היד שמנענעת את העריסה
– של מבוגרים

מחקר חדש מגלה: כאשר מבוגרים שוכבים לישון במיטה שמיטלטלת בתנועה קצובה, הם נרדמים מהר יותר וישנים שינה עמוקה יותר. זאת ועוד, זיכרונם של המבוגרים הללו חד יותר בבוקר שלמחרת. בממצאים האלה יש עניין כפול: הם מצביעים על דרך שיכולה לסייע לנו להירדם, ורומזים לאופן שבו המוח "מרענן" את עצמו בכל לילה.

"במשך אלפי שנים נענענו את התינוקות שלנו. אנחנו יודעים שזה עוזר להם להירדם," אומר רוברט סטיקגולד (Stickgold), מדען מוח בתחום הקוגניציה בבית הספר לרפואה של הרוורד, בריאיון ל-Science News. "אם כך, מדוע שזה לא יעזור גם למבוגרים? אני שם את המיטה שלי על מצב נענוע בלילה," הוא מסכם, ומתאר את התוצאות כ"כיף גדול".

טלטול לכל גיל

חוקרת המוח לורנס באייר (Bayer) מאוניברסיטת ז'נבה ועמיתיה מצאו ב-2011 רמז לכך שנענוע יכול לעזור למבוגרים: שנת הצהריים של המבוגרים שנבדקו, שנמשכה 45 דקות, הייתה עמוקה יותר כשישנו במיטת-נדנדה – המיטה נעה קדימה ואחורה כל ארבע שניות, 10.5 ס"מ בכל כיוון. אבל לא היה ברור להם אם הנענוע יכול לשפר גם את שנת הלילה של מבוגרים, ולא רק את ה"שלאף-שטונדה".

לצורך המחקר החדש, גייסו באייר ועמיתיה 18 צעירים, עשר נשים ושמונה גברים, בגיל ממוצע של 23.5 שנים. לאחר לילה שבו הסתגלו למעבדת השינה, ישנו הנבדקים שני לילות נוספים במעבדה – לילה אחד במיטה נייחת וכעבור שבוע לילה במיטה מתנועעת או בסדר הפוך, כדי למנוע השפעה של סדר התנאים על תוצאות הניסוי. הם מדדו את הפעילות החשמלית של המוח בשני תנאי השינה בעזרת אלקטרואנצפלוגרם (EEG), שיכול לגלות את דפוסי הפעילות החשמלית שמאפיינים שלבים שונים של השינה. כמו כן, בכל לילה במעבדה נערך לנבדקים מבחן זיכרון לפני השינה וכן כשהתעוררו בבוקר, כדי לבדוק את השפעת השינה על תפקודם השכלי.

התנועה הקצבית השפיעה על המוחות הישֵנים של האנשים. הנבדקים נרדמו מהר יותר כאשר טולטלו: במיטה נייחת, נדרשו לנבדקים 16.7 דקות בממוצע כדי להיכנס לשלב של שינה קלה שאינה שנת רע"מ (ריצודי עיניים מהירים, REM) שקרוי N2, ואילו במיטה המתנועעת הם הגיעו לשלב זה לאחר 10 דקות בלבד בממוצע. אנשים שמיטתם טולטלה בילו זמן רב יותר בשלב של שינה עמוקה שאינה שנת רע"מ, שקרוי N3, והתעוררו פחות פעמים. ולבסוף, נענוע העלה את מספר "כישֹוֹרי השינה" (sleep spindles) – פרצי פעילות חשמלית מהירה של המוח, שמעידים על שינה טובה.

אבל מתברר שלא רק השינה משתפרת בעקבות הטלטול: הנבדקים למדו זוגות של מילים לפני השינה, והתבקשו לזכור כמה שיותר מהן מיד לאחר מכן; בבוקר שלמחרת נערך להם מבחן זהה, ונמדדה מידת השיפור בין הביצוע בערב לבין הביצוע בבוקר שלמחרת. השיפור היה גדול יותר אחרי לילה של נענוע מאשר אחרי לילה במיטה נייחת, והוא היה גדול יותר ככל שהעלייה במספר כישוֹרי השינה הייתה גדולה יותר. מכאן שהנענוע שיפר את הטמעת המידע במהלך השינה.

גם עכברים נהנים

השיפור בשינה בעקבות הטלטול לא היה מוגבל לבני אדם: מתברר שגם עכברים נהנים משינה טובה יותר כשמניחים אותם על פלטפורמה מתנועעת, לפי תוצאות מחקר אחר, שערכו חוקרים מאותו הצוות ושממצאיו פורסמו לפני כחודש. התוצאות שנמצאו בבני אדם חזרו בעכברים. השימוש בעכברים אִפשר לחוקרים לערוך מניפולציות גנטיות שאי-אפשר לערוך בבני אדם, והם ניצלו זאת כדי להשתיק גֶן ושמו Otop, שמקודד לחלבון באיבר שיווי המשקל שבאוזן. חלבון זה משמש חיישן לתאוצה ולכוח הכבידה, ולכן חשוב לזיהוי תנועה וגם לשמירה על היציבות. השתקת הגֶן נועדה לבדוק אם מערכת שיווי המשקל הכרחית לתרגום של תנועת הנענוע לשיפור השינה. ללא שני עותקים של הגֶן הזה, עכברים לא הגיבו לטלטול במהלך השינה, לעומת עכברים עם עותק אחד לפחות (אחד או שניים).

המסקנות העולות משני המחקרים הן שאיתות על תנועות קצביות יכול לעזור בעיצוב פעילות המוח – לרבות עידוד למידה וזיכרון – במהלך השינה, ושמערכת שיווי המשקל היא שאחראית להשפעות החיוביות של נענוע על שינה. יש לזכור, עם זאת, שהמחקר נעשה על אנשים צעירים שאינם סובלים בדרך כלל מבעיות שינה, והאתגר האמיתי יהיה לראות איך משפיע טלטול על אנשים מבוגרים יותר וגם על אנשים שסובלים מנדודי שינה. באייר מסכמת: "אם נוכל לעזור כך לאנשים לישון טוב יותר, זו יכולה להיות חלופה טובה לגלולות שינה או לפחות טיפול משלים להן".