הפיזיקאי הישראלי
והפצצה הצרפתית

סרט הקולנוע "אופנהיימר" חשף בקיץ האחרון מיליונים ברחבי העולם לנבכי דמותו ואישיותו של אבי פצצת האטום, המדען שהפך בעל כורחו למנהל.

מכתבו של לאו סילארד (Szilard) ב-1939 לנשיא ארצות הברית, שעליו גם חתם אלברט איינשטיין, פתח את התהליך שהביא לעולם את הנשק ההרסני ביותר שהאנושות ידעה מעודה. ארצות הברית היתה המדינה הראשונה שפיתחה את הפצצה הגרעינית. ביולי 1945 היא בחנה בפעם הראשונה את הפצצה, בניסוי טריניטי, ובחודש שלאחר מכן, הטילה שתי פצצות אטום על הערים היפניות הירושימה ונגסקי, שהביאו לכניעתה המיידית של יפן ולסיומה של מלחמת העולם השנייה. 

מאז, האנושות לא שבה עוד להשתמש בפצצת האטום. אך מדינות אחדות נוספות פעלו כדי להצטייד בהן – חלקן עשו זאת לפני שנים רבות, וחלקן עושות זאת ממש כיום.

לאחר מלחמת העולם השנייה, הרפובליקה הרביעית של צרפת בהנהגת שארל דה-גול (De Gaulle) פעלה בכל כוחה לפיתוח נשק גרעיני. מה שפחות ידוע הוא חלקו של משה (מוריס) סוּרדין (Surdin), מהנדס ופיזיקאי יהודי, ארצישראלי לשעבר, בנפתוליו של ראשית הפרויקט השאפתני. נספר כאן את סיפורו הנשכח.

סיפורו הנשכח של אחד מאבות תוכנית הגרעין של צרפת. משה סורדין | ויקיפדיה

מקרים לארץ ישראל ולצרפת

הוא נולד בעיר מליטופול שבחצי האי קרים ב-22 ביולי 1911, בנם של מרדכי סורדין ופאני לבית תרשיש. בילדותו, בעיצומה של מגפת השפעת הספרדית ובסיומה של מלחמת העולם הראשונה, עלה משה עם משפחתו לארץ ישראל. בדרך לארץ, שארכה חודשים ארוכים, נפטרה האם ממחלה. האב, שהיה בעלים של מפעל מלח באוקראינה, הגיע לנמל יפו עם משה, אחיו ואחותו.

בתל אביב הקטנה החל האב לרקום את פרויקט חייו: הקמת מפעל מלח בארץ ישראל. ימים ולילות שקד על חלומו, בעוד משפחתו מתגוררת באוהל אי שם בחולות העיר העברית ומתקיימת בדוחק רב. ואכן, תוך שנים אחדות קם הדבר ונהיה – מפעל המלח בעתלית, אשר פעיל עד ימינו אנו.

הנער משה התחנך בגימנסיה העברית הרצליה, במחזור ט"ז. חברתו לספסל הלימודים, הסופרת ימימה טשרנוביץ אבידר, סיפרה לימים שכבר אז הצטיין במתמטיקה. אם היה גדל בימינו, ודאי היה לומד בכיתת מחוננים. לצד זאת, היה מוכשר בגינון ובנגרות, ואף בנה עם חבריו סירת עץ, והשיט אותה עם חבריו עד למפעל של אבא מרדכי בעתלית.

במקביל ללימודיו, הצטרף בגיל 15 לארגון "ההגנה", וליתר דיוק לשירות הידיעות שלו, הש"י, שם ביצע תפקיד בתחום הקשר – אלחוטן, סביר להניח.

האב נישא בשנית לאישה שלא מילאה בהצטיינות את תפקיד אם המשפחה, ושלח את כל ילדיו ללימודים גבוהים בצרפת. כאשר הגיע תורו של משה לצאת לשם, בגיל 17, הוא הגיע למרסיי והחל ללמוד הנדסה. תוך כדי כך התחיל גם בלימודי פיזיקה. הוא השלים את לימודי ההנדסה ב-1932, ועבד שנים אחדות כמהנדס במפעל.

עם זאת, לבו נמשך אחר הפיזיקה והמחקר. ב-1935 חזר סורדין לאקדמיה, והגיע לקולז' דה פראנס, שם הצטרף למעבדת הפיזיקה הניסויית של פול לנז'בן (Langevin), מגדולי הדור ובעלה השני של מארי קירי, ועמל על עבודת הדוקטורט שלו בתרמודינמיקה. המנחה שלו בפועל היה היהודי אדמון באואר (Bauer) ובמהלך הדוקטורט התוודע סורדין לגדולים נוספים בני התקופה, בראשם פרדריק ז'וליו-קירי (Joliot-Curie), שזכה שנים אחדות קודם לכן בפרס נובל יחד עם רעייתו אירן, בתם של חתני פרס נובל מארי ופייר קירי.

