האבולוציה של הסבתא

נשים הן מיוחדות במינן: הם חיות עשרות שנים לאחר שהן כבר לא מסוגלות להתרבות.

טוב, כאישה בעצמי הייתי רוצה לקוות שיש עוד כמה סיבות לחשוב שאנחנו מיוחדות, אבל הפסקת הווסת היא בלי שום ספק תכונה שמייחדת את הנקבה האנושית. בממוצע, נשים חיות כ-42 אחוזים מחייהן לאחר תום תקופת הפוריות. התופעה הזו נדירה ביותר בעולם החי, ומלבדנו יש רק חמישה או שישה מינים בהם הנקבות מפסיקות להתרבות הרבה לפני מותן.

אומנם, לפני כמה חודשים התפרסמו מחקרים הקוראים תיגר על הטענה הזו: אחד מהם הראה שלפחות בקבוצה אחת של שימפנזים בטבע הנקבות חיות גם הן זמן ניכר לאחר שכבר אינן פוריות, ואחר טען שהתופעה קיימת בהרבה יותר מינים ממה שחשבנו בעבר. אך המחקר השני עסק בעיקר בחיות בית או משק, שזוכות להגנה וטיפול בידי בבני אדם, וקשה להסיק ממנו על המצב הטבעי של בעלי חיים. בקרב חיות בר, ככל הנראה, המצב הנפוץ הוא זה שבו הנקבות ממשיכות להעמיד צאצאים כל חייהן.  

זה לא צריך להפתיע אותנו, אמר סם אליס (Ellis), חוקר התנהגות בעלי חיים מבריטניה שהוביל מחקר חדש בנושא, בריאיון לרדיו הציבורי האמריקאי, NPR. "הדרך הטובה ביותר להעביר את הגנים שלך לדורות הבאים היא להעמיד כמה שיותר צאצאים שיגיעו לבגרות, והדרך הטובה ביותר לעשות את זה היא כמעט תמיד להתרבות במשך כל חייך".

אז איך בכל זאת התפתחה במהלך האבולוציה התכונה של הפסקת הווסת הרבה לפני תום החיים, אצלנו ואצל המינים הנדירים שחולקים אותה איתנו? אחד הפתרונות שהוצעו היא השערת הסבתא, לפיה הנשים הזקנות מבטיחות את העברת הגנים שלהן לא דרך הִתרבות, אלא דרך עזרה לילדיהן, במיוחד בכל הקשור לגידול הנכדים. מחקרים הראו שאכן, לנשים שחיו זמן רב יותר לאחר גיל הפוריות היו נכדים רבים יותר: הילדים שלהן הביאו ילדים מוקדם יותר ובתדירות גבוהה יותר, ולילדים אלו היה סיכוי גבוה יותר להגיע לבגרות אם סבתם הייתה עדיין בחיים כשנולדו. הסבתות, כך נראה, עוזרות בגידול הנכדים, ובנוסף, העובדה שהן כבר לא פוריות אומרת שהן לא ילדו בעצמן עוד ילדים, שידרשו מהן תשומת לב ויתחרו על משאבים עם הנכדים.

כעת, אליס ועמיתיו פנו לבעלי חיים אחרים כדי לבחון את הסיבות להפסקת וסת מוקדמת. התכונה הזו נפוצה באופן יחסי, משום מה, אצל לווייתני שיניים (Odontoceti), קבוצה של לווייתנאים שכוללת את הדולפינים וקרוביהם. יש חמישה מינים של לווייתני שיניים שאצלם הנקבות חיות הרבה לאחר הפסקת הווסת, ונראה שהתכונה הזו התפתחה בנפרד לפחות ארבע פעמים. החוקרים בחנו את תוחלת החיים, המבנה החברתי ונתונים נוספים אצל חמשת המינים הללו ואצל לווייתנים אחרים, והגיעו למסקנה שאכן, הנקבות הזקנות עוזרות לצאצאיהן ובני-צאצאיהן לשרוד – והעובדה שהן אינן מעמידות עוד צאצאים היא חלק חשוב מכך.

הפסקת וסת מוקדמת נפוצה באופן יחסי אצל לווייתני שיניים, כמו האורקות - והמחקר הראה שגם אצלם, הנקבות הזקנות עוזרות לצאצאיהן ובני-צאצאיהן לשרוד. אורקה זקנה עם אחד מבניה | David Ellifrit, Center for Whale Research. Reference Permit NMFS-27038

היתרון שבסבתא

חמשת הלווייתנים שאצלם נראית הפסקת וסת הם קטלנים (Orcinus orca, אורקה), עבשן קטלני (Pseudorca crassidens), נתב קטן סנפיר (Globicephala macrorhynchus), חַדְשֵׁן (Monodon monoceros, נארוול), ולבנתן (Delphinapterus leucas, בֶּלוּגה). מכולם, הקטלנים הם הנחקרים ביותר. הם חיים בקבוצות אותן מנהיגות הנקבות, ומחקרים הראו שקבוצות בהן הייתה נקבה זקנה לאחר גיל הפוריות הצליחו לשרוד טוב יותר, בעיקר בזמנים קשים. יותר מכך: הנקבות הזקנות עוזרות באופן פעיל לבניהן, נותנות להם אוכל כשהם מתקשים למצוא אותו ומגנות עליהם מקרבות עם זכרים אחרים.

