אני רוצה את מה
שהיא לקחה

בשנה שעברה הכריז המגזין People על השחקן האמריקאי כריס אוונס כגבר הסקסי ביותר. נשים רבות – כמו גם גברים לא מעטים – יסכימו בוודאי שאוונס הוא בחור מושך ביותר. אבל מה הופך אותו לכזה? החזה שלו? הזרועות? אולי העיניים, החיוך? ואולי כל אלו יחד?

נראה שלא כולם יצביעו בדיוק על אותה תכונה שמוצאת חן בעיניהם. ובעצם, יהיו גם כאלו – תארו לעצמכם! – שלא ימצאו את אוונס סקסי בכלל, או לפחות לא "הכי סקסי". שיעדיפו מישהו אחר, עם תכונות אחרות. גברים שנחשבים למושכים במדינה מסוימת אולי לא ייחשבו לכאלו במקומות אחרים בעולם, שבהם נשים מעדיפות תווי פנים שונים ומבנה גוף שונה. אחרי הכול, זה לא מפתיע שהמגזין האמריקאי העניק את התואר של "הגבר הסקסי ביותר" בעיקר לאמריקאים, עם כמה בריטים, קנדים ואוסטרלים ל"גיוון". התכונות שמושכות נשים משתנות גם במהלך הזמן, ומה שנחשב סקסי לפני 200 שנים אולי לא ייראה ככזה כיום.

כל זה נכון לא רק אצל בני אדם. גם אצל חיות, אנחנו רואים שלא כל הנקבות מסכימות איזה זכר הוא המושך ביותר, וההעדפות משתנות בין אוכלוסיות ולאורך זמן. אבל למה, בעצם?

מגזין People בחר בו לגבר הסקסי ביותר לשנת 2022. כריס אוונס (מימין) לצד גברים מושכים אחרים (יותר או פחות, הבחירה בידכם), אנתוני מאקי ורוברט דאוני ג'וניור | Tinseltown, Shutterstock

הנקבה הבררנית

אצל בעלי חיים רבים הנקבות הן אלו שבוחרות עם איזה זכר להזדווג, ולא להפך. הסיבה לכך היא שהנקבות משקיעות יותר בצאצא. תאי זרע הם קטנים - הזכר יכול לייצר מספר גדול מאוד שלהם, גם מבלי להשקיע יותר מדי משאבים. לכן האסטרטגיה הטובה יותר עבורו היא להזדווג כמה שיותר, עם כמה שיותר נקבות, ולא להיות בררן. ביציות דורשות השקעה רבה יותר, ויש לכל נקבה מספר מוגבל שלהן. נקבות ציפורים גם משקיעות בביצה, המכילה את חומרי המזון הדרושים לעובר המתפתח, ונקבות היונקים נושאות את העובר בבטנן ומספקות לו מזון, ואף מניקות אותו לאחר מכן. המשאבים הרבים שנדרשים מהנקבה מגבילים מאוד את מספר הצאצאים שהיא יכולה להעמיד, לא משנה כמה פעמים תזדווג. לכן, האסטרטגיה הנכונה עבורה היא לבחור את הזכרים שהיא מזדווגת איתם בזהירות ובתבונה, כך שהצאצאים הספורים שיהיו לה ייהנו מהגנים הטובים ביותר האפשריים. 

הגיוני לצפות שהנקבות יבחרו זכרים שתכונות הגוף שלהם מעידות על כך שהם מסוגלים לשרוד היטב, וכך, בתקווה, יעבירו את הגנים לתכונות האלו גם לצאצאים. למשל, צבייה עשוייה להימשך לצבי עם רגליים חזקות וארוכות שמעידות על היכולת לרוץ מהר, או זאבה לזאב חזק וגדול עם שיניים חדות. 

לעיתים, עם זאת, אנחנו רואים נקבות שמעדיפות דווקא זכרים בעלי תכונות יוצאות דופן, שלא רק שאינן עוזרות להם לשרוד ולשגשג, אלא עלולות להקשות עליהם להשיג מזון או לברוח מטורפים. הדוגמה הקלסית לכך היא זנב הטווס: הנוצות הארוכות והבוהקות בוודאי מקשות על הזכר להסתתר או לברוח במהירות, ולמרות זאת, הטווסות מעדיפות להזדווג עם בעל הזנב המפואר ביותר. 