סורדין הצטרף למעבדתו של פול לנז'בן, והתוודע גם לפרדריק ז'וליו, איתו עבד מאוחר יותר. ז'וליו ורעייתו אירן ז'וליו-קירי במעבדתם | Science Photo Library

המלחמה ולאחריה

ב-1 בספטמבר 1939 פלשה גרמנית הנאצית לפולין ומלחמת העולם השנייה נפתחה. ימים אחדים לאחר מכן החלה "המלחמה המדומה" בין גרמניה לצרפת; תקופת המתנה ללא ירייה אחת, שבה כל אחד מהצדדים נעמד על קו ביצורים – הגרמנים על קו זיגפריד, והצרפתים על קו מאז'ינו המפורסם. כך היה המצב עד מאי 1940, אז פלשה גרמניה לצרפת ולארצות השפלה, ולכדה אותן בכף תוך שבועות אחדים.

משה סורדין, אז כבר מוריס, רצה בסך הכול לסיים את הדוקטורט. למעשה, הוא כבר סיים הכול מבחינה מעשית, אך מפאת המלחמה אי אפשר היה לבחון אותו על התזה ולהעניק לו את התואר רשמית.

בינתיים, אחד משכניו של מוריס הלשין לשלטונות וישי – משטר הבובות הנאצי ששלט בפריז – על היותו מרגל בריטי. הוא הצליח להימלט על נפשו לספרד דרך הרי הפירנאים, נתפס בידי שלטונות פרנקו – ולאחר שלא נמצאה הצדקה למאסרו, שוחרר. הוא הצליח להגיע לחוף מבטחים, נמל פורטסמות' בבריטניה, שהיתה משכנה של ממשלת צרפת החופשית. שם, קיבל דרגות קצונה ותפקיד בפרויקט סודי הקשור לשימוש בסונאר ובמגנטרון לצרכים צבאיים.

כל אותה תקופה סורדין עדיין איננו דוקטור באופן רשמי. רק בפברואר 1942 בשלו התנאים: מדען הגרעין ז'ול גרון (Guéron) התערב לטובת סורדין, הצליח להשיג צו מיוחד מטעם הגנרל דה-גול, והוועדה לאישור הדוקטורט התכנסה בלונדון להעניק לו את התואר הנכסף. כך נגמרה הסאגה, וסורדין היה לאדם היחיד שקיבל תואר דוקטור מטעם ממשלת צרפת החופשית. 

בסתיו של אותה שנה הועבר לתפקיד אחר, שבו עסק בייצור מכ"ם לצוללות. על שירותו זכה בעיטור צלב לורן, וכאשר הסתיימה המלחמה, שב לצרפת.

האדם היחיד שקיבל תואר דוקטור מטעם ממשלת צרפת החופשית. מדליית צלב לורן למשרתים בצבא צרפת החופשית | ויקיפדיה, Fdutil

שותף סוד על מלא

השנה היא 1946 כאשר פרדריק ז'וליו-קירי משחק את תפקידם של סילארד ואיינשטיין. לפי הצעתו ובעידודו של דה-גול, הקימה צרפת את הוועדה לאנרגיה אטומית, CEA או בשמה הנפוץ "קומיסריאט" (Commissariat). ז'וליו התמנה לנציב הוועדה, כשהוא עומד בראשות גרעין מייסד של 11 שותפים – בהם סורדין, שיש אומרים כי היה "מספר 2" בוועדה אחרי ז'וליו.

תוך שנה וחצי הצליחה צרפת להעמיד כור גרעיני ראשון ששכן בפורט דה-שאטיון (Porte de Châtillon), מצודה פריזאית, ועד מהרה גם הוקמה קריה למחקר גרעיני וכור נוסף בסאקלה (Saclay). התקדמות מטאורית לכל הדעות: צרפת הייתה המדינה הרביעית עם יכולות גרעיניות, והיחידה מלבד ארצות הברית שפיתחה אותן באופן עצמאי.

אולם בדומה לאופנהיימר, שהיה קרוב לחוגים קומוניסטיים, גם פרדריק ז'וליו-קירי היה קומוניסט בדעותיו – וגם מתנגד נחרץ לייצורן של פצצות אטום. ב-1950 פוטר מתפקידו בסערה, ולאחר שנרגעו הרוחות מונה סורדין למנהל מחלקת האלקטרוניקה בוועדה. בתקופה זו לאו דווקא הקדיש את מלוא מרצו לאלקטרוניקה, והוא הפנה חלק משמעותי ממשאבי מחלקתו לשיתוף פעולה עם האקדמיה והתעשייה בנושאי תיארוך היסטורי וארכיאולוגי באמצעות איזוטופים רדיואקטיביים.

