חוקרים השתמשו בשיטות זיהוי פלילי כדי לבחון כתובות מלפני 2,600 שנה, והראו שבממלכת יהודה היה שיעור גבוה של יודעי קרוא וכתוב

איך נראו החיים בממלכת יהודה, בסביבות השנה 600 לפני הספירה? בעוד שנים ספורות צבאו של נבוכדנאצר יכבוש את ירושלים ויגלה חלק גדול מהאוכלוסייה לבבל, אך בינתיים הממלכה עדיין שגשגה. חלקים נכבדים מהתנ"ך – ספר דברים, והגרסאות הראשונות של ספרי יהושע, שופטים, שמואל ומלכים – נכתבו ככל הנראה בתקופה זו. המפעל התיאולוגי וההיסטורי הכביר הזה מעיד על נוכחותם של מלומדים, שהיו להם גם הפנאי וגם ההכשרה לכך. 

האם מדובר היה רק בשכבה מצומצמת ונבחרת שזכתה להשכלה? או אולי הייתה בממלכה מערכת חינוך כללית יותר, שלימדה את הבסיס – קרוא וכתוב, חשבון, כללי הדת – לכל האוכלוסייה? חוקרים מאוניברסיטת תל אביב ניסו לענות על השאלה בעזרת כתובות על חרסים ממצודת ערד וניתוח פורנזי של כתבי יד, והגיעו למסקנה שידיעת קרוא וכתוב הייתה נפוצה מאוד בממלכה, ומעידה על מערכת חינוך רחבה.

מכתבים במצודה עתיקה

מצודת ערד הייתה מצודה קטנה למדי, ובה כ-30-20 חיילים. בשנות ה-60 של המאה שעברה חפר שם הארכיאולוג יוחנן אהרוני, ומצא בין השאר יותר ממאה כתובות דיו על חרסים. הכתובות כללו רשימות של שמות החיילים, מכתבים מחצר המלך, וגם הוראות לאפסנאי ולעוזריו – כמה קמח וכמה יין לשלוח ליחידות השונות. את הכתובות האלו חוקרים כבר כמה שנים פרופ' ישראל פינקלשטיין מהמחלקה לארכיאולוגיה ופרופ' אלי פיסצקי מהמחלקה לפיזיקה, עם תלמידת המחקר שירה פייגנבאום-גולובין, ד"ר אריה שאוס וד"ר ברק סובר מהמחלקה למתמטיקה, כולם מאוניברסיטת תל אביב (סובר כיום באוניברסיטת דיוק בארצות הברית). 

חקר כתובות עתיקות עשוי להיראות כעיסוק מוזר לאנשי המחלקות לפיזיקה ולמתמטיקה, אך הוא טומן בחובו בעיות שאפשר לפתור בעזרת אלגוריתמים. בשנת 2016 פרסמו החוקרים מאמר שבו הם בחנו 18 מתוך הכתובות של ערד, ובדקו אם כולן נכתבו על ידי אותו אדם, או בידי כמה אנשים שונים. הם פיתחו אלגוריתמים להשוואה בין כתבי יד, ואימנו אותם על מאגר של כתבי יד מודרניים. כשהשתמשו באלגוריתמים לניתוח הכתובות העתיקות, הגיעו למסקנה שלפחות שישה אנשים כתבו אותן. 

במחקר הנוכחי החוקרים השתמשו באלגוריתמים חדשים שפיתחו, והוסיפו להם גם ניתוח מסוג אחר. הם צירפו לצוות את יאנה גרבר, שעבדה במשך 27 שנים במחלקה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל, והתמחתה בזיהוי פלילי של כתבי יד. כחלק מעבודתה היא בחנה כתבי יד רבים כדי לענות על שאלת המחקר: אם הם נכתבו בידי אותו אדם או בידי אנשים שונים. כמובן, המסמכים שהגיעו למשרדה במשטרה היו חדשים הרבה יותר.

גרבר יישמה את הכלים הפורנזיים שברשותה על כתובות החרס העתיקות, והגיעה למסקנה שאת 18 הכתובות כתבו לא פחות מ-12 אנשים. חלק מהכתובות היו מכתבים שנשלחו למצודה, אך גם את אלו שנכתבו בבירור בתוך המצודה עצמה כתבו לפחות שלושה כותבים, וארבעה אנשים כתבו מכתבים שהגיעו מיחידה אחרת, שהוצבה לא רחוק משם. 

אוסטרקונים ממצודת ערד, בערך משנת 600 לפנה"ס | צילום: מיכאל קורדונסקי, באדיבות אוניברסיטת ת"א ורשות העתיקות
אוסטרקונים ממצודת ערד, בערך משנת 600 לפנה"ס | צילום: מיכאל קורדונסקי, באדיבות אוניברסיטת ת"א ורשות העתיקות

ממלכה של יודעי קרוא וכתוב

זהו ככל הנראה המחקר הראשון בו חוקרי זיהוי פלילי השתמשו במומחיותם כדי לבחון כתבי יד עתיקים. הממצאים חושפים שבניגוד לתרבויות אחרות, ביחידות הצבא של ממלכת יהודה לא היה "סופר", פקיד מיוחד יודע-ספר שתפקידו היה לכתוב את כל המכתבים והמסמכים – אחרת כל הכתובות מהמצודה, וכל הכתובות מהיחידה ששלחה אליה מכתבים, היו כתובות בכתב יד אחד. אמנם ייתכן שבמצודה היה יותר מפקיד אחד, אבל זה לא סביר בהתחשב בגודלה, ובעובדה שהכתובות האלו, לפי ההערכות, נכתבו כולן בתוך זמן קצר. המסקנה המתבקשת היא שכמה וכמה מהחיילים המצודה, וכמה מאנשי היחידה ששלחה לשם מכתבים, ידעו לכתוב בעצמם.

ידיעת קרוא וכתוב הייתה, אם כן, נפוצה למדי בקרב החיילים של ממלכת יהודה, וייתכן שהייתה אף נחלתם של כל החיילים. היות וחיילים אינם מגויסים לרוב מהשכבה המלומדת ביותר, אפשר להסיק מכך שידיעת קרוא וכתוב היה נפוצה בממלכה באופן כללי, ושפעלה בה מערכת חינוך רחבה, בצורה שאינה נראית בתרבויות רבות אחרות, גם מאוחרות הרבה יותר.

הרקע הזה, כותבים החוקרים במאמרם, "סיפק רמה מתאימה של ידיעת קרוא-וכתוב והיסטוריה עבור היצירה של כמה מהטקסטים המכוננים של התנ"ך, והפצתם בקרב האוכלוסייה". אין זה אומר כמובן שהממלכה כולה השתתפה ביצירתם של הספרים האלו, אך היא סיפקה את הקרקע הפורייה שבה צמחו. הספרים האלו יצרו את הבסיס ההיסטורי והאידיאולוגי של ממלכת יהודה, והם נכתבו כדי שהציבור הרחב יקרא וילמד אותם. ספק אם היו נכתבים בחברה שבה רק מיעוט קטן יכול היה להעריך אותם. 

בעזרת כתובות עתיקות וחוקרת זיהוי פלילי, המחקר החדש חושף את רמת האוריינות ששררה בממלכת יהודה בשנותיה האחרונות – וכך גם נותן לנו הצצה לתנאים שאיפשרו את כתיבתם של כמה מהטקסטים הקדומים החשובים ביותר של התרבות שלנו.