הסוסים שהגיעו מהים?

הסיפור מתחיל לפני כמעט 300 שנים, כאשר ספינת מפרשים גדולה יצאה מספרד לעבר פרו, נושאת בבטנה סוסים שיועדו לעבודה במכרות הזהב של העולם החדש. מול חופי אמריקה הצפונית, באזור שהיום הוא מדינות וירג'יניה ומרילנד בארצות הברית, נקלעה הספינה לסערה קשה, וטבעה. זה היה סופה של הספינה, אך לא של הסוסים: חלק מהם הצליחו לשחות אל חופי האי אסאטיג, ובו חיו והתרבו. צאצאיהם חיים עד היום באי כסוסי פרא חופשיים, וידועים כסוסי פוני צ'ינקוטיג (Chincoteague).

זהו, כאמור, הסיפור. הוא עבר מדור לדור בקרב תושבי האזור, וב-1947 אף פורסם בספר ילדים שמתאר את מיסטי, סוסת הצ'ינקוטיג הפראית. אך האם יש בו אמת? 

אין ספק שבאי אסאטיג אכן חיים כ-150 סוסי פרא. הם אינם באמת סוסי פוני, אך נוטים להיות נמוכים יותר מרוב גזעי הסוסים, בין השאר בשל התזונה המוגבלת באי. אין ספק גם שאבותיהם של הסוסים הללו הגיעו מאירופה. באמריקה היו בעבר סוסים, ולמעשה רוב האבולוציה של הסוס התרחשה שם – אך הסוסים האמריקאים נכחדו לפני כעשרת אלפים שנים. כל הסוסים שנמצאים כיום באמריקה, הצפונית והדרומית, הם צאצאיהם של סוסים שהגיעו עם המתיישבים האירופאים במאות השנים האחרונות. 

כל זה, כמובן, עדיין לא אומר שראשוני סוסי הצ'ינקוטיג הגיעו מספינה טרופה. במשך השנים חוקרים רבים הטילו בכך ספק, ואמרו שהגיוני יותר שמוצאם הוא מסוסים של המתיישבים הבריטיים במושבות שהפכו להיות ארצות הברית. כמה מהסוסים הללו, טענו, ברחו כנראה מבעליהם, שחו לאי, והם אבותיהם של סוסי הפרא שחיים שם כיום. 

כעת, מחקר חדש, שבו נבחנה שן סוס עתיקה מהאי היספניולה, מצביע על קשר בין סוסי צ'ינקוטיג לסוסים של המושבות הספרדיות באיים הקריביים – ומפיח חיים חדשים באגדה הישנה. 

ספינות מספרד שטו לאורך חופי אמריקה הצפונית במהלך המאה ה-16, וייתכן שמקורם של סוסי הצ'ינקוטיג בספינה טבועה שכזו. האי אסאטיג (צ'ינקוטיג במפה) - משכנם של סוסי פוני צ'ינקוטיג, ופוארטו ריאל בהיספניולה - שבו התגלתה שן הסוס | מקור: Delsol et al., CC-BY

זה לא פרה, זה סוס

ניקולא דלסול (Delsol), שהוביל את המחקר, בכלל התכוון לחקור פרות. הוא בחן מאובנים מהאוספים של אוניברסיטת פלורידה בארצות הברית, כשנתקל בשן שנמצאה באזור שהיום הוא צפון האיטי, באי היספניולה שבים הקריבי. השן תוארכה לסוף המאה ה-16, כאשר במקום שכנה מושבה ספרדית בשם פורטו ריאל. באזור זה גודלו אז פרות רבות, ומסיבה זו, כנראה, השן תויגה כשייכת לפרה - אך דלסול הבחין שהיא הגיעה בעצם מפי הסוס. "זה היה פשוט מזל", הוא אמר לנשיונל ג'יאוגרפיק. "חקרתי פרות, אבל אז נתקלתי בפיסת מידע מופלאה של סוס".

