הקולות החדשים
של הגורילות

רוברטה סאלמי (Salmi) מאוניברסיטת ג'ורג'יה בארצות הברית צפתה בהתנהגותן של גורילות בגן החיות באטלנטה, כששמה לב לקולות מוזרים שהן משמיעות. את הגניחות וההמהומים היא הכירה היטב – אלו הקולות שמשמיעות גורילות בכל מקום. אך היה גם קול נוסף, משהו בין שיעול לעיטוש, שהחוקרים כינו "שיטוש" (Snough). כדי להשמיע אותו, הגורילות פערו את פיהן לרווחה בצורה יוצאת דופן - "זה מאוד תיאטרלי", אמרה סאלמי לאתר Science News.

מאיפה הגיע הקול הזה, ומה מטרתו? במחקר חדש, סאלמי ועמיתיה ערכו ניסויים שהראו כי קופי האדם הגדולים "משתטשים" כאשר הם מנסים להשיג את תשומת ליבם של בני אדם, ובייחוד עובדי גן החיות. המחקר מראה שבניגוד למה שחשבנו בעבר, בעלי החיים הללו מסוגלים להמציא קולות חדשים שאינם ברפרטואר המולד שלהם, ואף ללמוד אותם אחד מהשני.

החוקרים הבחינו כי הגורילות משמיעות קריאה חדשה ולא מוכרת, בין שיעול לעיטוש. סוקארי הגורילה בגן החיות של אטלנטה | מקור: Zoo Atlanta, CC-BY 4.0

קולות מחוץ לקופסה

במשך זמן רב, הקונצנזוס בקהילה המדעית היה שקופי האדם, כמו רוב בעלי החיים, מגיעים לעולם כשמוחם מחווט מראש ליצירת מספר מצומצם של קולות, ולהבנה של משמעות הקולות האלו. בניגוד לבני האדם, שצריכים ללמוד לדבר - חתולים, סוסים או ינשופים משמיעים את היללות, הצהלות והקריאות שלהם באופן טבעי, אפילו אם הם גדלים בלי לשמוע את בני מינם. זו גם הסיבה שבכל העולם, נביחות הכלבים ושריקות השרקנים נשמעות אותו דבר: אין שפה מקומית שההורים מלמדים את צאצאיהם.

עם זאת, בשנים האחרונות יותר ויותר מחקרים מראים שהקולות שבעלי חיים משמיעים אינם קבועים לחלוטין, ובמידה מסוימת נתונים להשפעת הסביבה. הדבר נכון במיוחד לגבי קרובינו הקופים וקופי האדם. אורנגאוטנים ושימפנזים שחיים בגני חיות מפתחים לעיתים קולות מיוחדים, שהם אינם משמיעים בטבע: האורנגאוטנים שורקים, והשימפנזים מרעידים את שפתותיהם כשהם מעבירים ביניהן אוויר. בשני המקרים, ההשערה היא שהם פיתחו את הקולות הללו בשביל למשוך את תשומת ליבם של בני האדם. לאחרונה התפרסם מחקר שהראה שגם בטבע, המגוון הקולי של השימפנזים גדול משחשבנו.

במחקר החדש, סאלמי ועמיתיה בחנו את הקולות שהשמיעו שמונה גורילות בגן החיות של אטלנטה, שש נקבות ושני זכרים. הם הקליטו את הקריאות שלהם כשהיו לבד או בנוכחות גורילה נוספת, בשלושה מצבים שונים: כשליד המכלאה עמד עובד של גן החיות, כשהיה שם דלי עם ענבים שהגורילות אוהבות מאוד, וכשהעובד עמד ליד המכלאה ולצידו הדלי עם הענבים.

חצי מהגורילות שנבחנו השמיעו את ה"שיטוש", וכולן היו נקבות. שלוש מהן היו קרובות מאוד זו לזו: שתי אחיות, ובתה של אחת מהן. החוקרים משערים שהן למדו את הקול זו מזו. השוואה בין המצבים השונים העלתה שהגורילות השתטשו כמעט תמיד כאשר גם העובד וגם הענבים היו ליד גדר המכלאה. הן אף ליוו זאת בדרכים אחרות למשיכת תשומת לב, כמו מחיאת כף אל כף, תיפוף על החזה או הכאה ביד על הגדר. כאשר רק הענבים או רק העובד נמצאו סמוך לגורילות, הן לרוב נשארו שקטות. מכך הסיקו החוקרים שמטרתו של הקול החדש היא אכן לקרוא לעובדי גן החיות, ובמקרה הזה, לשכנע אותם לתת להן מהענבים הטעימים שברשותם.

סרטון של הגורילה סוקארי משמיעה את ה"שיטוש" | מקור: Salmi et al., 2022, PLOS ONE, CC-BY 4.0

שיטושים ברחבי אמריקה

הצעד הבא של החוקרים היה ליצור קשר עם עובדים ב-19 גני חיות בארצות הברית ובקנדה, שבהם חיות 118 גורילות, ולשאול אותם אם נתקלו בשיטוש, או בקולות יוצאי דופן אחרים שקופי האדם הללו משמיעים. ב-17 מגני החיות הללו, כך התברר, הגורילות משמיעות קריאות מיוחדות כשהן מנסות להסב אליהן את תשומת הלב של העובדים, וב-11 מהם יש לפחות גורילה אחת שמשמיעה קול קרוב מאוד לשיטוש של הגורילות מג'ורג'יה.

איך הקול הזה הופיע במקומות רבים כל כך? לא כל הגורילות יכלו ללמוד אותו זו מזו, שכן רבות מהן מעולם לא נפגשו. ההשערה של סאלמי היא שקופי האדם למדו לאילו קולות עובדי גן החיות ממהרים להגיב, ולדבריה: "שיעולים והתעטשויות הם סימנים של התקררות, ואלו סימנים שמטפלים מקדישים להם תשומת לב מיוחדת".

הממצאים האלו מראים שוב שקופי האדם מסוגלים לפתח התנהגויות חדשות, ולהתאים את עצמם לתנאים שונים. אפילו הרפרטואר הקולי שלהם, שבעבר חשבנו שאין להם יכולת לשנות אותו, מתגלה כגמיש. סביר להניח שהיכולת להוסיף קולות חדשים וללמוד אותם אחד מהשני נמצאה כבר אצל האב הקדמון המשותף של קופי האדם, שהוא גם האב הקדמון שלנו. מהיכולת הצנועה הזו, כך נראה, צמחה השפה האנושית, על כל מורכבותה.