השאלה הראשונה עליה ניסו החוקרים לענות במחקר החדש הייתה איך הגיעו חמשת המינים האלו למצב בו הנקבות מפסיקות להתרבות באמצע החיים: האם הווסת שלהן נפסקת מוקדם יותר מבמינים אחרים, או האם הן חיות זמן רב יותר גם לאחר שהווסת שלהן נפסקה? השוואה עם מיני לווייתנים אחרים הראתה שהנקבות של חמשת המינים חיות זמן רב יותר משהיינו מצפים לגבי לווייתן בגודל שלהן, וגם יותר מהזכרים של אותו מין. מכך הסיקו החוקרים שהנקבות של חמשת המינים פיתחו במהלך האבולוציה חיים ארוכים יותר, ולא הפסקת וסת בגיל מוקדם יותר.

מה היתרון בהארכת החיים מעבר לזמן בו הנקבות יכולות להתרבות? הממצאים של החוקרים מחזקים את השערת הסבתא, שכן הם גילו שהתכונה הזו התפתחה רק בתנאים מסוימים, שמבטיחים שהנקבות הזקנות אכן יהיו מסוגלות לעזור לילדיהן ולנכדיהן. 

"קודם כל, למין חייב להיות מבנה חברתי שבו נקבות מבלות את חייהן בקרבה לצאצאיהן ובני צאצאיהן", הסביר דארן קרופט (Croft), החוקר הבכיר החתום על המאמר, בהודעה לעיתונות. אם הלווייתנים עוזבים את הקבוצה בה נולדו ומתחילים קבוצה חדשה הרחק מאמם, למשל, הם לא יוכלו לקבל ממנה עזרה. "שנית, צריך שתהיה לנקבות אפשרות לעזור בצורה שתשפר את הסיכויים של המשפחה שלה לשרוד", המשיך קרופט. "לדוגמה, ידוע שנקבות של לווייתני שיניים חולקות מזון עם בני המשפחה, ומשתמשות בידע שצברו כדי להדריך את הקבוצות שלהן למצוא מזון בזמני מחסור".

החוקרים הגיעו למסקנה שאצל חמשת המינים הללו, הנקבות הזקנות נתנו לצאצאיהן יתרון ממשי, שמסביר את התפתחות החיים הארוכים לאחר הפסקת הווסת. לצד זאת, העובדה שהן לא המשיכו להתרבות הבטיחה שהמשאבים שלהן יוקדשו לנכדים, ואלו לא יצטרכו להתחרות עם דודיהם הצעירים על מזון.

"ידוע שנקבות של לווייתני שיניים חולקות מזון עם בני המשפחה, ומשתמשות בידע שצברו כדי להדריך את הקבוצות שלהן למצוא מזון בזמני מחסור". נקבה זקנה מובילה שלושה זכרים, ביניהם שניים מבניה | David Ellifrit, Center for Whale Research. Reference Permit NMFS-27038

דרך אחת ללווייתנים ולבני אדם

אצל לווייתנים, אם כך, מה שנראה  כהפסקת ווסת מוקדמת הוא בעצם הארכת משך החיים מעבר לגיל הרבייה. הסיבה האבולוציונית לכך היא העזרה שמעניקות הנקבות הזקנות למשפחתן, בדיוק כפי שטוענת השערת הסבתא. ומה אצל בני האדם?

בהשוואה למינים אחרים של קופי אדם, גם תוחלת החיים שלנו גבוהה יותר מהמצופה – וזו של נשים גבוהה מזו של גברים, אם כי הפער אצלנו קטן מזה שרואים אצל הלווייתנים. וכפי שראינו, מחקרים הראו שסבתות אנושיות אכן עוזרות לבניהן, ובמיוחד לבנותיהן, ללדת יותר ילדים ולגדל אותם לבגרות. החוקרים משערים לכן שהאבולוציה של הפסקת הווסת אצלנו הייתה דומה מאוד לאבולוציה שלה אצל לווייתני השיניים.

"זה מרתק שאנחנו חולקים את התופעה הזו עם קבוצה כל כך שונה מאיתנו", אמר קרופט. "למרות ההבדלים ביננו, הממצאים שלנו מראים שבני אדם ולווייתני שיניים פיתחו במהלך האבולוציה, בעזרת הברירה הטבעית, משך חיים ארוך יותר מבלי להאריך את תקופת הרבייה".

אליס סיכם את הממצאים בראיון ל-NPR: "נראה שיש רק דרך אחת לאבולוציה של הפסקת ווסת".