הפטרוזאורים שנולדו לעוף

לפני כ-120 מיליון שנה הציף שיטפון פתאומי אזור שנמצא היום בצפון מזרח סין, ושימש אז כמושבת קינון לפטרוזאורים, זוחלים מעופפים שחיו בעידן הדינוזאורים. השיטפון סחף איתו וקבר בבוץ פְּטֶרוֹזאורים צעירים ובוגרים, ובעיקר ביצים, הרבה מאוד ביצים. ב-2017 חשפו פלאונטולוגים את בית הקברות הפטרוזאורי, ומצאו בין מאות הביצים שבו 16 ביצים שהתאבנו בצורה ששימרה את עצמות העוברים שבתוכן.

בחינה ראשונית של אותם עוברים הובילה את החוקרים למסקנה שהם בקעו כאשר רגליהם מפותחות אך כנפיהם עדיין לא, ולכן עבר זמן עד שיכלו לעוף בעצמם. היות שכך, הם הוסיפו, נראה שאצל פטרוזאורים היה טיפול הורי – בתקופת חייהם הראשונה האבקועים מקורקעים, וצריכים להסתמך על אבא ואמא, כמו שעושים רוב העופות כיום.

אצבע הכנף מוכנה

אך לא כולם מסכימים עם המסקנה הזו. כעת, חוקרים מבריטניה טוענים במאמר חדש שהכנפיים של הפטרוזאורים הקטנים כבר היו מוכנות לתעופה מהרגע הראשון. החוקרים בחנו 37 ביצים, רובן של פטרוזאורים מהמין Hamipterus tianshanensis, אלו שנשטפו בשיטפון הקדום, אך גם ביצים של מינים אחרים, שנמצאו בסין ובארגנטינה.

הצעד הראשון היה להבין באיזה שלב התפתחותי נמצאת כל ביצה. החוקרים מצאו שהביצים הקטנות והארוכות היו הצעירות יותר, כלומר הכילו עוברים בשלב מוקדם, ואילו הגדולות והעגולות הכילו עוברים בשלב מתקדם יותר. השינוי בגודל ובצורה נובע ככל הנראה מספיחה של מים אל תוך הביצה.

אז בחנו החוקרים את העצמות ואת מידת התפתחותן בביצים השונות, והשוו אותן לעצמות בעוברי ציפורים ועוברי תנינים – בעלי החיים הקרובים ביותר לפטרוזאורים החיים כיום. הם גילו בין השאר שהעצמות של אחת האצבעות, הקמיצה, מסיימות להתפתח ולהתגרם, כלומר להפוך לעצמות בוגרות, בשלב מוקדם. אצל רוב בעלי החוליות, לעומתם, העצמות האלו הן בין האחרונות להתגרם. אצלנו היא אולי לא עושה הרבה, אבל הקמיצה חשובה במיוחד אצל הפטרוזאורים: היא הארוכה מבין העצמות, חזקה וגמישה, והיא התומכת העיקרית בקרום היוצר את הכנף. התפקיד המרכזי שיש לה בתעופה נתן לה את השם "אצבע הכנף".

עצמות נוספות החשובות לתעופה מתגרמות גם הן מוקדם אצל הפטרוזאורים, ויחדיו הובילו את החוקרים למסקנה שבעלי חיים אלו בקעו מהביצה כשהם בשלים ומוכנים לתעופה. אנחנו לא יכולים לדעת אם הם באמת המריאו כמעט מיד לאוויר, אמר דיוויד אנווין (Unwin), שהוביל את המחקר, בראיון לניו-יורק טיימס, אבל "זה מאוד לא סביר שיהיה להם את כל הציוד הדרוש בשביל לעוף, אם הם לא הולכים להשתמש בו". אם הם יכלו לעוף מיד, ייתכן שגם לא נזקקו לטיפול מהוריהם.

בראיון לאתר Gizmodo הזכיר אנווין ראיה נוספת התומכת בהשערה הזו: מספר גבוה באופן מפתיע של פטרוזאורים צעירים מאוד נמצאו באזורים שהיו מכוסים בים כאשר בעלי החיים האלו מתו והתאבנו. הוא מציע שהסיבה לכך היא שהפטרוזאורים עפו מעל הים כבר בגיל צעיר זה, אך יכולת התעופה שלהם עדיין לא הגיעה לשיאה, והם נפלו וטבעו.

פטרוזאורוס צעיר שזה עתה בקע, כפי שאמן דמיין אותו. האם הוא מוכן לתעופה? | איור: James Brown, University of Leicester

הדעות חלוקות

לפי שעה, נראה שהדעות בקהילה המדעית לגבי המחקר חלוקות. דיוויד מרטיל (Martill), חוקר מאובנים מאוניברסיטת פורטסמות', חלק לו שבחים רבים בראיון ל-Gizmodo. "כשמסתכלים על בעלי חיים מעופפים החיים כיום, אפילו ציפורים שהאפרוחים שלהן נולדים מפותחים יחסית, שלד הכנף שלהם לא מפותח בצורה כזו. השלד של עטלפים לא מפותח בצורה כזו", אמר. "אצל פטרוזאורים, שלד הכנף מפותח, היחס בין האורך והרוחב הוא ממש כמו אצל הבוגרים".

חוקרים אחרים לעומתם לא ממהרים לקבל את הרעיון שהפטרוזוארים המריאו לאוויר כה מוקדם. אדינה פרונדוואי (Prondvai), חוקרת מאובנים מבלגיה, אמרה לניו יורק טיימס כי בשביל לדעת זאת החוקרים צריכים להשוות את הפטרוזאורים לדרגתיליים (megapodes), ציפורים אוסטרליות שמתחילות לעוף כמעט מיד לאחר הבקיעה.

אנווין עונה לכך שהשוואה לדרגתיליים היא רעיון מצוין, אבל בינתיים אין מספיק מחקרים עליהם. מחקרי המשך שיאספו מידע על אותן ציפורים, וישוו ביניהן ובין הפטרוזאורים, יצליחו אולי ליישב את המחלוקת - ולספק לנו עוד מידע על היצורים הקדמוניים, שעופפו בשמיים עשרות מיליוני שנים לפני הציפור הראשונה.