אחד ההסברים לכך נקרא "עקרון ההכבדה", ופיתח אותו הביולוג הישראלי אמוץ זהבי. לפי התיאוריה הזו, הזנב המפואר של הטווס נועד לשלוח מסר לנקבה: אני מצליח להתחמק מטורפים ולהשיג מזון, למרות שאני סוחב מאחורי איבר מסורבל וצבעוני. רק זכר חזק, מהיר ובעל אינסטינקטים טובים יוכל לעשות זאת – לכן את יכולה להיות בטוחה שיש לי גנים טובים.

גם ההעדפה של תכונות העוזרות לזכרים לשרוד, וגם המשיכה לתכונות כמו זנב הטווס שמכבידות עליו אך משדרות שיש לו גנים טובים, אמורות לגרום לכל הנקבות לבחור באותם זכרים: בזאבים הכי גדולים וחזקים, או בטווסים בעלי הזנב הגדול והצבעוני ביותר. ולמרות זאת, כאמור, מחקרים מראים שנקבות שונות מעדיפות זכרים שונים, ושההעדפות משתנות בין אוכלוסיות שונות ולאורך זמן. בהתאם לכך, הזכרים שומרים על שונות גנטית ניכרת – אילו הייתה תכונה אחת מסוימת שכל הנקבות רוצות, אז רק הזכרים בעלי התכונה הזו היו זוכים להזדווג, והתכונות האחרות היו נעלמות מהאוכלוסייה במהירות. אבל זה לא מה שאנחנו רואים בשטח. וזה מחזיר אותנו לשאלה בתחילת הכתבה: למה, בעצם?

על פי עקרון ההכבדה, הזכר משדר לנקבה שלמרות הזנב הצבעוני והמסורבל הוא "גבר גבר" ובעל גנים מוצלחים. טווס זכר מציג לראווה את נוצותיו | Viliam.M, Shutterstock

התכונה האהובה - והנדירה

במחקר שפורסם לאחרונה, חוקרים מארצות הברית ניסו להסביר כיצד התפתח באבולוציה מנגנון שבו ההעדפות של הנקבות משתנות, והשונות הגנטית של הזכרים נשמרת לאורך זמן. הם בנו מודל ממוחשב, שמבוסס על כמה הנחות. הראשונה שבהן היא שנקבות, במיוחד הצעירות והבלתי מנוסות שביניהן, לומדות מחברותיהן הבוגרות יותר עם איזה זכר כדאי להזדווג. ההנחה הזו נתמכת בראיות ממחקרים על בעלי חיים שונים, ביניהם אפילו זבובים, שאולי לא היינו חושבים עליהם כעל בעלי יכולת למידה מפותחת. במחקר שהתפרסם ב-2018 החוקרים צבעו זכרים של זבובי תסיסנית המחקר (Drosophila melanogaster), חלקם בירוק ואחרים בוורוד. הם נתנו לזבובה לבחור בין זבוב ירוק לזבוב ורוד, ולהזדווג עם מי שבחרה. באותו זמן צפתה בזוג נקבה נוספת. כשהגיע התור שלה להזדווג, היא בחרה בכ-70 אחוז מהפעמים בזכר שהיה באותה צבע שבו בחרה הנקבה הראשונה.

ידוע לנו, אם כך, שההעדפות של הנקבות מושפעות מהבחירות של חברותיהן. החידוש של החוקרים במודל הנוכחי הוא ההנחה השנייה, שלפיה הנקבות שצופות בחברותיהן אינן יודעות למה אותן חברות בחרו דווקא בזכר מסוים ולא באחר. 

