היום לפני: האסטרונום שסירב להתחייב

במשך מאות שנים, מהעת העתיקה ועד למאה ה-16, בני האדם היו משוכנעים שכדור הארץ עומד במרכז היקום. אריסטו קבע שהגופים בשמי הלילה קבועים ואינם משתנים, למעט כוכבי הלכת, והאסטרונום תלמי פיתח במאה השנייה לספירה את המודל הגיאוצנטרי שהציב את כדור הארץ במרכז היקום כשהשמש וכוכבי הלכת מקיפים אותו.

רק כעבור כמעט 1,500 שנה החלו אסטרונומים לאתגר את המודל השגוי הזה. הראשון היה קופרניקוס, באמצע המאה ה-16, והבא אחריו היה האסטרונום הדני טיכו ברהה (Brahe). ברהה היה לא רק מדען דגול, אלא גם אדם יוצא דופן שחי חיים צבעוניים ובלתי שגרתיים ומת מוות בלתי שגרתי באותה מידה.

ברהה נולד ב-1546, שלוש שנים לאחר מותו של קופרניקוס, למשפחת אצולה דנית, הבכור מעשרה ילדים. שמו המקורי היה טיגה. כבר בגיל שנתיים קרה בחייו אירוע חריג ראשון – הוריו הבטיחו למסור אחד מילדיהם לדודו יורגן, שהיה אדם אמיד מאוד אך חשוך ילדים. לאחר שלא מילאו את הבטחתם, חטף הדוד את ברהה ואימץ אותו לבן. אף שחטיפת ילד מהוריו נשמעת מעשה לא אנושי, ברהה הוקיר את דודו כל חייו וסיפר שהוא דאג לכל מחסורו והתייחס אליו כאל בנו הביולוגי.

כבר בגיל 12 החל ברהה ללמוד באוניברסיטת קופנהגן. דודו רצה שילמד משפטים, אך הנער התעניין דווקא באסטרונומיה. אחד האירועים שמשכו אותו לתחום היה ליקוי חמה מלא שנצפה באירופה ב-1560. אסטרונומים חזו את מועד הליקוי בדיוק של יום אחד, עובדה שהרשימה מאוד את ברהה אך גם הבהירה לו שמפות הכוכבים של זמנו אינן מדויקות מספיק.

בגיל 16 עבר הנער לגרמניה, לאוניברסיטת לייפציג, שם עשה את התצפית האסטרונומית הראשונה שלו ב-1563: חפיפה בין צדק לשבתאי, עוד אירוע שמפות הכוכבים אמנם חזו, אך לא במדויק. בגיל 20 עבר לאוניברסיטת רוסטוק, שם אירע לו אירוע יוצא דופן נוסף: הוא השתתף בדו-קרב חרבות שבמהלכו נכרת אפו. מאז התהלך ברהה כל חייו כשהוא מרכיב על פניו אף מלאכותי ממתכת.

חזית האסטרונומיה לפני עידן הטלסקופ. מכשירי המדידה והחישוב של ברהה | מקור: ויקיפדיה

כוכב חדש בשמי האסטרונומיה

לאחר שסיים את לימודיו חזר ברהה לדנמרק והחל לבסס את מעמדו כאסטרונום מוביל. הוא הבין שהאסטרונומים של זמנו אינם מדייקים מספיק ותרומתו הגדולה לענף הייתה ההבנה שהאסטרונום חייב לצפות בכוכבים לילה אחר לילה, בצורה אמפירית ומדוקדקת.

ב-1572 גילה תגלית מרשימה במיוחד – כוכב חדש שהופיע בשמי הלילה, ליד מערכת קסיופיאה. היום ידוע שזה היה סופרנובה – התפוצצות של כוכב גדול. התגלית הייתה מרעישה משום שהיא הפריכה לראשונה את ההנחה האריסטוטלית ששמי הלילה קבועים. בנוסף, ברהה גילה אותה בלי להשתמש בטלסקופ, שעדיין לא הומצא אז.

מכאן ואילך נהנה ברהה מכמה שנים של תהילה ועושר. לאחר שדודו יורגן הציל את מלך דנמרק פרדריק השני מטביעה אחרי ליל שכרות, המלך כהכרת תודה הפך לפטרונו של אחיינו המבטיח. ב-1576 אף העניק המלך לברהה את הבעלות על האי וון (Hven) וסיפק לו ממון לבניית מצפה כוכבים גדול, שברהה כינה אורניבורג, על שם מוזת האסטרונומיה אורניה. תצפיותיו המדוקדקות תיקנו את כל מפות הכוכבים הישנות והבלתי מעודכנות.

