גם במקרים של דלקת או של פציעה, החולד העירום לא חש כאב – עכשיו גילו למה
החולד העירום (או מכרתן עירום, Heterocephalus glaber), מכרסם המצוי בעיקר במחילות תת-קרקעיות במזרח אפריקה, ידוע בכל מיני תכונות מעניינות, למשל העובדה שמחלת הסרטן נדירה מאוד אצלו או העובדה שמדובר ביונק בעל דם קר. אבל אחת התכונות המעניינות יותר היא שהחולד העירום עמיד לסוגים מסוימים של כאב, ועם זאת מסוגל לחוש מגע רגיל על עורו.
מחקר שפורסם ב-2008 גילה כי החולד אינו רגיש לכאבים הקשורים להפעלת קולטני חום או לכאב הקשור במגע עם חומצה. מחקרים אחרים הראו כי החולד אינו רגיש גם לכאב הקשור במגע לאחר פציעה או בדלקת. עם זאת, החדרה של פקטור הקשור בכאב והיה חסר אצל החולדים שנבדקו הקנתה להם רגישות לאותם סוגי כאב, דבר המרמז לגבי הסיבה לחוסר הרגישות לכאב.
מחקר שהתפרסם בכתב העת Cell Reports פיענח את המנגנון המולקולרי העומד בבסיס חוסר הרגישות לכאב. במחקר נכנסו החוקרים למעמקי שרשרת העברת האותות התוך-תאיים הקשורה בכאב. אצל יונקים רגילים כאב מתווך בידי הורמון הגדילה NGF המופרש בזמן דלקת וגורם, בין היתר, לרגישות לחום. רגישות לחום נובעת מהפעלת קולטן רגיש לחום הנקרא TRPV1. אותו קולטן, באופן לא מפתיע, מופעל בידי החומר הפעיל בפלפל החריף, מכאן שלמעשה חריפות היא סוג של תחושת חום או אפילו כאב.
החוקרים ניסו להבין מדוע אצל החולד קולטן החום פועל בצורה תקינה כאשר מפעילים אותו ישירות באמצעות פלפל חריף, אבל אינו מופעל כראוי כאשר מפעילים אותו דרך מסלול הכאב הדלקתי באמצעות NGF, וזאת בניגוד לעכברים. לאחר ששללו את פעילות קולטן החום עצמו, עברו החוקרים לבדוק את אחד החלבונים המתווכים את הפעלת הקולטן, וגילו הבדל קטן – אך משמעותי – במבנה החלבון, שמאפשר פעילות מסוימת שלו אבל אינו מספיק כדי להפעיל את קולטן החום בצורה מספקת, דבר החוסך מהחולד את תחושת הכאב באזור הדלקת בתגובה לחום.
למסקנות מחקר זה עשויות להיות השלכות על הבנת חישת הכאב אצל יונקים (ובהם בני האדם) ועקב כך גם על פיתוח משככי כאבים מתקדמים.
