שני טיפולים נגד הנגיף הקטלני הראו תוצאות מרשימות בניסויים קליניים, אך הדרך למיגור המחלה הקטלנית עוד ארוכה

נגיף האבולה, שהתגלה לראשונה בשנת 1976, שייך למשפחת הפילווירוסים (Filoviridae). המאכסנים הטבעיים שלו הם עטלפי הפירות, שלא חווים תסמינים בהשפעתו. אצל אנשים, כמובן, המצב שונה: עד כה התגלו  ארבעה זנים של הנגיף שמסוגלים להדביק בני אדם וגורמים לקדחת דימומית. המחלה גבתה בשנים האחרונות את חייהם של אלפי בני אדם, ולכן נעשים מאמצים ניכרים לפתח לה תרופה. טיפולים ניסיוניים שנעשים כעת מראים תוצאות מעודדות במיוחד.

הנגיף עובר מאדם לאדם דרך נוזלי גוף כמו דם, שתן, זרע, חלב אם ועוד. אחרי שהוא חודר דרך פתח בעור, הנגיף מסוגל להדביק תאים רבים, ובין השאר להתרבות בתאי מערכת החיסון, תאי כבד ותאי האנדותל שמצפים את כלי הדם שלנו. היכולת שלו להתרבות במגוון תאים שונים מאפשרת לו ליצור נגיפים רבים, וכאשר הם משתחררים התאים המודבקים נהרסים.

בתחילה, הנגיף גורם לתסמינים דמויי שפעת הכוללים חולשה, חום, כאבים, שלשולים והקאות. כשהוא מתפשט בגוף דרך זרם הדם נוצר הרס נרחב של תאים, בין השאר בדפנות כלי הדם, שמלווה גם בהפרעות קרישה. התוצאה היא דימומים פנימיים וחיצוניים רבים, שהם גם בין סימני ההיכר הבולטים של המחלה. 

מחלת האבולה קטלנית מאוד: בהיעדר טיפול, כ-80 אחוז מהנדבקים בה ימותו. טיפול רפואי תומך הכולל נוזלים ותרופות אנטי-נגיפיות משפר את סיכויי ההחלמה ומוריד את שיעור התמותה לכ-50 אחוז – שיפור אמנם, אבל עדיין אחוז גבוה מאוד.

ההתפרצות הגדולה ביותר של אבולה עד כה התרחשה בשנים 2016-2013 במערב אפריקה, אז נדבקו בה למעלה מ-28 אלף בני אדם, מתוכם מתו למעלה מ-11 אלף. בשנת 2017 החלה התפרצות נוספת בקונגו, שנמשכת עד היום והוכרזה לאחרונה כמצב חירום עולמי. ההתפרצות הזאת נחשבת קטלנית במיוחד, עם כ-75 אחוזי תמותה. התמותה הגבוהה מיוחסת בין השאר לכך שרוב החולים אינם מקבלים טיפול רפואי עקב מחסור בתשתיות, פעילות של ארגוני מורדים באזורי ההתפרצות וחוסר שיתוף פעולה של התושבים המקומיים עם רשויות הבריאות העולמיות. 

חיסון סביל ותרופה

אף על פי שעד כה אין טיפול מאושר נגד אבולה, בהתפרצויות קודמות נעשה שימוש בשני טיפולים ניסיוניים: הראשון נקרא ZMapp, והוא מבוסס על תערובת של שלושה נוגדנים שמיוצרים בעלי צמח הטבק. מדובר במעין חיסון סביל, שכן הנוגדנים מנטרלים את הנגיף ולא מאפשרים לו להתרבות (בדומה לחיסון סביל לכלבת). הטיפול השני הוא מולקולה קטנה בשם remdesivir, שמעכבת את התרבות הנגיפים. 

שני הטיפולים הראו תוצאות מבטיחות בניסויים קליניים מוקדמים ונעשה בהם שימוש מצומצם כטיפול חמלה, כלומר טיפול נסיוני לחולים במצב אנוש, במהלך ההתפרצות הגדולה במערב אפריקה. 

בנובמבר 2018 החל ניסוי קליני לבדיקת שני טיפולים חדשים נגד המחלה. הראשון, REGN-EB3, הוא תערובת של שלושה נוגדנים אנושיים חד שבטיים נגד הנגיף. השני, שנקרא mAb114, כולל נוגדן אחד נגד הנגיף, שמבוסס על נוגדן שבודד מחולה שהחלים מהמחלה בשנת 1995. במסגרת המחקר שני הטיפולים החדשים הושוו לטיפולים הקיימים, על ידי ניטור שיעורי התמותה מהמחלה בכל אחת מארבע קבוצות הטיפול. 

כעת, לאחר עיבוד נתוני המחקר שנאספו על 681 משתתפים, המליצה הוועדה המקצועית שמלווה את הניסוי להפסיק את הטיפול ב-remdesivir וב- ZMapp במסגרת המחקר ולהמשיך רק עם שני הטיפולים החדשים. הוועדה נימקה את ההחלטה בכך ששיעורי התמותה של חולים שקיבלו את שני הטיפולים החדשים עמדו על כ-30 אחוז, לעומת כ-50 אחוז אצל אל שקיבלו אחד מהטיפולים הישנים. יתר על כן, אם הספיקו לתת את REGN-EB3 כבר בשלבים מוקדמים של המחלה, שיעורי התמותה צנחו ל-6 אחוזים בלבד. כעת המחקר ימשיך עם שני הטיפולים החדשים בלבד, וללא הטיפולים הישנים. 

אף שמדובר בממצאים ראשוניים בלבד, שני הטיפולים החדשים מספקים לראשונה מענה טיפולי יעיל נגד אבולה, שיכול לשפר משמעותית את שיעורי ההישרדות של החולים. בנוסף, חוקרים מקווים כי תוצאות הניסוי יעודדו חולים לפנות לטיפול רפואי ולשתף פעולה עם צוותי הרפואה, מציין סאבו מולנגו (Mulangu), חוקר מחלות זיהומיות מהמרכז הלאומי למחקר ביו-רפואי בקונגו. 

עם זאת, לדברי מייק ריאן (Ryan), מנכ''ל תוכניות החירום בארגון הבריאות העולמי, גם שני הטיפולים החדשים אינם מספיקים כדי לשלוט בהתפרצויות הנוכחיות, אף שהם מספקים כלים חדשים ומשמעותיים במערך ההתמודדות עם המחלה ויכולים להציל חיים רבים אחרי הדבקה או חשיפה. על מנת לגבור על המחלה צריך להתמקד גם בהגברת ניטור המקרים, בידוד חולים, מיגון עובדי הבריאות, פיקוח על קבורת המתים וכמובן פיתוח חיסון יעיל שימנע לחלוטין הפצה והתפשטות של הנגיף. 

בנוסף, עד שיפורסמו התוצאות הסופיות של המחקר, לא נדע אם הטיפול יעיל באותה מידה נגד כל זני הנגיף ואם קיימים זנים עמידים. גם לא ברור עדיין אם הטיפול משפיע על היכולת של החולה להפיץ את הנגיף אחרי ההחלמה, שכן ידוע שאנשים שחלו ממשיכים להיות מדבקים ביחסי מין שלושה שבועות לאחר שהחלימו. בנוסף, לא ידוע בינתיים כמה יעלה הטיפול ואיזו היערכות לוגיסטית הוא יצריך – שיקולים הרי גורל במדינות המתפתחות שבהן הנגיף מתפשט כרגע.  

 

0 תגובות