לברהה היה ברור כי תצפיותיו מוכיחות שהמודלים העתיקים של אריסטו ותלמי אינם נכונים, אך לא היה בשל עדיין לוותר לחלוטין על תפיסת הארץ כמרכז היקום. על כן הוא יצר מודל חדש – המודל הטיכויאני, שהיה מעין שילוב של "הטוב משני העולמות" – המודל הגיאוצנטרי הקדום והמודל ההליוצנטרי של קופרניקוס שהציב את השמש במרכז היקום. לפי ברהה, כוכבי הלכת והירח הקיפו את השמש, ואילו השמש הקיפה את כדור הארץ.

אלו היו שנים של הצלחה. המצפה הפך לשם דבר וברהה נחשב לאחד מגדולי האסטרונומים באירופה. ב-1577 הוא גילה תגלית גדולה נוספת – התיאור המהימן ביותר של כוכב שביט שנצפה עד אז. ברהה הוכיח שהשביט נמצא רחוק יותר מהירח, והפריך את הטענה כי כוכבי שביט הם רק הפרעות באטמוספרה.

העושר הרב שהרעיף עליו המלך, שהגיע בשלב מסוים עד לאחוז אחד מתקציב הממלכה, איפשר לברהה חיי נהנתנות ראוותניים. הוא התעמר בתושבי האי, גבה מהם מסים מופרזים וערך משתאות פרועים. בין השאר היה לו ליצן חצר – גמד שברהה האמין ביכולתו לחזות את העתיד, ובתקרית מפורסמת הוא השקה אייל לשוכרה עד שבעל החיים מת.

תהפוכות הגורל

אולם ב-1588 התהפך גורלו. פרדריק השני מת, ואת מקומו ירש בנו הצעיר כריסטיאן הרביעי. כריסטיאן ואנשי חצרו סלדו מברהה, והיסטוריונים מסוימים אף טוענים שהאסטרונום המצליח גם ניהל רומן עם אמו של המלך. היחסים בין השניים הידרדרו, צינור הכסף שהניח לברהה לחיות ברמת חיים כה גבוהה נקטע, והמלך הצעיר אף השפיל את ברהה בהזדמנויות שונות. בסופו של דבר החליט ברהה לעזוב את דנמרק, וב-1599 נענה לבקשתו של קיסר צ'כיה רודולף השני להתבסס באזור פראג ולהקים מצפה חדש. לעוזרו הוא מינה אסטרונום צעיר בשם יוהנס קפלר.

היחסים בין השניים היו מורכבים. ברהה סיים להכין קטלוג נרחב מאוד של כוכבי שבת, שהכיל כאלף כוכבים, אולם לא היה מוכן לשתף את קפלר במידע הרב שצבר. רק לאתר מותו של ברהה השתמש קפלר, אולי לא בצורה אתית במיוחד, בנתונים של ברהה וניסח על פיהם את חוקי קפלר, שתיארו בצורה נכונה את מסלולי כוכבי הלכת וחשפו שהם אליפטיים ולא מעגליים. על אותה תגלית התבססו בעתיד גם חוקי התנועה של ניוטון.

ב-13 באוקטובר 1601 השתתף ברהה במשתה גדול בנוכחות קיסר צ'כיה. אחד עשר ימים לאחר מכן הוא נפטר בייסורים נוראיים. על פי הגרסה הרשמית, ברהה, שהרבה בשתייה, לא התפנה במהלך כל הנשף מחשש לפגוע בכבוד הקיסר, ושלפוחית השתן שלו התפוצצה. אולם ברבות השנים נפוצו תיאוריות שלפיהן הוא הורעל למוות בהוראת כריסטיאן הרביעי, או אפילו בידי קפלר עצמו. יש גם הטוענים כי מזימת הרצח העניקה את ההשראה לשייקספיר בכתיבת המחזה "המלט", המתרחש בחצר המלכות הדנית באותה תקופה.

אפילו מותו של ברהה לא סיים את הסאגה המוזרה של חייו. השאלה האם ברהה הורעל העסיקה היסטוריונים במשך 300 שנה, וב-1901 גופתו הוצאה מהקבר והחוקרים שבחנו אותה טענו כי מצאו כמויות חריגות של כספית, ממצא המרמז לכאורה על הרעלה. ב-2010 הוצאה גופתו בשנית מקברה, ובבחינה כימית לא נמצאו כמויות כספית גבוהות בעצמותיו. כך אומצה מחדש הגרסה המקורית למותו. אולי עכשיו, יותר מארבע מאות שנה לאחר מותו, יוכל גדול האסטרונומים שלא השתמשו בטלסקופ לנוח על משכבו בשלום.