יותר שיטפונות, סופות חזקות יותר והצפה של ערים קרובות לים: זה מה שצפוי לנו בעקבות העלייה המהירה בתכולת החום של מי האוקיינוסים
תכולת החום של האוקיינוסים, כלומר כמות האנרגיה האגורה במים, ממשיכה לעלות במהירות. קצב עלייתה בשנה האחרונה היה המהיר ביותר מאז החלו המדידות בשנת 1958, שיא הנשבר שוב ושוב זו השנה השישית ברציפות. הממצאים המדאיגים האלה פורסמו לאחרונה בעקבות מחקר, שבו ניתחו החוקרים שני בסיסי נתונים עצמאיים מסין ומארצות הברית. על פי המחקר, שהתפרסם בכתב העת Advances in Atmospheric Sciences, כמות אנרגיית החום שנספגה באוקיינוסים במהלך שנת 2021 הייתה גדולה פי 1.07 מהכמות שנספגה בהם במהלך שנת 2020.
העלייה בתכולת החום של האוקיינוסים היא ביטוי נוסף להתחממות כדור הארץ, הקשורה לעלייה בריכוז גזי החממה באטמוספרה בעקבות פעילות האדם. בסך הכול, נוספו לאוקיינוסים במהלך השנה החולפת 14 זטא-ג'אולים יותר מאשר בשנת 2020. כמות אנרגיה זו שקולה לעוצמתן של שבע פצצות גרעיניות מן הסוג שהוטל על הירושימה מדי שנייה לאורך שנה שלמה. בשנת 2019, לשם השוואה, עמד מדד זה על חמש פצצות "בלבד".
אחד מממצאי המחקר הוא, כי ההתחממות חודרת לשכבות עמוקות יותר ויותר באוקיינוסים. המים בעומקים אלה לא הושפעו עד לאחרונה מעליית הטמפרטורה, שהתרחשה מאות ואלפי מטרים מעליהם.
השיא החדש מפתיע במיוחד משום ששנת 2021 הייתה שנת לה-ניניה, אירוע אקלימי המתאפיין בהתקררות של פני האוקיינוס השקט ובאיבוד של אנרגיה האצורה במימיו. היה אפשר לצפות כי אירוע אקלימי זה, שמתרחש רק אחת לכמה שנים, יאט את קצב העלייה של תכולת החום של האוקיינוסים, כפי שאכן קרה לאחר אירועים דומים בעשורים הקודמים. אולם כעת מתברר כי קצב התחממות האוקיינוסים הוא כה מהיר, עד שהוא ממסך את השפעתן המקררת של תופעות אקלימיות טבעיות.
אפילו מנגנוני הקירור הטבעיים של כדור הארץ כבר מאבדים מיעילותם. הפשרת קרחונים באוקיינוס הארקטי המתחמם | צילום: Tony Skerl, Shutterstock
מה זה אומר?
הודות לקיבול החום הגבוה של המים, האוקיינוסים פועלים כמעין ספוג לאנרגיית החום המצטברת על פני כדור הארץ בשל העלייה בריכוז גזי החממה באטמוספרה. על פי ההערכות, מאז שנת 1970 ספגו האוקיינוסים יותר מ-90 אחוזים מסך העלייה באנרגיית החום של פני השטח.
לעלייה בטמפרטורת האוקיינוסים ובתכולת החום שלהם יש השפעות רבות על האקלים העולמי. אוקיינוסים חמים מתאדים בקצב גבוה יותר וגורמים לשיעור לחות גבוה יותר באטמוספרה, וזו מתבטאת בעלייה בכמות המשקעים ברחבי העולם ובהחמרה של אירועי שיטפונות. באופן דומה, מים חמים יותר מובילים להגברת עוצמתן של סופות הוריקן וסופות טרופיות אחרות.
העלייה בטמפרטורת המים משפיעה גם על מפלס האוקיינוסים. נוסף על הפשרה מהירה יותר של קרחונים הנמצאים במגע עם המים, ההתחממות גורמת גם להתרחבות של המים עצמם ולעלייה בנפח שלהם. כשליש מסך העלייה במפלס פני הים מאז שנת 2004 מיוחס להתרחבותם של המים עצמם.
המחקר מציף שוב את הצורך להיערך לשינויים העתידים להתרחש לאורך חופי העולם בעשורים הקרובים. ערים ומדינות הסמוכות לחופים צריכות להתאים את התשתיות שלהן לעליית פני הים, להשקיע בבנייה עמידה יותר בפני סופות ואף להעתיק אוכלוסיות לאזורים גבוהים ופנימיים יותר, כפי שכבר החלו לעשות כמה מדינות איים באוקיינוס השקט.
העץ במים מעיד על העלייה במפלס פני הים, הנובעת מהתחממות המים | צילום: thanasus, Shutterstock
שוברים שיאים
ניתוח נתונים שפרסמו שני חוקרים מארצות הברית במחקר אחר ממחיש את עוצמת ההתחממות ומעלה כי טמפרטורות המים הקיצוניות של אתמול הן הנורמה של היום. החוקרים בחנו במבט חדש את השינוי בטמפרטורת פני האוקיינוס במשך 150 השנים האחרונות, משנת 1870 ועד 2019. מהמחקר עולה כי יותר ויותר אזורים החלו לחוות גלי חום יוצאי דופן מדי שנה, עד שבשנת 2019 יותר מחצי מפני האוקיינוסים חוו טמפרטורות שכמעט ולא נמדדו מאה שנים קודם לכן. הממצאים עלו מכך שבמקום לעקוב אחר השינוי בטמפרטורה השנתית הממוצעת בכל אזור, שהיא מדד נפוץ בקרב מחקרים אקלימיים, החוקרים הסתכלו על טמפרטורת השיא החודשית. לדבריהם, ממצאי המחקר מצביעים על כך כי ההתחממות העולמית היא כבר עובדה היסטורית ואינה עוד תרחיש עתידי בלבד.
