הפצצה המתקתקת של הגרורות

גרורות הן אחד הדברים שמקשים יותר מכל על הטיפול בגידולים סרטניים, ונעשה מאמץ רב לפענח כיצד הן נוצרות ופועלות. כעת התברר, בשני מחקרים נפרדים, שתאים של סרטן השד עלולים לנדוד לאיברים סמוכים וליצור גרורות אפילו לפני שנוצר הגידול הסרטני הראשוני בשד. עד היום היה מקובל לחשוב שגרורות סרטניות נוצרות מתאים שהיו חלק מגידול סרטני מוצק, נפרדו ממנו ועשו את דרכם לאיברים סמוכים דרך צינורות הלימפה או הדם. אך הממצא המדאיג החדש מגלה שבמקרים מסוימים הגרורות יכולות להיווצר עוד לפני התפתחותו של הגידול הראשוני או אפילו בהיעדרו.

שתי קבוצות המחקר, מבית הספר לרפואה של בית החולים מאונט סיני בניו יורק ומאוניברסיטת רגנסבורג שבגרמניה, הצליחו לזהות את המנגנון הראשוני המאפשר לתאים לנדוד בשלבים המוקדמים של התפתחות הסרטן ולתרום להיווצרות גרורות. הם גילו שתאי סרטן בודדים, שעברו כמה שינויים גנטיים יכולים להתפשט מהשד לאיברים סמוכים ולהישאר שם רדומים לתקופות ארוכות. כעבור זמן מה הם עלולים להתעורר ולהפוך לצורה אגרסיבית של סרטן שד גרורתי, בזמן שהטיפול מתמקד באיברים אחרים.

התאים הנודדים

התאים הסרטניים, שמגיעים בהתחלה מרקמת שד בריאה, עוברים שינויים גנטיים מעטים מאוד שמביאים להפעלה של גן מעודד סרטן שנקרא HER2, ובמקביל מכבים גן מונע סרטן בשם p38. במצב הזה, התא מפעיל תכנית תאית שגורמת לו להפסיק להתחלק ושולחת אותו לנדוד החוצה מהרקמה שלו. אף שמדובר בשינויים גנטיים מעטים, די בהם כדי שהתאים האלה יהפכו את עורם ויהפכו לפצצות זמן מתקתקות.

ברגע שתא הסרטן מגיע ליעדו ברקמה חדשה, הוא מסוגל להפוך את היוצרות, לכבות את HER2 ולהדליק מחדש את p38. כך הוא נשאר כתושב קבע במקומו החדש. קבוצת המחקר ממאונט סיני הראתה במאמר בכתב העת נייצ'ר שרוב תאי הסרטן שנודדים לרקמות אחרות נשארים שם רדומים ולא מתחלקים. כך הם מסוגלים לשרוד את הטיפולים הכימותרפיים, שכן כימותרפיה הורגת רק תאים שמתחלקים. במקום זה הם נשארים חבויים עד שבבוא היום הם מתפרצים ויוצרים מוקדי גרורות חדשים באיברים אחרים בגוף.

התגלית הזו יכולה להסביר את הממצא של קבוצת המחקר הגרמנית, שגילתה ש-80 אחוז מהגרורות החלו מתאי הסרטן הרדומים הללו, שנוצרו עוד לפני התפתחותו של הגידול המוצק. החוקרים חושבים שייתכן שאותו מנגנון תאי מאפשר גם לתאי מלנומה (סוג של סרטן עור) או סרטן הלבלב לנדוד אל מחוץ לאיבר המקורי וליצור גרורות באזורים רחוקים בגוף.

בשני המחקרים, החוקרים איששו את הממצאים בעכברים וגם בתרביות של תאי אדם. בנוסף ראו שהשינויים הגנטיים שגילו מופיעים גם בגידולים של נשים שחלו בסוג של סרטן שד לא פולשני, שבו תאי סרטן נמצאים בצינורות החלב ולא התפשטו עדיין לרקמות השומניות של השד. קבוצת המחקר מבית החולים מאונט סיני הצליחה אפילו לעקוב בעזרת מיקרוסקופ אחר תאי סרטן בודדים שיצאו מצינורות חלב תקינים ונדדו דרך צינורות הדם עד לריאות.

קיומן של גרורות הוא הסיבה העיקרית למוות מסרטן. חמישה אחוזים מחולי הסרטן ברחבי העולם סובלים מגרורות סרטניות בלי שניתן לזהות בכלל גידול מקורי. כעת, עם התגלית החדשה, יכולים רופאים וחוקרים להבין מדוע. התגלית החדשה פותחת בפנינו פן נוסף של מחלת הסרטן, והבנה של המנגנון התאי המולקולרי יכולה לעזור בעתיד ביצירת טיפולים שיחסלו באופן ספציפי את התאים מייצרי הגרורות.