחסים להם נגרמו מהעברה של נגיף הכלבת - והאדם עצמו.
היפופוטמים חיו בעבר בכל אזור אפריקה שמדרום לסהרה, אך בעשורים האחרונים, בעיקר בעקבות הרס של רבים מאזורי המחיה שלהם, אוכלוסייתם הצטמצמה מאוד. ובעוד אוכלי העשב הגדולים האחרים של היבשת, הפילים והקרנפים, נחקרו רבות, על ההיפופוטמים ידוע לנו רק מעט. התוקפנות שלהם היא חלק מהבעיה – קשה לזהות אותם כשהם באגם, וקשה מאוד לשים עליהם תגי זיהוי. אנחנו יודעים שהם חיים בקבוצות של זכר שליט, כמה נקבות ולעתים גם זכרים ממעמד נמוך יותר, אך לא ידוע עד כמה הקבוצות יציבות, או אם, ומתי, פרטים עוברים מקבוצה לקבוצה. אנחנו יודעים שהם משמיעים קולות לעתים קרובות, אך לא מה הקולות האלו אומרים, או אם הם מזהים זה את קולו של זה.
לפחות עד עכשיו. כי במחקר שפורסם לאחרונה הראו חוקרים מצרפת ומפורטוגל שההיפופוטמים מבדילים בין קריאות של חבריהם לקבוצה או של שכנים ובין קריאות של היפופוטמים זרים, ומגיבים בהתאם.
כל היפו והקול שלו
החוקרים הקליטו את הקריאות הרמות ביותר של ההיפופוטמים, שנשמעות כמעין חרחור ונחירה כמו של חזיר, משבע קבוצות שחיות באגמים במוזמביק. לאחר מכן השמיעו לכל קבוצה קריאות מסוגים שונים: קריאה שהשמיע חבר הקבוצה שלהם; קריאה של היפופוטם מקבוצה שכנה באותו אגם; וקריאה של היפופוטם זר מאגם אחר.
ההיפופוטמים הגיבו מיד: הם קראו בחזרה, התקרבו לעבר הרמקול שהשמיע את הקריאות וגם סימנו את הטריטוריה שלהם, בשיטה האופיינית לבני מינם. בניגוד לכלבים שמשאירים סימנים לנוכחותם בעזרת שתן, ההיפופוטמים מעדיפים משהו ריחני עוד יותר: צואה. הם מפזרים את הצואה בעודה יוצאת מישבנם בעזרת נפנוף מהיר בזנב, וכך מבטיחים שהיא תתפזר על שטח רחב.
אך ההיפופוטמים לא הגיבו לכל הקריאות באותה צורה, או באותה עוצמה. התגובה החזקה ביותר הייתה לקריאות של היפופוטם זר, והקריאות האלו גם גרמו להם לסימון הטריטוריה, הרבה יותר מקריאות אחרות. זוהי פעולה תוקפנית מטבעה, שנועדה להודיע לזרים שהשטח הזה תפוס, ובעליו מוכנים להילחם כדי לשמור עליו. הקריאות של חברי הקבוצה או חברי קבוצות שכנות עוררו תגובות מתונות הרבה יותר. "כשהשמענו להם קריאות מוכרות, התגובה לא הייתה תוקפנית", אמר ניקולס מתאבון (Mathevon), אחד משני החוקרים הבכירים החתומים על המאמר, בראיון לעיתון הגרדיאן. "הם פשוט קראו בחזרה".
מוכרים אך מסתוריים
ההיפופוטמים, אם כך, מזהים את הקולות של כל בני מינם שנמצאים בסביבה, חברי קבוצה ושכנים כאחד. והם מרגישים מאוימים מנוכחותו של היפופוטם זר, אך לא מנוכחותו של שכן. החוקרים אומרים שהממצאים האלו יכולים לעזור במאמצי שימור, שכוללים לעתים העברה של פרטים ממקום בו הם נמצאים בסכנה לשמורות בטוחות יותר. "לפני שמעבירים קבוצה של היפופוטמים למקום חדש, אחד הדברים שאפשר לעשות הוא להשמיע את הקריאות שלהם, בעזרת רמקולים, לקבוצות שכבר נמצאות שם. כך הפרטים בקבוצות האלו יתרגלו אליהם והתוקפנות שלהם תדעך בהדרגה", אמר מתאבון. "באותו אופן, אפשר לשקול להשמיע להיפופוטמים שמיועדים להעברה את הקריאות של השכנים העתידיים שלהם".
החוקרים מקווים שהמחקר שלהם יפתח את הדלת למחקרים נוספים על בעלי החיים האלו, שלמרות שכמעט כל ילד מכיר אותם, הפרטים על התנהגותם ואורחות חייהם עדיין נסתרים ברובם. "להיפופוטמים יש מערכת חברתית מורכבת, עם יחסי גומלין שונים", סיכם מתאבון. "זה בדרך כלל הולך יד ביד עם מערכת קולית מורכבת. במחקר הזה הראינו שההיפופוטמים מבדילים בין קולות מוכרים ולא מוכרים. אבל זה רק הצעד הראשון".
