אוצר מן העבר בתוך ענבר

לראשונה אי פעם נמצאה בפיסת ענבר קונכייה של אמוניט, יצור ימי הקרוב לדיונונים ולתמנונים, שנכחד לצד הדינוזאורים לפני כ-65 מיליון שנה. הממצא הייחודי הועלה מתוך מכרה ענבר בצפון מיאנמר (בורמה) שבמזרח אסיה ופורסם בכתב העת PNAS בידי חוקרים מסין. מעבר לתרומתו למחקר על מאובני ענבר נוספים שהוצאו מאותו מכרה, הוא מספר סיפור מעניין בפני עצמו.

ענבר הוא שרף עץ מאובן שנטף מגזעי עצים לפני מיליוני שנים לפני שהתגלגל אל קרקעית הים או ביצה ונקבר בבוץ. לפעמים, כשהשרף עוד היה טרי ונוזלי יחסית, נכלאו בו חלקי צמחים, חרקים ויצורים אחרים שטיילו על פני הגזע באותה עת. אף שהוא נחשב מאובן, הענבר אינו עובר שינוי מינרלי כמו מאובנים רגילים, תודות לקשרים הכימיים החזקים בין המולקולות האורגניות שמרכיבות אותו. כך הוא נותר למראית עין דומה לשרף הטרי שממנו הוא נוצר.

במהלך מיליוני השנים שבהן הענבר שוכן במעמקי קרום כדור הארץ, ונתון שם ללחץ וטמפרטורה גבוהים, מתחוללים בו שינויים כימיים שהמשמעותי מביניהם הוא ההתאחדות של המולקולות האורגניות הנפרדות לרשת של שרשראות ארוכות בתהליך הנקרא פולימריזציה. השינוי הזה מקנה לו עמידות גבוהה, ולעיתים אף הופך אותו צלול יותר ומקנה לו את הגוון הכתום העמוק שהופך אותו לאבן חן מבוקשת.

עבור היצורים הכלואים בו הענבר משמש מעין קפסולת זמן בת מאות מיליוני שנים. הם משתמרים בו ברמת פירוט מדהימה, תלת-ממדית, ולעיתים נדמה כאילו מצאו את מותם רק אתמול. הרבה מהידוע לנו על האבולוציה של חרקים, צמחים ואפילו דינוזאורים נובע מהעמידות הגבוהה של הענבר. אולם לצד המידע הרב שהיא אוצרת, העמידות הזו מציבה קשיים בפני החוקרים: הענבר יכול לעבור כמה מחזורים של חשיפה וקבורה מחדש במשקעים מאוחרים יותר, כך שגם אם הוא נמצא בתוך שכבת סלע אי אפשר לדעת בוודאות שהוא אכן בן אותה תקופה של הסלע.

תיעוד בן 100 מיליון שנה. האמוניט (בצד ימין) לצד עוד כ-40 בעלי חיים שנלכדו בענבר | צילום: Bo Wang (לחצו להגדלה)

אבן דרך מאובנת

האמוניטים, היו בין קבוצות בעלי החיים המצליחות והנפוצות ביותר באוקיינוסים במשך מיליוני שנים. הייתה להם קונכייה סלילונית חזקה שהשתמרה בסלעים רבים. השילוב של התכונה הזאת עם המספר הרב של מיני אמוניטים שונים הפכה אותם למאובן מנחה חשוב, שמשמש גיאולוגים לתארוך סלעי משקע.

האמוניט שהשתמר בענבר הזה הוא Puzosia, סוג של אמוניטים המתוארך לאמצע תקופת הקרטיקון, לפני 105-95 מיליון שנים. הזמן הזה תואם היטב את הגיל הנמדד של שכבת הסלע שזה נמצא הענבר, והוא מחזק באופן משמעותי את ההערכה הקיימת לגבי גילה המדויק. זו הפעם הראשונה שבה יצור לכוד בענבר משמש לתיארוך הענבר שבתוכו הוא נמצא. מכרה הענבר בצפון מיאנמר כבר חשף בעבר תגליות מדעיות רבות, והמידע שמספק האמוניט תורם תרומה חשובה להמשך המחקר עליהן.

נוסף על קונכיית האמוניט הזאת מכילה פיסת הענבר שנמצאה, ששטחה 9 סמ"ר בלבד, למעלה מארבעים בעלי חיים. הם כוללים חיפושיות, זבובים, אקריות, סרטני יבשה, עכביש, רב-רגל (מרבה רגליים), תיקן, צרעה וארבעה חלזונות ימיים. בהתחשב בכך שענבר מתחיל את דרכו על היבשה, ההימצאות של יצורים ימיים גדולים בתוכו, לא כל שכן לצד יצורים יבשתיים מובהקים, היא מקרה נדיר מאוד.

ההרכב הכימי של הענבר מצביע על כך שהוא מגיע מקרוב משפחה של עץ האראוקריה (Araucaria) בן ימינו, עץ מחטני הצומח כיום בדרום מערב האוקיינוס השקט ובדרום אמריקה, וידוע ביכולתו לשגשג סמוך מאוד לחוף הים. לדעת החוקרים, ההסבר לאוסף הייחודי של בעלי החיים שנמצאו הוא שאחרי שהשרף לכד בדרכו במורד הגזע כמה מהחרקים, הוא נטף אל חוף הים ובלע בתוכו גם את הקונכיות הימיות ואת הסרטנים היבשתיים שוכני החוף.

העובדה שקונכיות האמוניט והחלזונות ריקות מיושביהן ומלאות בגרגרי חול מחזקת את ההשערה. אחרי הכול, אילו היו באים במגע עם השרף בעודו על העץ, למשל עקב הצפה, היינו מצפים שהחיות הימיות ילכדו בשרף בעודן בחיים, ושגם רקמותיהן הרכות ישתמרו.

זו דוגמה יפה לאופן שבו תחומי מדע שונים מסוגלים להשלים זה את זה לפענוח תעלומה. כך יכולה פיסה קטנה אחת של ענבר ללמד אותנו על פיסה אחרת, גדולה בהרבה, מן ההיסטוריה של הטבע בעולמנו.