היונקים שמקיימים
את התחזית של דרווין

- צ'רלס דרווין, מוצא המינים, 1859

במילים פשוטות, מה שכתב דרווין בספרו הוא שזנים (varieties), שהיום אנחנו קוראים להם תת-מינים, הם התחלה של התמיינות – היפרדות של מין אחד לכמה מינים. תת-מינים הם אוכלוסיות של בעלי חיים או צמחים השייכות לאותו מין, אך נבדלות בתכונות פיזיות מסוימות, בשטחי המחיה ולעתים גם בהתנהגות. הג'ירף הצפוני (Giraffa camelopardalis), למשל, הוא מין אחד שיש לו שלושה תת-מינים. לשועל האדום (Vulpes vulpes) יש 45 תת-מינים, כולל השועל האדום הערבי (V. v. arabica) והשועל האדום הפלסטיני (V. v. palaestina), החיים גם בישראל.

אם סוג מסוים של אורגניזם כולל הרבה מינים, טען דרווין, הדבר מעיד על כך שהשושלת הזו עוברת התמיינות בקצב גבוה יחסית, ולכן נצפה לראות במינים אלו גם הרבה תת-מינים, שהם למעשה התחלה של התמיינות נוספת. ההשערה הזו נשמעת הגיונית, אך היא לא חייבת להיות נכונה – ייתכן שתת-מינים מופיעים ונעלמים כל הזמן ואינם קשורים ישירות ליצירת מינים חדשים, וייתכן גם שלגורמים אחרים יש השפעה חזקה יותר על הופעת מינים חדשים. ואולם, לפני כשלוש שנים הראו חוקרים מארצות הברית  שהראה שההשערה נכונה בקשר לעופות.  כעת, מחקר חדש שבדק את היחס בין מגוון המינים למגוון תתי המינים גם אצל יונקים, ומצא שההשערה נכונה גם לגביהם – לפחות עבור חלקם.

יונקים יבשתיים ולא-יבשתיים

החוקרים, מאוניברסיטת קיימברידג' בבריטניה, נעזרו במאגרי מידע מגוונים לאיסוף הנתונים על מיני היונקים ותת-המינים שלהם, ולחישב חוזק הקשר בין שני המשתנים. כשלקחו בחשבון את כל מיני היונקים, הקשר שנמצא היה חלש למדי - חלש מזה שנמצא עבור העופות. פירושו של דבר הוא שמגוון המינים בסוג מסוים אינו מסוגל לנבא בצורה טובה כמה תת-מינים יהיו להם. במילים אחרות – ההשערה של דרווין נתמכת רק בצורה חלשה. 

כאשר חילקו את החוקרים את היונקים לשתי קבוצות: יונקים יבשתיים ולא-יבשתיים, כלומר אלו שחיים במים או באוויר (טוב, אלו שחיים במים ועטלפים), התוצאות השתנו. עבור קבוצת היונקים היבשתיים, הקשר בין מגוון המינים למגוון תתי המינים היה חלש מאוד, אבל אצל היונקים הלא-יבשתיים הקשר דווקא היה חזק, אפילו יותר מזה שנמצא אצל עופות. 

מסקנתם של החוקרים הייתה שיצירת מינים חדשים אצל היונקים היבשתיים מושפעת מגורמים המיוחדים להם: מחסומים פיזיים, כמו שרשרת הרים, מדבר או נהר שקשה מאוד לחצות. מחסומים פיזיים קיימים גם אצל בעלי חיים לא יבשתיים, ומשפיעים על האבולוציה שלהם – דוגמאות לכך אפשר למצוא כשמסתכלים על השינויים שהתרחשו לאחר פתיחת תעלת סואץ ותעלת פנמה, שהסירו מחסומים כאלו עבור מינים ימיים (והוסיפו מחסום למינים יבשתיים). עם זאת, מחסומים פיזיים נפוצים הרבה יותר ביבשה, ומינים יבשתיים רגישים להם הרבה יותר. רגישות זאת להשפעות חיצוניות, אומרים החוקרים, היא שגורמת לכך שבקבוצה זו, מגוון המינים ומגוון תתיהמינים אינם קשורים זה לזה כמו בקבוצות אחרות.

מודלים אבולוציוניים יוכלו לחזות את ההשפעה של פעילות האדם. לורה ון הולשטיין | צילום: צילום: Nordin-Ćatić

תפקיד חשוב באבולוציה עתידית

"חקירת היחסים בין מינים ומגוון תת-המינים מראה שתת-מינים משחקים תפקיד חשוב מאוד באבולוציה העתידית של מינים", אמרה לורה ון הולשטיין (van Holstein), שהובילה את המחקר. "וזה גם מה שדרווין חשב, כשהוא הגדיר מהו מין". אחת משאלות המחקר הייתה אם יש קשר בין תת-המינים ליצירה של מינים חדשים בעתיד. "התשובה היא כן", אמרה ואן הולשטיין, "אבל האבולוציה לא נקבעת על ידי אותם גורמים בכל הקבוצות, ובפעם הראשונה אנחנו יודעים למה".

נוסף על העמקת הידע שלנו אודות תהליכים אבולוציוניים, המחקר עשוי לעזור לגופים העוסקים בשימור בעלי חיים לקבל החלטות טובות יותר בשאלות כמו היכן ובאילו מינים להתמקד, שכן הוא מספק תובנות לגבי העתיד האבולוציוני של המינים האלו. "מודלים אבולוציוניים יוכלו להשתמש בממצאים כדי לנבא כיצד פעילות אנושות, כמו כריתת עצים, תשפיע על האבולוציה בעתיד", אמרה ון הולשטיין. "ההשפעה על בעלי החיים משתנה כתלות בשאלה כיצד היכולת שלהם לנוע ממקום למקום נפגעת. אנחנו נוטים להתעלם מתת-מינים של בעלי חיים, אבל הם חלק חשוב מאוד מהתהליכים האבולוציוניים ארוכי הטווח".