נאס"א: נמצאו ראיות לקיום מים מלוחים מתחת לפני השטח של כוכב הלכת הננסי בחגורת האסטרואידים

במערכת השמש יש שמונה כוכבי לכת. ארבעה מהם – כוכבי הלכת הסלעיים חמה, נוגה, כדור הארץ ומאדים – נמצאים בחלק הפנימי של המערכת, במרחק של עד 230 מיליון קילומטר מהשמש. באזור החיצוני יותר חגים סביב השמש ארבעת ענקי הגז או הקרח: צדק, שבתאי, אורנוס (אורון) ונפטון (רהב). בין שתי הקבוצות מפרידים כ-550 מיליון קילומטר ללא כוכבי לכת.

אך גם בהיעדר כוכבי לכת החלל הזה אינו ריק. מאות אלפי גופים בגדלים שונים חגים בו סביב השמש, רובם גושי סלע קטנים המכונים אסטרואידים. בנוסף לאסטרואידים יש באזור הזה גם כמה כוכבי לכת ננסיים – גופים כדוריים שאינם גדולים מספיק להיחשב כוכבי לכת. כוכב הלכת הננסי הגדול ביותר בחגורה הזאת הוא קֶרֶס (Ceres), שגילה ב-1801 האסטרונום איטלקי ג'וזפה פיאצי (Piazzi). מסתו היא כאחוז ממסת הירח, ומסלולו נמצא במרחק של קצת יותר מ-400 מיליון קילומטר מהשמש.

בצילום של החללית Dawn רואים את הכתמים הלבנים הבוהקים | מקור: NASA / JPL-Caltech / UCLA / MPS / DLR / IDA / Justin Cowart
כוכב הלכת הננסי הגדול בחגורת האסטרואידים. בצילום של החללית Dawn רואים את הכתמים הלבנים הבוהקים | מקור: NASA / JPL-Caltech / UCLA / MPS / DLR / IDA / Justin Cowart

משימה רחוקה

בשנת 2007 שיגרה סוכנות החלל האמריקאית נאס"א את הגשושית Dawn (שחר) לחקור את קרס ואת האסטרואיד הענקי וֶסְטָה (Vesta) שכמעט יכול להיחשב גם הוא כוכב לכת ננסי נוסף. במהלך 2015 צילמה החללית את פני השטח של קרס ואוששה את התצפית שהתקבלה עוד קודם לכן מטלסקופים בכדור הארץ: פני השטח של קרס מכוסים במשטחים בהירים, לבנים כקרח.

התצפית הזאת מפתיעה כי הציפייה הייתה שפני השטח של קרס יהיו כהים. אחרי הכול אין לקרס אטמוספרה, ולכן חלקיקי אבק שפוגעים בו מגיעים אליו בשלמותם ולא נשרפים מהחיכוך עם האוויר כפי שקורה בכוכבי לכת בעלי אטמוספרה. חלקיקי האבק הזעירים האלה, שמכונים מיקרומטאוריטים, עשויים מחומרים כהים, ולכן אמורים לכסות עם הזמן אזורים בהירים על פני קרס ולהכהות אותם. קיומם של משטחים בהירים מלמדת שהם צעירים יחסית, אלמלא כן היו המיקרומטאוריטים צובעים אותם עם הזמן.

בסדרת תמונות שצילמה החללית Dawn ושימשו במחקר | מקור: NASA/JPL-Caltech/UCLA/MPS/DLR/IDA
מכתש אוקאטור, אחד האזורים הבהירים ביותר על פני קרס, בסדרת תמונות שצילמה החללית Dawn ושימשו במחקר | מקור: NASA/JPL-Caltech/UCLA/MPS/DLR/IDA

מלח מים

מקור המשטחים הבהירים היה תעלומה עד כה. ניתוח כימי שלהם הראה שהם מורכבים ממלחים ועל כן שיערו שהם נוצרו כשמים מלוחים זרמו על פני קרס, וכשהתאדו נותרו אחריהם המלחים בלבד. אם זה אכן המצב, מתעוררת השאלה אם יש מים נוזליים במעמקי כוכב הלכת הננסי?

כעת, על סמך ניתוח נתונים שהחללית אספה בשנת 2018, הסיקו מדעני נאס"א כי בעומק של 40 קילומטר אכן קיים מאגר של מים מלוחים המשתרע על פני מאות קילומטרים.

במונחים אסטרונומיים, השטחים הבהירים על פני קרס הם צעירים, חלקם בני פחות משני מיליון שנה, ולמעשה נראה שהם ממשיכים לגדול. במשטחי המלח נמצא המינרל הידרוהליט (Hydrohalite), המורכב ממלח שולחן (נתרן כלורי, NaCl) וממים. בתנאים השוררים על פני קרס, המים היו אמורים להתאדות תוך כמה מאות שנים, ולכן הימצאותם היא רמז לכך שהפעילות הגיאולוגית נמשכת. במאמר נוסף כינתה ג'ולי קסטיו-רוגז (Castillo-Rogez), מצוות המחקר, את נוכחות ההידרוהליט "אקדח מעשן" להימצאות מים.

כדי שמים יעלו אל פני השטח של קרס דרוש מקור חום שיספק להם את האנרגיה הדרושה לתנועה הזאת. על פי החוקרת הראשית במשימה, קרול ריימונד (Raymond), החום נוצר כנראה מפגיעה של מטאוריט לפני 20 מיליון שנה.

"'שחר' השיגה מעל ומעבר לכל מה שקיווינו להשיג בתחילת המסע יוצא הדופן שלה", אמר מנהל המשימה מרק ריימן (Rayman), מהמעבדה להנעה סילונית (JPL) של נאס"א בדרום קליפורניה. הגשושית עצמה סיימה את תפקידה ב-2018. מאחר שנמצאו על קרס חומרים אורגניים ומים נוזליים מתחת לפני השטח, חוקי ההגנה אוסרים לרסק אותה על כוכב הלכת הננסי, כדי שאם אכן יש שם חיים, היא לא תזהם אותם במגע עם חומרים מכדור הארץ. היא הוסטה למסלול רחוק מספיק שמבטיח כי לא תבוא איתו במגע.