הסלע, הצב
והפולחן הקדום

קשה לתאר את התרבות האנושית המודרנית בלי המקום המרכזי שתופסים בה הדת והפולחן – האמונה ברעיונות מופשטים, שמתגלמים לעיתים בדמויות אלוהיות ובייצוגים גשמיים שלהן. האדם הוא היצור היחיד בעולמנו שמסוגל להגות ולתפוס מושגים מופשטים כמו אלוהות, כך שהבנת תהליכי ההתפתחות של הפולחן בתרבויות האנושיות הקדומות היא מרכיב חשוב ומרכזי בפענוח הדרכים שבהן נוצרו היחסים החברתיים והתרבותיים המגדירים אותו כיום. אם לחברי קבוצה כלשהי יש מושא אמונה משותף והם מנהלים סביבו טקסים, זה מעיד על קיומה של מערכת סמלים משותפת המוסכמת על חברי הקהילה.

מאחר שהפולחן דורש הבנה של רעיונות מופשטים, הוא קשור פעמים רבות לאמנות, דרך הבעה שמבוססת אף היא על סמלים ודימויים. ממצאים ארכיאולוגיים כמו אבנים מעוטרות וחפצים ניידים אחרים עשויים להעיד על פולחן אישי, וציורי קיר או פסלים גדולים היו במקרים רבים חלק ממערכת פולחן קהילתית רחבה. האמנות הפרהיסטורית, שנחשבת שריד לפולחנים קדומים, התפתחה, בהכללה, מצורות גיאומטריות לייצוגים של בעלי חיים, ומהם לייצוגים של בני אדם. 

עד לאחרונה, השרידים המוקדמים ביותר לפולחן באזורנו נמצאו במערת חילזון בגליל, שם התגלו בקבר של אישה שמאנית חפצי פולחן בני 12 אלף שנה. מחקר ישראלי חדש חושף כעת ממצאים מוקדמים הרבה יותר, שמעידים על פולחן דומה כבר לפני כ-36 אלף שנה. במוקד של הפולחן הקהילתי העתיק ניצב כנראה תחריט של צב, שמשקף את החשיבות הרבה של בעלי חיים בחיים הרוחניים של תרבויות קדומות.

הממצא הנוכחי התגלה במערת מנות – אתר ארכיאולוגי חשוב בגליל המערבי. מפת הלבנט | מתוך ויקיפדיה

פולחן בחיי היומיום

אתרי פולחן קדומים ששרדו את תלאות הזמן מתאפיינים לרוב במבני אבן גדולים שאינם מותאמים למגורים. לעיתים הם מעוטרים בתחריטים, ציורי קיר, חפצים או אלמנטים אדריכליים שייתכן שהייתה להם משמעות סמלית. אבל היעדר מבנים כאלה לא אומר בהכרח שבני האדם באזור לא עסקו בפולחן. באזור הלבנט, במזרח הים התיכון, קשה לזהות מתי נולד הפולחן המשותף, כיוון שמרבית תרבויות האזור עסקו בפולחן כחלק מחיי היומיום, ולא בנו עבורו אתרים נפרדים הרחק מאזורי המגורים. 

הממצא הנוכחי התגלה במערת מנות – אתר ארכיאולוגי חשוב בגליל המערבי, מסוף התקופה הפלאוליתית. שרידים שנמצאו במערה מעלים בבירור שבני אדם חיו בה לפני 33-46 אלף שנה, מהתרבויות האחמרית, האוריניאקית והעתליתית.

מערת מנות היא מערת נטיפים עם כמה מפלסים: האזור המואר יחסית בכניסה למערה שימש למגורים, בעומק המערה נמצא חלל מתחת למפלס הכניסה, וביניהם מפרידים כמה זקיפי אבן. החלל הפנימי חשוך לגמרי, אבל שאריות של פיח על אחד הזקיפים מעידות על שימוש בלפידים. זו אחת הסיבות שהביאו את החוקרים לחשוב שהתקיים שם פולחן. לכך מצטרפים ההפרדה הברורה מאזור המגורים, האקוסטיקה הטובה בחלל הפנימי וקיומו של סלע עגול גדול עם חריטות עליו בעומק המערה.

בקרבת הסלע לא נמצאו חפצים ארכיאולוגיים יומיומיים, וזה הסלע היחיד בחלל שנמצאו עליו חריטות. עם זאת, ייתכן שקרן אייל עם שריטות שנמצאה בקרבת מקום הייתה גם היא חלק מהפולחן. הסלע החרוט שונה בצורתו משאר הסלעים במערה, שהם חדים ושטוחים, והחריטות בו מורכבות ממשולשים ומצולעים אחרים. על כן החוקרים העריכו שהסלע עוצב בדמות צב.

בתרבויות רבות בעולם העתיק, הצב סימל את הקשר בין החיים למוות, ואת היקום. נראה כי תרם לזה המבנה העגלגל של השריון שלו, שנתקשר עם מעגליות ומחזוריות בטבע. כמו כן, הליכתו האיטית וכוחו הפכו את הצב בעיני רבים לסמל של עוצמה, עמידות והגנה. במערת מנות, יכול להיות שהוא סימל את המערה עצמה – מקום מוגן ובית ליושביה, שצורתה דומה לצורת השריון המגן של הצב. 

