אקסטזי – מסם מסיבות לתרופה פסיכיאטרית

אחד מהסמים המסוכנים שמסתובבים ברחובות עשוי להפוך, באופן אירוני, לתרופה שתטפל בבעיות שלפעמים דוחפים אנשים להתמכר לסמים מלכתחילה. מינהל המזון והתרופות בארצות הברית (FDA) אישר לפתוח במחקר מתקדם של הסם MDMA, שידוע יותר בשם "אקסטזי", כטיפול פורץ דרך לאנשים שסובלים מתופעות של פוסט-טראומה.

כבר לפני כמה חודשים דיווחנו על הכוונה להתחיל בניסוי קליני לבדיקת ההשפעה של אקסטזי על חולי הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). כעת אושר מערך מחקר של שני ניסויים קליניים בבני אדם לבדיקת האפקטיביות של הסם כטיפול בהפרעה הנפשית הקשה. המחקר ייעשה במימון האגודה הבין-תחומית למחקרים פסיכדליים (MAPS), ארגון ללא מטרות רווח שיושב בקליפורניה. הניסויים הקליניים, שיעלו יחד כ-25 מיליון דולר, אמורים להתחיל כבר באביב הקרוב ולהסתיים עד 2021.

מול התנגדות עזה

העובדה שסם מסיבות עשוי להפוך לטיפול רפואי מקובל מעידה במידה רבה על הצלחת מאמציה של קבוצת חוקרים, שמתעניינים כבר תקופה ארוכה בתכונות הרפואיות של "אקסטזי". חוקים נוקשים למלחמה הסמים עיכבו את חקר החומרים הללו במשך עשורים. "מבחינה מדעית לא מדובר בצעד גדול", אומר דיוויד נאט (Nutt), נוירופסיכופרמקולוג באימפריאל קולג' בלונדון בריאיון לכתב העת Science. "היה ברור כבר ארבעים שנה שהסמים הללו יכולים לשמש גם כתרופות. אבל הצעד הגדול שנעשה הוא בקבלת הלגיטימיות שלהם".

נראה שהתועלת של MDMA נובעת מכך שהוא פועל על המוליך העצבי סרוטונין ומגביר את שחרורו, באופן ישיר ועקיף גם יחד, בדומה לתרופות נוגדות דיכאון רבות. מאז 2012 הצביע ה-FDA על 200 תרופות כ"טיפולים פורצי דרך", כלומר כאלה שיש עדות ראשונית לכך שההתערבות הטיפולית מביאה לשיפור משמעותי לעומת חלופות אחרות במצבים רפואיים חמורים. מתן המעמד הזה ל-MDMA מעיד על הרצון לפתח ולבדוק את הטיפולים כמה שיותר מהר.  

אצל אנשים שסובלים מפוסט-טראומה, די לפעמים בעירור חושי קטן, כמו צליל או ריח, כדי לעורר מחדש זיכרון טראומטי ישן. "היסוד המגביל בהפרעת דחק הוא שכאשר הזיכרון מתחיל, הרגשות מציפים אותך ואת המוח שלך ומשתלטים על הכול" אומר נאט. אולם מחקר רומז שאקסטזי יכול לעמעם את התגובה הרגשית הזאת לזיכרון, על ידי החלשת זרימת הדם לאזורים שמעורבים בכך. כך, הוא אומר, הסם עשוי לאפשר לחולים להקל את הטראומה שלהם ולעבד אותה. הטיפול מורכב מכמה סדרות של טיפול נפשי, שחלקן נעשות כשהחולה נמצא בהשפעת הסם, במינונים דומים לאלה שנוטלים במסיבות.

הבטחות וקשיים

מחקר מצומצם שנעשה ב-2011 בארה"ב רומז ש-MDMA אכן יכול לסייע בטיפול בפוסט-טראומה. בהמשך ביצעו חוקרים מקנדה, ישראל וארצות הברית ניסויים מתקדמים יותר, על יותר נבדקים. התוצאות אומנם לא פורסמו עדיין, אבל הוגשו למינהל המזון והתרופות, ולדברי מנכ"ל MAPS, ריק דובלין (Doblin), היו טובות מאוד. בסך הכול טופלו בניסויים הללו 107 משתתפים שסבלו מפוסט-טראומה במשך 17.8 שנים בממוצע. אצל 61 מ-90 הנבדקים שנשארו זמינים למחקר כעבור שנה מתחילת הניסוי, תסמיני הדחק נעלמו לחלוטין.

לדברי דובלין, בסוף יולי אושר לבסוף לפתוח בשלב השלישי והמכריע של הניסויים והם עומדים להתחיל בקרוב. אחת הבעיות המרכזיות שמקשות על ביצוע המחקרים המבוקרים באקסטזי ובסמים משני תודעה אחרים היא הקושי לצמצם הטיות שנובעות מתנאי הניסוי וליצור קבוצת ביקורת אמינה. במערכי מחקר רבים של ניסויים קליניים, נהוג לתת לחלק מהנבדקים את התרופה ולאחרים פלצבו – תרופת דמה. כשמדובר בסמים משני תודעה כמו אקסטזי, החולים שמקבלים את החומר האמיתי יכולים לעיתים קרובות לדעת את זה בגלל ההשפעות המובחנות מאוד שלו. 

בעבר, חולים בקבוצת הביקורת קיבלו מינון נמוך של MDMA – כביכול "פלצבו פעיל" – שהקשה עליהם לדעת באיזו קבוצה היו. אבל לדברי דובלין הייתה למינון הזה השפעה שלילית על תוצאת הטיפול, כך שמצבם של חולי הביקורת היה גרוע יותר אפילו מאלה שלא קיבלו תרופה כלל. "מינון נמוך ממריץ אנשים אבל אינו מפחית את החרדה כפי שעושה המינון הגבוה, לכן הם חשים פחות בנוח וגם פחות שמחים", הוא מסביר.

בעקבות זאת החליט מינהל המזון והתרופות שמוטב לבחון את האקסטזי כטיפול נלווה לפסיכותרפיה, ולהשוות בין אנשים שטופלו ב-MDMA בנוסף לפסיכותרפיה לבין מי שקיבלו פלצבו לצד הפסיכותרפיה. כך מקווים שגם אם החולים יידעו איזו תרופה קיבלו, בידיעה הזו תשפיע עליהם פחות בגלל הוספת הטיפול הפסיכותרפי. הוסכם גם על צעדים נוספים שיבטיחו שהרופאים שמעריכים את מצב החולים לא יידעו איזה טיפול הם קיבלו, כך שגם הם יהיו פחות מוטים בפירוש התוצאות.

כעת מתכננים ב-MAPS להגיע להסדרים עם סוכנויות בריאות באירופה. נאט אומר שלאחר שיתגברו על מכשולים רגולטוריים, הוא ירצה לבצע ניסוי קליני גם לבדיקת האפקטיביות של אקסטזי לטיפול בהתמכרות לאלכוהול.