היום לפני: המדען הזכור בזכות רעייתו

פייר קירי (Curie) זכור היום בעיקר כבעלה ושותפה לעבודה המדעית של אשתו, מארי קירי, אחת הדמויות המפורסמות ביותר בהיסטוריה של המדע המודרני. אולם גם פייר עצמו היה מדען מבריק בעל שיעור קומה.

פייר קירי נולד בפריז ב-15 במאי 1859, בנו השני של רופא מכובד. פייר נחשב נער מוזר, וסברו שאולי הוא אפילו סובל מפיגור שכלי מסוים. הוא לא היטיב להסתדר במסגרות, ואביו פטר אותו מלימודים בבתי ספר ודאג לחנך אותו בעצמו.

מגיל צעיר התגלה אצלו כישרון רב למתמטיקה, וכשהיה בן 14 מונה לו מורה פרטי שקידם אותו במהירות רבה מאוד. בגיל 16 כבר סיים את המקבילה של תואר ראשון במתמטיקה, וכעבור עוד שנתיים השלים את התואר השני באוניברסיטת סורבון.

בשלב הזה נעצרה עלייתו בסולם האקדמי, משום שלא היה לו כסף ללימודי דוקטורט. הוא מונה למנהל המעבדה בבית הספר לפיזיקה ולכימיה בפריז – משרה צנועה ונוחה – ובמקביל עסק במחקר עם אחיו הבכור ז'אק. שני האחים גילו את תופעת הפיאזו-אלקטריות, גבישים שמייצרים מתח חשמלי כשמופעל עליהם לחץ מכני. בהמשך גילה פייר את התופעה ההפוכה – זרם חשמלי שעובר בגבישים גורם להם לשנות את צורתם. התגליות הללו עומדות כיום בבסיסם של מכשירים אלקטרוניים רבים בהם שעונים, מכשירים אופטיים, מיקרופונים, טלפונים ומדפסות.

רק בשנות ה-30 לחייו התחיל קירי לבסוף את לימודי הדוקטורט בסורבון. מחקרו עסק במגנטיות וגילה את השפעת הטמפרטורה על תופעות מגנטיות. הוא גם היה בין הראשונים ששילבו מתמטיקה גבוהה במחקר פיזיקלי, כגון תורת החבורות וחישובי סימטריה. עד מהרה קנה לעצמו שם בחוגי הפיזיקה.

עבודה בשניים
ב-1894 ביקר בצרפת הפיזיקאי הפולני יוזף קובלסקי והציג בפני קירי סטודנטית פולנייה מוכשרת שלמדה בפריז, מריה סקלודובסקה. קירי התאהב עד מהרה בסטודנטית החריפה והסגפנית, הצעירה ממנו בשמונה שנים, וכעבור כמה חודשים ביקש את ידה, אך היא סירבה. אף על פי שאהבה אותו, היא חששה שנישואים לצרפתי ימנעו ממנה לשוב לארצה.

קירי לא ויתר. הוא המשיך לחזר אחריה ושלח לה מכתבים רבים כשנסעה לחופשת קיץ בפולין. בסופו של דבר היא נעתרה לו והשניים נישאו ביולי 1895, סמוך לקבלת הדוקטורט שלו. את ירח הדבש בילו בטיול אופניים באזורים כפריים בצרפת, והרכיבה המשותפת נותרה התחביב המועדף על שניהם במשך כל שנות נישואיהם.

ב-1896 גילה הפיזיקאי הצרפתי אנרי בקרל (Becquerel), סוג חדש ומוזר של קרינה הנפלטת ממלחי אורניום. שנה לאחר מכן נולדה בתם הבכורה של בני הזוג קירי, אירן. האם הטרייה, שביקשה לשוב לעבודה מדעית, ביקשה מבעלה סיוע במציאת נושא לדוקטורט והוא הציע לה לחקור את הקרינה של בקרל. מארי קיבלה את העצה, והוכיחה שפליטת הקרינה היא תכונה של אטומי האורניום עצמם, משום שהיא אינה משתנה בתרכובות שונות של אורניום עם חומרים אחרים.