דלסול ועמיתיו הפיקו חומר גנטי מהשן, והשוו אותו לאוכלוסיות סוסים אחרות. ה-DNA שאותו בחנו לא הגיע מגרעין התא, שבו נמצא רוב ה-DNA שלנו, אלא מאברונים בשם מיטוכונדריה שנמצאים בתוך התא, ויש להם DNA משלהם. הרצף של DNA מיטוכונדרי קצר בהשוואה ל-DNA הגרעיני, ולכן הוא נושא פחות מידע. בנוסף, שלא כמו ה-DNA בגרעין, שאנחנו מקבלים גם מאבינו וגם מאימנו, המיטוכונדריה מגיעים אלינו מהאם בלבד, ובהתאם לכך ה-DNA המיטוכונדרי מאפשר לנו להתחקות רק אחרי השושלת האימהית. עם זאת, הוא עדיין מכיל מידע רב, ובמקרים רבים מספיק בשביל לקבוע מאין הגיע בעל החיים ולאיזו אוכלוסייה הוא השתייך. 

ואומנם, החומר הגנטי מהשן ההיספניולית הראה שהסוס השתייך לאוכלוסייה שנפוצה בחצי האי האיברי – לא מפתיע, בהתחשב בכך שהוא חי במושבה ספרדית. מה שכן הפתיע את החוקרים הייתה הקרבה הגנטית הגדולה שהתגלתה בינו ובין סוסי צ'ינקוטיג. דלסול, צרפתי במוצאו, כלל לא שמע על הסוסים הללו עד לאותו רגע. "אמרתי, רגע, מה הם בדיוק? מה זה הפוני צ'ינקוטיג האלו?" נזכר דלסול בריאיון לכתב העת "האטלנטיק". 

שן שקוטלגה כשן פרה התבררה כשן סוס. ניקולא דלסול בוחן את שן הסוס על רקע גולגולת סוס | מקור: Florida Museum, Jeff Gage

עדיין רק סיפור - בינתיים

הקרבה הגנטית בין הסוס מהיספניולה לסוסי הפרא "תומכת מאוד בהשערה שיש כאן השפעה ספרדית", אמר גאס קות'ראן (Cothran), שחקר את הסוסים בעבר. אם הסוסים היו צאצאיהם של סוסי המתיישבים הבריטיים, כפי שטענו רבים, היינו מצפים שהם יהיו קרובים גנטית לסוסים מבריטניה ומצפון אירופה, ולא לסוס ממושבה ספרדית בקריביים.

עם זאת, זה לא אומר בהכרח שהם הגיעו מספינה ספרדית שנטרפה בסערה. באזור שהיום הוא דרום-מזרח ארצות הברית היו בעבר יישובים ספרדיים, וייתכן שאבותיהם של סוסי צ'ינקוטיג הגיעו משם. בנוסף, אוכלוסיית הסוסים באי לא נותרה מבודדת מאז הקמתה, אלא התערבבה עם סוסים מבחוץ. ב-1925 סוסי שטלנד פוני הובאו לאי במטרה שיתרבו עם הצ'ינקוטיג ויעניקו להם כמה מהתכונות האופייניות לשטלנד, וב-1975, לאחר שסוסים רבים באי מתו ממחלה, סוסי מוסטנג פראיים מאזורים אחרים בארצות הברית נשלחו לעזור לאוכלוסייה להתאושש. סוסי הצ'ינקוטינג המודרניים, אם כך, הם בני כלאיים שמכילים DNA ממגוון אוכלוסיות. עובדה זו מקשה עלינו לזהות את המוצא של ראשוני הסוסים על האי. 

כרגע יש בידינו נתונים גנטיים רק מסוס אחד שהגיע ממושבה ספרדית בעולם החדש, ואלו הם נתונים מ-DNA מיטוכונדרי, שכולל מידע מועט יחסית ומהשושלת האימהית בלבד. לכן כל מה שאנחנו יכולים להגיד הוא שבסבירות גבוהה, איפשהו בשושלת של סוסי הצ'ינקוטיג היו סוסים מספרד או ממושבות ספרדיות. הממצאים מורידים את הסבירות לכך שמוצאם של הסוסים הוא בסוסי מתיישבים בריטיים, ומעניקים תמיכה מסוימת לסיפור הספינה הטרופה – אך עד שיתגלו ממצאים נוספים, ארכיאולוגיים וגנטיים, הוא יישאר בגדר סיפור יפה.