הסלע החרוט שונה בצורתו משאר הסלעים במערה. הסלע העגול הגדול עם חריטות עליו בעומק המערה | מתוך מאמר המחקר

עיצוב מכוון? 

במטרה להכריע אם הסלע עוצב בכוונה תחילה כדי לשמש מוקד לפולחן, ומתי זה נעשה, הוציאו החוקרים סלע אחר מהמערה וחרטו עליו בעזרת אבן יד, שהייתה כלי עבודה נפוץ בתקופה שבה מדובר. הניסוי העלה שחריטות מכוונות משאירות בסלע סימנים ברורים, ואילו חריטות טבעיות הן פחות עמוקות. בדיקה מיקרוסקופית הראתה שהחריטות המכוונות משאירות שריטות קוויות אחידות שכיוונן קבוע, בשעה שלשריטות טבעיות אין כיוון קבוע או דוגמה ברורה. אותו דבר נכון גם לצורת החריטות על הסלע המקורי מהמערה, ועל כן הסיקו החוקרים שהסימנים עליו נחקקו בידי אדם.

כדי לגלות מתי נעשה התחריט השתמשו החוקרים בשתי שיטות תארוך. שיטה אחת בחנה את ההרכב הכימי של פני הסלע לעומת ההרכב שנחשף בבסיס החריטות. פני הסלע אמורים לייצג את הגיל המקורי של הסלע, ואילו החריטות נעשו מאוחר יותר וחשפו רק אז את שכבת הסלע העמוקה יותר שבתחתיתם. בשיטה השנייה, החוקרים השוו את ההרכב הכימי של הסלע להרכבם של נטיפים וזקיפים במערה שגילם כבר ידוע.

השילוב של שתי השיטות הללו העלה שהחריטות נעשו לפני 37-35 אלף שנה. בתקופה הזו אכלסו את המערה אנשים מהתרבות האוריניאקית, שהתקיימה בסוף התקופה הפלאוליתית באירופה ובלבנט. היא הותירה אחריה כלי אבן רבים ועשתה שימוש נרחב בעצמות. הימצאות קרן האייל בחלל הפנימי מחזקת את השיוך הזה, מאחר שבכמה אתרים של התרבות האוריניאקית התגלו קרני אייל.

שחזור תלת-ממדי של המתחם הפולחני והסלע החרוט שנמצא במערת מנות | מתוך מאמר המחקר:

לאן נעלמה האמנות?

המאמר מוסיף מידע חשוב לדיון המחקרי המתמשך על הסיבות לכך שהתרבות האוריניאקית בלבנט לא הותירה אחריה חפצי אמנות מובהקים, בשעה שאותה תרבות יצרה ציורי קיר מרשימים בחצי האי האיברי וצפונה משם בדרום צרפת. שימוש בסמלים ויצירת אמנות הם בין המאפיינים המרכזיים של חברות מודרניות. לא פעם הם עוזרים לארכיאולוגים להבחין בין האדם המודרני, שיוצר שלל חפצים מעוטרים בעלי משמעות סמלית, לבין אבות אבותיו הקדומים שיצרו רק חפצים שימושיים.

עיטורים גיאומטריים היו נפוצים בתקופה הפלאוליתית. הם הופיעו על קירות או על חפצים ניידים, שכעת שרדו מהם רק פיסות אבנים חרוטות. בסביבות התקופה שבה פעלה התרבות האוריניאקית החלו כבר להופיע דימויים פיגורטיביים של בעלי חיים. לכן, אף על פי שהחריטות על הסלע היו רק צורות גיאומטריות, החוקרים חושבים שהן היו חלק מדמות של צב עם שריון, כך שמדובר בתחריט אמנותי שנועד לפולחן. אם זה נכון, הרי שהתרבות האוריניאקית בלבנט לא נפלה במורכבותה התודעתית מאחותה האירופית, שהותירה אחריה ציורי קיר אמנותיים בבירור. לדעת החוקרים, תחריט הצב שמצאו, שאולי אפילו אפשר לקרוא לו פסל, מגשר על הפערים שנדמה היה שהפרידו עד כה בין אנשי התרבות האוריניאקית בלבנט ובאירופה.

השריד הנדיר המרמז על פולחן קהילתי במערת מנות, ובמיוחד קיומו המשוער של פולחן סביב חפץ סמלי, מעיד על התפתחות חברתית רוחנית מוקדמת הרבה יותר מכפי שהארכיאולוגים וההיסטוריונים החוקרים את האזור חשבו עד כה. אם הסלע אכן עוצב בדמות צב, הוא ראוי להצטרף כממצא חשוב נוסף למגוון החפצים הסמליים הפרהיסטוריים. אך איך בדיוק התנהל פולחן הצב – את זה איננו יכולים להסיק מהממצאים המוצגים במאמר בלבד.