האוויר אחרי הסגרים:
לא כל כך נקי

בתגובה למגפת הקורונה הטילו ממשלות רבות בעולם מגבלות חמורות על אזרחיהן, ובכלל זה עצירה חלקית של התחבורה והפעילות הכלכלית. אחת מתופעות הלוואי של המהלכים הללו הייתה הפחתה של זיהום האוויר. הירידה הפתאומית וחסרת התקדים בפליטת מזהמים לאוויר סיפקה הזדמנות נדירה לחקור את ההשפעות האפשריות של התערבות בקנה מידה עולמי בפליטת מזהמים, ולהפיק תובנות בנוגע לנקיטה בצעדים דומים בעתיד.

מחקרים רבים פורסמו בשנה האחרונה על השפעת הסגרים על איכות האוויר בערים ברחבי העולם. רובם בחנו את השינויים באיכות האוויר בעזרת מדידות ישירות בתקופת הסגר והשוואתן לתקופה המקבילה בשנים קודמות, או על ידי השוואה בין הערכים שנמדדו לפני תחילת הסגר ובסיומו. חלקם תיארו ירידה מרשימה בריכוז המזהמים באוויר, שהגיעה במקרים מסוימים ליותר מחצי. אולם מחקר חדש שהתפרסם בכתב העת Science Advances מטיל ספק בממצאים האופטימיים, וטוען שהשיפור האמיתי באיכות האוויר בעקבות הסגרים היה קטן משמעותית מכפי שהעריכו עד כה.

החוקרים טוענים כי מחקרים קודמים לא התייחסו לגורמים אחרים שיכלו גם הם לצמצם את היקף הזיהום. בכך הם ייחסו לסגרים תרומה מופרזת לאיכות האוויר. לדוגמה, הפחתה בזיהום האוויר לעומת השנה הקודמת יכולה לנבוע מיישום של מדיניות אוויר נקי ומעבר לתחבורה פחות מזהמת. כמו כן, הביקוש לאנרגיה באביב פוחת לעומת הביקוש בחורף, ואיתו יורד גם זיהום האוויר במהלך השנה. לכן השוואה ישירה של איכות האוויר בין המצב בתחילת סגר של כמה חודשים למצב בסיומו עלולה להוביל למסקנות שגויות.

קושי נוסף במעקב מתמשך אחרי זיהום האוויר הוא ההשפעה הרבה של גורמים מטאורולוגיים כמו מזג האוויר ועוצמת קרינת השמש על ריכוזי המזהמים הנמדדים. חיישן עשוי למדוד ריכוזים שונים של חומר מזהם באוויר בתנאי רוח שונים, גם אם פליטת המזהם באזור נותרה ללא שינוי. ואילו קרינת השמש מסוגלת לפרק תרכובות מסוימות באוויר וליצור אחרות וכך להשפיע על מדידת המזהמים. לדברי החוקרים, ההתעלמות מההשפעות המטאורולוגיות היא נקודת חולשה מרכזית ברבים מהמחקרים שפורסמו בנושא עד כה.

גורמים רבים נוספים חוץ מהסגר משפיעים על הזיהום. כבישים ריקים במרכז דובאי בזמן סגר | צילום: Kirill Neiezhmakov, Shutterstock

פחות, אבל עדיין מזהם

כדי להגיע למסקנות מדויקות יותר נעזרו החוקרים במודלים חישוביים מתקדמים של למידת מכונה (Machine learning). המודלים האלה משקללים את השונות הרבה המאפיינת את השפעות מזג האוויר, לצד השפעות ההתנהגות האנושית במהלך הסגרים, ומאפשרים להעריך את השינוי בריכוזי המזהמים. הם בחנו נתונים שנאספו מ-11 ערים גדולות ברחבי העולם וחישבו את שיעור השינוי המתוקן – אחרי שקלול ההשפעות האנושיות והמטאורולוגיות – בריכוז חומרים מזהמים באוויר במהלך הסגר לעומת שלושת השבועות שקדמו לו. הערים שנבחרו כללו ערים עם רמות שונות של זיהום אוויר, כגון בייג'ינג המזוהמת יחסית ופריז שהאוויר בה נקי יותר.

נמצא ששיעור השינוי המתוקן אומנם העיד שבעקבות הסגר חל שיפור באיכות האוויר כתוצאה מהסגר, אך בחלק מהערים השיפור היה נמוך משמעותית מכפי שחשבו קודם לכן. למשל, ריכוז גז החנקן הדו-חמצני בעיר ווהאן בסין, שנפלט למשל ממנועי מכוניות, צנח לפי המודל המתוקן רק בכ-25 אחוז, ולא ב-93 אחוזים כפי שפורסם במקור. ריכוז הגז הזה בלוס אנג'לס צנח רק בכעשרה אחוזים, ולא ב-50 אחוז כפי שעלה מהנתונים הראשוניים. הירידה המתוקנת הממוצעת בריכוז החנקן הדו-חמצני בערים הנחקרות הסתכמה ב-22 אחוז, לעומת ירידה ממוצעת של 39 אחוז שעליה הצביעו המחקרים הראשונים.

גם הירידה בריכוז החלקיקים הנשימים באוויר שקוטרם קטן מ-2.5 מיקרומטר (אלפיות המילימיטר)  נמצאה פחות משמעותית בחלק מהערים לעומת המדידה הלא משוקללת. ברומא, לדוגמה, נמדדה ירידה של 30 אחוז בריכוז החלקיקים הזעירים, אולם אחרי התיקון התברר כי תרומת הסגר לירידה הזאת עמדה על פחות מאחוז.

המחקר מדגים את הצורך בניתוח מתוחכם של השפעת הפעולות שבהן אנו נוקטים כדי לצמצם את פליטת המזהמים על איכות האוויר, דבר שצפוי לסייע במימוש צעדים כאלו בעתיד. מהממצאים המתוקנים עולה גם מסקנה מעציבה עצובה נוספת: על מנת שמרבית הערים המוזכרות במחקר יצליחו לעמוד בהנחיות ארגון הבריאות העולמי לאוויר נקי, יהיה עליהן לנשום עמוק ולהתמיד בהגבלות הסגר למשך שנה שלמה.