מחקר רחב היקף מצא כי גורם הסיכון המשמעותי ביותר להתפתחות של טרשת נפוצה הוא הדבקה בנגיף אפשטיין-בר, הגורם למחלת הנשיקה
מחלת טרשת נפוצה (Multiple sclerosis) היא מחלה כרונית אוטואימונית, כלומר מחלה שבה תאי מערכת החיסון תוקפים את תאי הגוף. במקרה זה, מערכת החיסון תוקפת את המיאלין – קרום העוטף שלוחות של תאי עצבים ומשמש לבידוד חשמלי. בהעדרו, אותות חשמליים אינם עוברים כשורה, ולכן בטרשת נפוצה יש פגיעה במערכת העצבית שיכולה להתבטא בכאבים, בבעיות זיכרון, בפגיעה בתנועה ועוד. יש טיפולים רבים המשפרים את איכות החיים של החולים, הידוע בהם הוא התרופה הישראלית קופקסון. עם זאת, למרות מחקר רב, הסיבה להופעת המחלה והדרך למניעתה עדיין אינן ידועות. מחקר חדש ורחב היקף מצא כי גורם הסיכון המשמעותי ביותר להופעת טרשת נפוצה הוא הידבקות בנגיף אפשטיין-בר (Epstein-Barr virus או בקיצור EBV).
EBV הוא נגיף ממשפחת נגיפי ההרפס, אשר גורם בבני אדם למחלת הנשיקה (Infectious mononucleosis). זהו נגיף נפוץ ביותר ועל פי ההערכות המקובלות יותר מ-90 אחוזים מבני האדם נדבקו בו. המחלה עצמה היא לרוב קלה, ובילדים עשויה להיות עם תסמיני צננת קלה, או בלי תסמינים כלל. במבוגרים צעירים המחלה מתבטאת בעייפות, חום, פריחה וכאב גרון שיכולים להימשך עד ארבעה שבועות.
טרשת נפוצה. תאי מערכת החיסון (אדום, צהוב, ירוק), פוגעים במעטפת המיאלין (חום) של שלוחות תאי העצב | איור: HOARAU HUGUES DOMINIQUE / BSIP / SCIENCE PHOTO LIBRARY
אפשטיין-בר וטרשת נפוצה
מאמר מטא-אנליזה שפורסם ב-2006 וסיכם 14 מחקרים מעשרים שנות מחקר, מצא שייתכן קשר בין מחלת הנשיקה להופעת טרשת נפוצה. אולם עדיין לא נמצאו ראיות חזקות שמחלת הנשיקה היא הסיבה לטרשת נפוצה, ולא מדובר רק במִתְאָם (קורלציה) בין המחלות. כדי להוכיח סיבתיות, צריך להראות כי אנשים שנדבקו במחלת הנשיקה וחלו בטרשת נפוצה, לא היו חולים בטרשת אלמלא חלו במחלת הנשיקה. מכיוון שאי אפשר לעשות ניסוי מבוקר ולהדביק מאות אלפי בני אדם בנגיף, הדרך לבחון זאת היא "ניסוי טבעי".
קבוצת המחקר של אלברט אשריו (Ascherio) מבית הספר לרפואה של הארוורד השתמשה בנתוני ניסוי טבעי כזה באמצעות מעקב אחר 10 מיליון חיילי צבא ארצות הברית במשך 20 שנים. משנות ה-90 של המאה האחרונה, הצבא האמריקאי בודק מגויסים לנוכחות נגיף HIV אשר גורם לאיידס, ולאחר מכן עוברים החיילים בדיקת HIV כל שנתיים. דגימות הדם נשמרות בהקפאה במאגר של משרד ההגנה האמריקאי. החוקרים אספו כ-62 מיליון דגימות דם של כ-10 מיליון מתגייסים וחיילים מהשנים 1993 עד 2013 ובדקו נוכחות של נוגדנים לנגיף אפשטיין-בר בבדיקת הגיוס ובבדיקות המעקב לאורך השנים. לכחצי מיליון מהנבדקים לא היו נוגדני EBV בזמן הגיוס – כלומר הם עדיין לא נדבקו בנגיף. בנוסף, מתוך 10 מיליון החיילים, 955 פיתחו טרשת נפוצה במהלך שירותם. רק אצל 35 מהם דגימת הדם הצבאית הראשונה הראתה שלא נדבקו בנגיף אפשטיין-בר לפני שהתגייסו. כל השאר נדבקו בנגיף לפני הגיוס.
החוקרים השוו את 35 החולים הללו לקבוצת ביקורת של 107 חיילים בריאים שלא נדבקו באפשטיין-בר, בעלי מאפיינים זהים ככל האפשר מבחינת גיל, מין, מוצא, אופי השירות הצבאי ומועדי איסוף דגימות הדם. מבין 35 החולים, 97 אחוזים נדבקו בנגיף אפשטיין-בר לפני שפיתחו טרשת נפוצה. לעומת זאת, רק 57 אחוזים מחברי קבוצת הביקורת נדבקו בנגיף אפשטיין-בר. חישוב סטטיסטי הראה שהידבקות בנגיף אפשטיין-בר מעלה את הסיכון לטרשת נפוצה פי 32. החוקרים בדקו גם הידבקות בנגיף דומה, צִיטוֹמֶגָלוֹוִירוּס (CMV) ומצאו שהידבקות בנגיף זה אינה מעלה, ואפילו מורידה מעט את הסיכון ללקות בטרשת נפוצה. הם לא הסתפקו בזה ובדקו אם דגימות הדם הכילו נוגדנים נגד כ-200 נגיפים ידועים המדביקים בני אדם. הם לא מצאו הבדל משמעותי בין קבוצת חולי הטרשת הנפוצה לעומת הבריאים, חוץ מבמקרה של נגיף אפשטיין-בר.