בשנותיו בקומיסריאט החל סורדין להתעניין באסטרופיזיקה של אנרגיות גבוהות. הוא הקים ועמד בראשו של גוף לחקר נושא זה, בשיתוף עם הארגון האירופי לחקר החלל (ESRO) הקיים עד היום. סורדין הועסק בקומיסריאט עד 1964, אז פרש לחלוטין מעסקי הגרעין, והתמסר לחקר החלל. הוא מונה למנהל המחקר ב-ESRO והוביל בין היתר את פיתוח הלוויין האירופי הראשון.

בהמשך, חזר סורדין לאקדמיה. מ-1968 עד 1977 הוא היה פרופסור באוניברסיטת בורדו, שם עסק בנושא חדש לגמרי מבחינתו – רובוטיקה ואוטומטים. בשארית ימיו, לאחר שעזב את בורדו, נכנס שוב בשעריהם של תחומים חדשים עבורו – חקר המגנטיות של גופים מסתובבים ואלקטרודינמיקה סטוכסטית, כלומר חקר זרמים חשמליים אקראיים. עבודתו בחקר המגנטיות המשיכה עבודות של חתן פרס נובל פטריק בלקט (Blackett), שהיה המדריך של אופנהיימר באוניברסיטת קיימברידג'.

סורדין הלך לעולמו ב-2003, בגיל 92, וציווה על שריפת גופתו. אפרו פוזר במי הים התיכון שכה אהב.

סורדין התמסר לחקר החלל, מונה למנהל המחקר ב-ESRO והוביל בין היתר את פיתוח הלוויין האירופי הראשון. הלוויין COS - B | צילום: NASA

פגישה חשאית עם הזקן

לאורך כל חייו סורדין היה איש סוד ומסתורין, ומעטים בארץ ידעו על פועלו. אולם צורכי השעה הביאו לניסיון לשדך בינו לבין ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שעמד אך מקרוב על פיתוח יכולותיה הביטחוניות של ישראל הצעירה. כמעט מיותר לציין שחלומותיו היו בלתי ריאליים לחלוטין, ולמרות זאת הפכו למציאות תוך שנים אחדות.

היה זה אהרן קציר שנפגש לראשונה עם סורדין בצרפת ודיווח על כך לבן-גוריון, שכותב ביומנו ב-20 בדצמבר 1948: "... בצרפת נפגש אהרון עם בונה התנור האטומי – 'צבר' א"י, סורדין, הוא מומחה לאלקטרוניק, וביחוד לרדרים. צרפת בונה רדר לגלוי אווירונים במרחק של 150 קילומטר. הוא יכול לבנות רדר כזה בשבילנו (יעלה 15,000 ל"י). יש גם רדר מדובק לתותח שמכוון הפגוז לקראת האווירון – כל רדר כזה עולה 25,000 ל"י. רדר זה מגלה אווירון ממרחק של 30 קילומטר. הדיוק שלו הוא 20 מטר סביב האווירון - באופן שאם לא פוגע באווירון ההדף שלו מספיק להפיל האווירון...". 

בראשית 1949 הצליח הכימאי אלון תלמי להביא את סורדין לישראל, לפגישה חשאית עם "הזקן". כאמור, בן-גוריון שמע על כישוריו וניסיונו בתחום המכ"ם, וחיש מהר נודעה גם מעורבותו העמוקה בפרויקט הגרעין הצרפתי.

כך כותב בן-גוריון ביומנו ב-16 במרץ 1949: "בא אצלי סורדין – חוקר פיסיקה נוקלארית בצרפת, חניך הגימנסיה. לצרפתים עלתה המעבדה 3 מיליארדים פרנק, מנהלים 4-3 אנשי מדע גדולים, 150 מהנדסים ועוד 400-300 עובדים. דרושה לכך תעשיה חימית, חשמלית וטכנולוגית. העיקר – אנשים, כמובן".

לסורדין הוצע במלוא הרצינות לשוב לישראל ולקחת חלק בפרויקט הגרעין הישראלי, שאז היה רעיון בחיתוליו ותו לא. אך מסיבות שאינן ידועות לגמרי, הוא בחר לשוב לצרפת, וביקר בישראל פעמים אחדות בלבד; מעורבותו בפרויקט נותרה בערפל, על אף כי אתר רוסי טוען כי הוא היה זה שמסר בפועל לישראל את המפרט הטכני לחומר הבקיע ולפצצה. את האמת במלואה כנראה לא נדע בקרוב, אך ידוע לבטח כי ישראל אכן הקימה את הקריה למחקר גרעיני בתמיכה צרפתית – שעוד כמה מראשיה היו יהודים, כולל ז'ול גרון (Guéron), מראשי קהילת האנרגיה הגרעינית האירופית (Euratom).