עכביש הקלע, שנוהג לשגר את רשתו להצליף בטרפו, מזהה חרקים מעופפים לפי הרטיטות שמפעיל זמזום כנפיהם
בתנ"ך מסופר איך נער קטן בשם דוד, לימים מלך ישראל, התייצב לקרב לחיים ולמוות מול הלוחם הפלישתי הענק גוליית. דוד ניגש למשימה ללא שריון או חרב כבדה של לוחמים, כשבידיו רק קֶלַע וכמה אבנים. למראה יריבו חסר המגן צחק גוליית צחוק גדול – שנקטע בבת אחת כשדוד הניף את הקלע ושיגר חלוק אבן מהיר שפגע בו "בול בפוני", כדברי השיר.
קלע הוא כלי נשק פשוט שמשמש ליידוי מהיר ומדויק של אבנים. ממש כמו דוד הנער, שידע לנצל כלי פשוט אך מדויק כדי לגבור על יריבו הגדול והמיומן ממנו, גם בטבע קיימים יצורים שמפגינים יכולות מפתיעות לשימוש בכלים טבעיים על מנת לתפוס את טרפם. אחד מהם הוא עכביש מהמין Theridiosoma gemmosum, שאורכו עד שלושה מילימטרים, אשר פיתח שיטת ציד ייחודית באמצעות רשת דמוית קלע.
העכביש שייך למשפחת ה-Theridiosomatidae, שאין לה שם עברי - אנחנו מציעים "קלעיים". היא נבדלת ממשפחת הגלגלניים באופן שבו חבריה משתמשים בקורים לציד: בעוד עכבישים ממשפחת הגלגלניים טווים רשת נייחת ומחכים בסבלנות לחרק מזדמן שיילכד בה, הקלעיים מותחים אחורה את מרכז הרשת בעזרת קור חזק שהם מעגנים לענף או לסלע, ומעניקים לה מבנה חרוטי. כשחרק מעופף מגיע לקרבת הרשת, העכביש משחרר את העוגן בתזמון מושלם, והרשת נעה במהירות קדימה, כשהעכביש בתוכה, ולוכדת את החרק.
כשחרק מעופף מגיע לקרבת הרשת, העכביש משחרר את העוגן בתזמון מושלם, והרשת נעה במהירות קדימה ולוכדת את החרק. בתמונה, משמאל לימין: התנועה של הרשת, עם העכביש בתוכה, כשמקרבים אליה יתוש | מתוך המאמר Han SI and Blackledge TI., 2024
חיסול ממוקד
מחקר חדש ניסה לחשוף את סודו של העכביש ולהבין איך הוא הוא מצליח לאתר את טרפו בלי שהטרף יצר מגע כלשהו עם הרשת. במהלך עבודת הדוקטורט שלה, אספה החוקרת שרה האן (Han) מאוניברסיטת אקרון באוהיו עכבישים ממין זה וגם יתושים שהם טורפים, וגידלה אותם במעבדה. את העכבישים היא גידלה במכלים סגורים שהתנאים בתוכם דימו את בית הגידול שלהם. בתוך המכלים היא הדביקה את היתושים למקלות נייר, כך שהכנפיים שלהם יהיו חופשיות אבל הם לא יוכלו לעוף. האן קירבה לרשת את המקל שלקצהו מחובר היתוש, בלי שייגע ברשת, ועקבה במצלמה אחרי המתרחש. היא שיערה שהעכביש יגיב לרטט באוויר שנוצר מתנועת כנפי היתוש, ולא למראה היתוש עצמו.
כדי לבדוק את זה השתמשה האן בקולן – כלי מתכת קטן שרוטט בקצב קבוע וכך מפיק צליל בתדר שנקבע מראש. הקולן שלה הותאם להפיק צליל זהה לזמזום יתוש. היא מצאה שברגע שהיא קירבה את הקולן לרשת, העכבישים שחררו את קור העוגן וגרמו לרשת להצליף. כך היא הראתה שהעכביש לא צריך לראות את תנועת כנפיו של היתוש, אלא מספיק שהוא חש את הרטט של זמזומן.
בניסוי נוסף החזיקו החוקרים ליד הרשת יתוש שתנועת כנפיו הוגבלה, וראו שהעכבישים לא הגיבו לנוכחותו. רק כששחררו את כנפיו והניחו להן לזמזם, העכבישים שיגרו את הרשת - כפי שניתן לראות בסרטון. בדיקה נוספת העלתה שכשמקרבים לרשת יתוש מזמזם או קולן, העכביש מגיב לקולן מוקדם יותר מכפי שהוא מגיב ליתוש החי. החוקרים סבורים שייתכן כי העכביש זיהה את הקולן כאיום ולא כטרף, ותגובתו המהירה עשויה לשקף התנהגות של הגנה עצמית ולאו דווקא ציד.
בסרטון החוקרים משחררים את כנפי היתוש, ומיד הרטט גורם לעכביש לשחרר את הקורים. מתוך המאמר Han SI and Blackledge TI., 2024::
החוקרים נעזרו בצילומי וידיאו של הציד כדי לחשב באיזו מהירות מצליפה הרשת בטרף הפוטנציאלי, כשהעכביש בתוכה. הם מצאו שהעכביש מגיע לתאוצה מסחררת של 504 מטר לשנייה בריבוע, שמביאה אותו כהרף עין למהירות של מטר אחד לשנייה. בתנאים האלה אין ליתוש שום סיכוי להתחמק.
"יש עוד הרבה שאלות פתוחות", אמרה האן. בין השאר לא ברור עדיין איך העכבישים מזהים את הרטט: החוקרים משערים שהרטיטות באוויר מגרות באופן ישיר את שערות החישה על רגלי העכביש, או שהוא חש בהן בעקיפין כשהן מרעידות את רשת הקורים עצמה. אולי בכלל מדובר בשילוב של שתי האפשרויות גם יחד. "ייתכן שעכבישים משתמשים ברשתותיהם כמתקני חישה מתקדמים יותר ממה שחשבנו בעבר", מציעה האן, "ומבחינתם הרשת היא מעין אוזן מלאכותית".
החוקרים אומנם לא יודעים לקבוע חד-משמעית איך העכביש קובע שהחרק נמצא קרוב מספיק לרשת כדי ללכוד אותו. עם זאת, כיוון שכעת יש בידינו תיעוד ראשון שממחיש כי יש עכבישים שמסוגלים לזהות את טרפם עוד לפני שנגע ברשת שלהם, מחקרים נוספים יוכלו לבחון את זה לעומק ולספק הסברים חדשים.