נגיפי אפשטיין-בר, צילום במיקרוסקופ אלקטרונים | מתוך המאמר: (2005) Virus Proteins Prevent Cell Suicide Long Enough to Establish Latent Infection בכתב העת: PLoS Biol 3(12): e430 DOI: 10.1371/journal.pbio.0030430
סימנים מוקדמים
במחקר קודם, החוקרים מצאו כי חלבון בשם Nfl מופיע בדם עד כשש שנים לפני הופעת תסמיני הטרשת הנפוצה, וזהו הסמן המוקדם ביותר הידוע להופעת המחלה. החוקרים מצאו שרמות Nfl בדגימות דם של חולי הטרשת הנפוצה היו דומות לרמות של אנשים בריאים בדגימות הדם לפני ההידבקות בנגיף אפשטיין-בר. כלומר אף אחד מחולי הטרשת הנפוצה לא פיתח את המחלה לפני ההידבקות בנגיף. תוצאה זו מחזקת את ההשערה שהטרשת הנפוצה נגרמה בשל ההידבקות בנגיף.
נגיף EBV מדביק את תאי B של מערכת החיסון, אך לא ברור כיצד זה קשור לטרשת הנפוצה. החוקרים אינם מתייחסים במאמר למנגנון האפשרי שבו הנגיף גורם למחלה, אך לדבריהם, אין הסבר אחר המניח את הדעת לקשר בין מחלת הנשיקה לטרשת הנפוצה, שכן כל הסבר אחר צריך להיות בעל השפעה חזקה יותר מסיכון גבוה פי-32. עד היום, אף גורם גנטי או גורם סביבתי אחר שנמצא לא העלה את הסיכון לטרשת ברמות שאפילו מתקרבות לזה. בנוסף החוקרים מציינים שישנם כבר שני טיפולים לטרשת הפועלים נגד תאי מערכת החיסון וקשורים לפעילות נגיף אפשטיין-בר. החוקרים מקווים כי המחקר הנוכחי יתווה את הדרך לעוד טיפולים המבוססים על הנגיף. בתוך כך, ראוי לציין שחברת מודרנה החלה השנה בשלב הראשון של בניסוי קליני לחיסון mRNA נגד נגיף אפשטיין-בר. עד כה לא פותח חיסון נגד הנגיף, וחיסון האוכלוסייה בגיל מוקדם – אם הניסויים הקליניים יעלו יפה, כמובן – עשוי להפחית במידה ניכרת את מספר חולי הטרשת הנפוצה בעולם.
עדכון - 2 בפברואר 2022:
מחקר חדש שפורסם בכתב העת Nature מתאר ממצאים חדשים על המנגנון המולקולרי שקושר בין נגיף אפשטיין-בר לטרשת נפוצה. החוקרים, מקבוצת המחקר של ויליאם רובינסון (Robinson) מאוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה, מצאו שבקרב הנוגדנים שמייצרים תאי B בנוזל השדרה והמוח (CSF) של חולי טרשת נפוצה בולט במיוחד נוגדן נגד מקטע קצר של EBNA1, אחד החלבונים של נגיף אפשטיין-בר. מכיוון שטרשת נפוצה היא מחלה אוטואימונית שבה נוגדנים פועלים נגד חלבונים של הגוף, החוקרים בדקו אם הנוגדן נגד מקטע החלבון הנגיפי מזהה גם חלבון של אדם. מבין כ-16 אלף חלבונים של אדם, הנוגדן זיהה חלבון בשם GlialCAM – חלבון דבק של תאי גליה, סוג התאים שמייצר את המיאלין. החוקרים מצאו כי לחלבון זה יש מקטע קצר בעל מבנה כמעט זהה למקטע החלבון של הנגיף – כלומר מדובר במקרה של "חיקוי מולקולרי", תופעה המוכרת כאחת הסיבות להתפתחות של מחלות אוטואימוניות.
אכן, בדגימות דם של כ-180 חולי טרשת נפוצה וכ-100 אנשים בריאים נמצאו נוגדנים נגד EBNA1, אך אצל חולי טרשת נפוצה נמצאו יותר דגימות עם נוגדן שמזהה את המקטע הספציפי, ולכן גם יותר מקרים שבהם החלבון GlialCAM זוהה. לבסוף, החוקרים הראו שאם מחסנים עכברי מודל לטרשת נפוצה עם מקטע החלבון של EBNA1, מיוצרים נוגדנים נגדו שמזהים גם את החלבון GlialCAM. במקרה זה, מחלת הטרשת הנפוצה שהתפתחה אצל העכברים הללו היתה חמורה יותר מאשר עכברי הביקורת.
מחקר זה קושר בקשר הדוק יותר את נגיף אפשטיין-בר למחלת הטרשת הנפוצה, ויאפשר פיתוח טיפולים חדשניים, שיפעלו נגד הנוגדנים העצמיים הללו.