בניסוי עם הזבובים, החוקרים נתנו להם תכונה אחת בולטת – צבע – ולתכונה הזו היו שני מופעים, ורוד וירוק. במודל החדש, החוקרים דימו אוכלוסייה של ציפורים שבה יש שתי תכונות המשפיעות על בחירת הנקבה: חוזק הצבע ואורך הזנב, ולכל אחד שני מופעים: אדום חזק או אדום חלש, זנב ארוך או זנב קצר. באיור אפשר לראות שהנקבה משמאל בחרה בזכר מספר שלוש, ועשתה זאת משום שהצבע שלו הוא אדום חזק: זו התכונה האהובה עליה. אלא שהציפור המתבוננת בה, מימין, לא יודעת זאת. היא חושבת שהסיבה לבחירה היא הזנב הארוך של זכר מספר שלוש.

מדוע היא חושבת כך? החוקרים בנו את המודל כך שהנקבות הצופות תמיד מסיקות שהתכונה שמושכת את הנקבות הבוחרות היא התכונה הנדירה יותר. בציור יש שלושה זכרים בעלי צבע אדום חזק, אך רק אחד – רק זכר מספר שלוש – בעל זנב ארוך. אם הנקבה משמאל הייתה רוצה לבחור זכר בעל צבע חזק, היא הייתה יכולה לבחור גם בזכר מספר שתיים או חמש, אך אם התכונה שמשכה אותה היא הזנב הארוך, היא יכולה לבחור רק בשלוש. משום ששלוש אכן נבחר, הגיוני – מבחינה סטטיסטית – שהסיבה היא הזנב הארוך, המיוחד רק לו. כך, במודל הממוחשב, הנקבה הצופה תסיק שאותה תכונה ייחודית היא התכונה המושכת, והיא הסיבה לכך שהנקבה משמאל בחרה את הזכר. 

עקרון המודל: נקבה בוחרת ונקבה צופה (בירוק) וזכרים בעלי שתי תכונות שלכל אחת מהן שני מופעים, זנב קצר או ארוך וצבע אדום חזק או חלש (באדום) | מקור: Florida State University/PLOS Biology, CC BY

לא קוראות מחשבות

החוקרים הריצו את המודל עם ההנחות הללו: שהנקבות הצעירות לומדות מהבוגרות יותר, אך לא תמיד לומדות את הלקח הנכון, ומסיקות שהתכונה המושכת היא הנדירה יותר מבין השתיים. הם גילו שבצורה כזו הזכרים שומרים על שונות גנטית, כלומר גם לאחר דורות רבים עדיין יש זכרים עם זנב קצר וזכרים עם זנב ארוך, זכרים בעלי צבע חזק ואחרים בעלי צבע חלש. בנוסף, ההעדפות של הנקבות השתנו מאוכלוסייה לאוכלוסייה ולאורך זמן, ממש כמו שאנחנו רואים בעולם האמיתי. 

"בעוד שחוקרים יודעים כבר זמן רב שנקבות יכולות לחקות זו את זו כשהן בוחרות בני זוג, איש לא לקח בחשבון את העובדה שהנקבות המחקות אינן קוראות מחשבות", אמרו החוקרים. "כשלקחנו בחשבון שהנקבות יכולות לטעות בזיהוי התכונות שאחרות מוצאות מושכות, מצאנו שהמודל מייצר תבניות שנראות בטבע ושחוקרים התקשו להבין, כמו השמירה על שונות בתכונות של זכרים ובהעדפות הנקבות לאורך זמן".

כמובן, אוכלוסיות אמיתיות של בעלי חיים מסובכות הרבה יותר מהמודל הפשוט. קודם כול, לזכרים יש יותר משתי תכונות שהנקבות עשויות להתעניין בהן, ויותר משתי אפשרויות לכל תכונה. המודל לא נועד לשחזר את המציאות, אלא לראות עד כמה קרוב אפשר להגיע לתבניות מסוימות שאנחנו רואים בטבע, בעזרת הנחות שונות. האם נקבות בעלי חיים באמת בוחרות זכרים בצורה דומה לנקבות במודל? "לא נדע את זה עד שמדענים יבצעו מחקרים בשטח", כתבה הביולוגית הבריטית לואיז ג'נטל (Gentle) באתר The Conversation, "אבל זו התיאוריה הראשונה של ברירה מינית שמסבירה איך שונות נשארת באוכלוסייה".