הציור המפורסם של לאונרדו דה וינצ'י זכה שיקראו על שמו אפקט פסיכולוגי ידוע. נחשו מי לא משתמשת בו בסופו של דבר?

אין אחד שלא מכיר את הציור המפורסם של לאונרדו דה וינצ'י שמוצג לראווה במוזיאון הלובר בפריז. רבים גם שמעו שהאישה שבציור עוקבת אחרי הצופים במבטה, בכל מקום שבו הם עומדים בחדר. התופעה הזאת נקראת "אפקט המונה ליזה" והיא נמצאת בתמונות רבות. אך מחקר חדש מגלה שבניגוד למה שחושבים, המונה ליזה עצמה אינה מקיימת את האפקט הקרוי על שמה.

לאונרדו דה וינצ'י היה מדען, אמן ופילוסוף איטלקי בן המאה ה-15. והמונה ליזה אינה רק התמונה המפורסמת ביותר שהוא צייר, אלא גם אחת מיצירות האומנות המפורסמות ביותר בעולם. הפרטים על אופן יצירתה אינם מתועדים היטב, אך מקובל לחשוב שמדובר בדיוקן של אשת סוחר בדים מפירנצה שהוזמן מלאונרדו בזמן ששהה בעיר, בשנת 1503 בערך.

בשנות חייו האחרונות חי לאונרדו בצרפת בחסות המלך פרנסואה הראשון. לאחר מותו בשנת 1519 רכש פרנסואה את המונה ליזה (שנקראת בצרפתית La Joconde) והוסיף אותה לאוסף המלכותי שמוצג כיום במוזיאון הלובר בפריז. הציור זכה בהדרגה למעמד של יצירת מופת, אולם פרסומו הרקיע שחקים באמת רק כשנגנב מהלובר בקיץ 1911 והוחזר כעבור שנתיים, כשאחד הגנבים ניסה למכור אותו לסוחר אומנות באיטליה. כמה המונה ליזה שווה כעת? אין לדעת – לפי חוקי הירושה בצרפת היא שייכת לציבור ואסור לקנות או למכור אותה.

אפקט המונה ליזה

אחת מהתופעות שהקנו למונה ליזה את פרסומה הוא התחושה שהיא צופה בך בכל זווית שבה תעמוד ביחס לציור. אפקט המונה ליזה, שנקרא על שם הציור המפורסם, מתאר את התופעה הזאת, והוא מתרחש כשמבטה של דמות בתמונה פונה ישירות כלפי המתבונן (בזווית של 0 מעלות), או בסטייה קלה של עד 5 מעלות. דוגמה מצוינת לאפקט היא הכרזה המפורסמת "הדוד סם" שמסתכל בצופה (כנראה בכוונה) בזווית של 0 מעלות.

כרזת גיוס לצבא ארצות הברית | ויקיפדיה
מסתכל ישירות אל הצופה. כרזת גיוס לצבא ארצות הברית | ויקיפדיה

"אנשים מצטיינים בלהעריך אם אחרים מתבוננים בהם או לא. מחקרים בתפיסה המחישו את זה כבר בשנות ה-60", אומר אחד החוקרים, גֵרנות הורסטמן (Horstmann) מאוניברסיטת בילפלד בגרמניה. אין צורך שהצופה יעמוד בדיוק מול התמונה בשביל שזה יקרה. "אותה תפיסה מתעוררת גם כשאנחנו עומדים מימין לתמונה, משמאלה ובמרחקים שונים ממנה. ההרגשה החזקה ש'מסתכלים עלינו' היא בדיוק אפקט המונה ליזה", מוסיף שותפו למחקר סבסטיאן לוט (Loth).

מבחינה יישומית, האפקט הזה חשוב למשל לעיצוב דמויות וירטואליות, כמו אלו של עוזרים אלקטרוניים או במשחקי מחשב. "הדמות הווירטואלית יכולה לבטא במבטה את תשומת ליבה ולהצביע על אובייקטים שנחוצים למשימה – בדיוק כמו בן אדם", אומר לוט.

החוקרים תכננו ניסוי שנועד למדוד בצורה אובייקטיבית לאן מסתכלת המונה ליזה לתחושתם  של הצופים. הם ניסו להפריד בין שני תהליכים שמתרחשים בתודעתו של הצופה במקביל: האחד הוא האמונה או הרצון הסובייקטיבי להיות מושא המבט, ואילו השני, שהוא לכאורה אובייקטיבי יותר, הוא התפיסה של הקו הגיאומטרי של מבט.

הבעיה בשאלה הישירה "האם מסתכלים עליך?" היא שהתשובה עליה מוגבלת ל"כן" או "לא" ולכן חשופה למעורבותה של האמונה הסובייקטיבית. מסיבה זו בחרו החוקרים במדידה שמבוססת על ההערכה הגיאומטרית של המבט. בניסוי הם הראו למשתתפים חתכים משתנים מפניה של המונה ליזה על מסך, במיקומים שונים ובגדלים שונים. בין המשתתפים למסך הוצג סרגל, והם התבקשו לציין היכן מבטה של הגברת ליזה פוגש אותו.

מהתוצאות התברר שזווית המבט שעולה מתפיסתם של הצופים היא כ-15.4 מעלות לכיוון ימין. היות שכך, היא אינה מקיימת את אפקט המונה ליזה. כך הפריכו החוקרים מיתוס נושן, אם כי לא סביר להניח ששמו של האפקט ישתנה בעתיד הנראה לעין.

שלל אשליות

המחקר הזה הוא דוגמה אחת מיני רבות למורכבות של התודעה והתפיסה האנושית. אנשים אכן מרגישים בליבם שהמונה ליזה מסתכלת עליהם, אך כשמודדים בצורה אובייקטיבית יותר לאן הם חושבים שהיא מסתכלת, מתברר שהם חשים שהיא מסתכלת למקום אחר. מעניין גם ששני התהליכים הסותרים האלו מתרחשים בתודעה בעת ובעונה אחת. זאת בנוסף לעובדה שאפילו אפקט המונה ליזה עצמו הוא אשליה אופטית, מפני שצילום או ציור של פנים הוא כמובן גוף דומם שאינו מסתכל על אף אחד.

"האם המונה ליזה היא ייצוג 'מדויק' של האדם המוצג בציור?" תהה בשעתו הסופר האמריקאי טים אובריין (O'brien). "מי יודע? למי אכפת? זוהי יצירת אומנות נהדרת. היא מרגשת אותנו. היא גורמת לנו לתהות, גורמת לפה להיפער – לבסוף גורמת לנו להסתכל פנימה אל עצמנו".

 

 

2 תגובות

  • מישהי

    יש משהו בעייתי מיסודו בדרך המחקר

    תופעה כזו מודדים לפי התוצאה ולא מתוך החלטה טכנית מדעית יבשה שהאפקט הזה קורה בין 0 ל5 מעלות ואז לקבוע שהציור לא עומד בתקן הזה, זה קצת מגוחך, כי הפואנטה היא ההרגשה של הצופה שמסתכלים עליו, ואם הציור מצליח לעשות זאת גם ב15 מעלות, האפקט קרה בכל זאת, זה רק מראה על הצייר

  • מישהי

    * מראה על היכולת של הצייר.

    * מראה על היכולת של הצייר.
    מה שכן צריך לראות אם אנשים שלא סיפרו להם על "האפקט" הזה בציור, באמת מרגישים ככה ולא רק אחרי שיידעו אותם עליו