הגנטיקה של
מזדקני העל

פחות מעשירית האחוז מהאוכלוסייה הם בני 100 ויותר, עוד פחות מכך מגיעים עד גיל 105 או 110. הנסיבות שמאפשרות לאותם יחידי סגולה להגיע לגיל מופלג עודן לוטות בערפל. חלקן בוודאי קשור לסביבה – למשל חיים מוגנים, תזונה בריאה, פעילות גופנית וקיומם של שירותי בריאות זמינים. ברור לא פחות שאפילו הגֵנים הטובים ביותר לא ימנעו מאדם למות צעיר, למשל בתאונת דרכים.

אלה מאיתנו שלא נפגעו מגורם מקרי בגיל צעיר, מתחילים בסביבות גיל העמידה לצבור מחלות זִקְנה כרוניות, כגון מחלות לב וכלי דם, מחלות ניווניות של מערכת העצבים או סרטן. המחלות האלה, או סיבוכים שקשורים אליהן, יכריעו במוקדם או במאוחר כל אדם. אבל הקבוצה האקסקלוסיבית של בני ה-100 ומעלה מצליחה לחמוק מהן טוב יותר מרוב האנשים. האם זה רק מזל, או לפחות סביבת מחיה נוחה במיוחד והרגלים נכונים? ואולי בכל זאת יש בביולוגיה שלהם משהו מיוחד שמאפשר את אורך החיים הממושך במיוחד הזה?

במחקר שפורסם לאחרונה ריצפו חוקרים לראשונה את כלל החומר התורשתי של 81 נשים וגברים מגיל 105 ומעלה מכל רחבי איטליה. את הממצאים השוו לקבוצת ביקורת עם אותו פיזור גיאוגרפי, שהגיל הממוצע של חבריה היה 68, במטרה למצוא אם יש רצפים גנטיים שמייחדים את מאריכי הימים לעומת האוכלוסייה הרגילה. החוקרים הניחו שאם יש ל"מזדקני-העל" מאפיינים גנטיים ייחודיים, ייתכן שהם יהיו קשורים למנגנונים הביולוגיים שסייעו להם להגיע לגילם הנכבד.

הנסיבות המאפשרות ליחידי סגולה להגיע לגיל 105 ויותר עודן לוטות בערפל. מקומות בהם 100 הוא ה-80 החדש. אינפוגרפיקה: Statista

השיפוצניקים של הטבע

החוקרים הצליחו לזהות כמה גֵנים שהיו שכיחים בקבוצת הזקנים יותר מאשר בקבוצת הביקורת. הגֵנים האלה לא היו קשורים למחלות זקנה מסוימות, אלא דווקא למנגנוני תיקון של ה-DNA. אחת ההשערות הרווחות ביחס לתהליך ההזדקנות היא שהוא נובע מהצטברות של נזקים ל-DNA. נזקים כאלה מתרחשים בכל רחבי הגוף כל הזמן וגורמים למוטציות – שינויים בחומר התורשתי של התאים. לתאי הגוף יש מנגנונים שנועדו לתקן את הפגיעות, אך עם הזמן הולכים ומצטברים נזקים שלא תוקנו, והם עלולים לעודד גידולים סרטניים, הזדקנות תאית ותופעות שליליות אחרות. אם זה נכון, מנגנונים יעילים לתיקון ה-DNA יכולים לשפר את סיכוייו של אדם להגיע לשיבה טובה.

לאישוש הטענה בדקו החוקרים את שכיחות המוטציות בדגימות ה-DNA של בני ה-100 ומעלה, והשוו אותה לקבוצת הביקורת. מכיוון שהמוטציות מצטברות באופן רציף לאורך החיים, הגיוני לצפות שככל שהאדם מבוגר יותר יהיו יותר מוטציות בתאי גופו. אך החוקרים מצאו שמספר המוטציות בתאיהם של מזדקני העל היה דומה לקבוצת הביקורת ובמקרים מסוימים אף נמוך יותר. הממצא הזה מחזק את ההשערה שמאריכי הימים מסוגלים להתמודד טוב יותר עם נזקים ל-DNA משאר בני האדם.

למרות הממצאים המסקרנים, יש להתייחס אליהם בזהירות. בין השאר חשוב לזכור ששיעורם של בני ה-105 ומעלה באוכלוסייה נמוך מאוד, ועל כן קשה לאסוף מדגם גדול מספיק שלהם. עם זאת, המחקר מספק ראיות חשובות לתרומתם של מנגנוני תיקון DNA להארכת החיים, שאפשר יהיה לבחון ביתר קפדנות במחקרים עתידיים.