למדידת הקרינה נעזרה קירי במכשיר שפיתח בעלה, ומבוסס על גביש פיאזו-אלקטרי. המכשיר הזה היה מדויק ויעיל יותר מהציוד שעמד לרשות בקרל עצמו. היא החליטה לבדוק אם עוד חומרים פולטים קרינה כזו והעניקה להם את השם "חומרים רדיואקטיביים", כלומר "פעילי קרינה". היא גילתה שגם תוריום פולט קרינה, אבל עד מהרה הסיקה שהעפרות שבדקה מכילות יסוד חדש ולא מוכר, רדיואקטיבי הרבה יותר מאורניום ומתוריום. קירי פיתחה שיטות מבריקות לבידוד החומר הרדיואקטיבי ובתוך כמה חודשים הצליחה להפיק כמות זעירה של היסוד הלא מוכר. היא קראה לו "פולוניום", על שם מולדתה פולין.

ביולי 1898 הציגו בני הזוג את הגילוי ומארי ביקשה מבעלה להצטרף באופן קבוע לעבודתה. הוא נענה, זנח את מחקריו על מגנטיות והתמסר לחקר הרדיואקטיביות עם אשתו. בתוך חודשיים גילו עוד יסוד חדש, רדיואקטיבי אפילו יותר מהפולוניום, וקראו לו "רדיום".

עבודת צוות בתנאים בלתי אפשריים. פייר ומארי קירי במעבדה | איור: Shutterstock

הכרה מאוחרת
פייר קירי הגיש מועמדות למשרת מחקר בסורבון, אך נדחה והמשיך לפרנס את משפחתו (כעת כבר היו שתי בנות), ממשכורת צנועה של מנהל מעבדה. בני הזוג עבדו במעבדת בית הספר, שלא הייתה אלא צריף בעל גג דולף, קר מאוד בחורף ולוהט בקיץ.

השניים המשיכו להפיק יסודות חדשים מפסולת של עפרות אורניום, שהאורניום כבר סולק מהן. זו היתה עבודה פיזית מייגעת, ובמהלכה נפלטו חומרים רעילים רבים לחלל המעבדה, שלא היתה מאווררת כראוי ולא היה בה ציוד מתאים לעבודה המפרכת. אף על פי כן הם הצליחו להפיק כמות מספקת של חומרים וללמוד את תכונותיהם הכימיות והפיזיקליות. בשנת 1900 הגישו בני הזוג את ממצאיהם לוועידה בינלאומית לפיזיקה שהתכנסה בפריז. במקביל הגיש גם בקרל לוועידה דו"ח על ממצאיו בחקר הקרינה הרדיואקטיבית.

ב-1903 הוענק לשלושתם פרס נובל בפיזיקה. מחצית הפרס הוענקה לבקרל על גילוי הקרינה, ומחציתו האחרת לבני הזוג קירי על תרומתם לחקר תכונותיהם של חומרים רדיואקטיביים. הפרס שיפר מאוד את מצבם הכספי של בני הזוג, אך עדיין לא התאפשר להם לעבור למעבדה ראויה, והם המשיכו בעבודתם במעבדה המיושנת והדולפת של בית הספר לפיזיקה ולכימיה.

ב-1904 זכה קירי לבסוף במשרת פרופסור לפיזיקה בסורבון, אך התאכזב לגלות שהוא אמנם פרופסור אך אינו זכאי למעבדה משלו. ב-1905 נבחר לאקדמיה הצרפתית למדעים, כבוד שנשלל ממנו בעבר. הוא היה רק בן 45, אך הוא ואשתו סבלו מתשישות בשל העבודה המפרכת ומבריאות לקויה, כנראה בשל החשיפה הרבה לחומרים רעילים ומסרטנים.

ב-19 באפריל 1906, שהיה יום גשום, חצה פייר קירי רחוב סואן בפריז. הוא מעד בבוץ, אולי משום שהיה שקוע במחשבות על משהו אחר, וראשו נמחץ תחת גלגל של כרכרה שחלפה במהירות. הוא מת במקום, שבועות אחדים לפני יום הולדתו ה-47.

מארי קירי ההמומה ירשה את הקתדרה של בעלה בסורבון. היא המשיכה את עבודתה במעבדה וב-1911 קיבלה שוב פרס נובל, הפעם בכימיה, על גילוי הפולוניום והרדיום. היא זכתה לתהילת עולם, וסוף סוף גם במעבדה חדשה. קירי המשיכה במחקריה כמעט עד מותה ב-1934.

בתם של בני הזוג, אירן ז'וליו קירי המשיכה בעבודה על יסודות רדיואקטיביים ובשנת 1935 זכתה עם בעלה, פרדריק ז'וליו (Joliot) בפרס נובל בכימיה. גם שני ילדיהם, פייר (על שם סבו) והלן היו מדענים בעלי שם.