בשנים האחרונות הרשת הגיעה לכל מקום בעולם כמעט, ובאמצעות קורסים מקוונים הפכה את צמצום הפערים ואת הנגשת החינוך לכולם מססמאות מוכרות לעובדות בשטח

דקר, בירת סנגל, אינה המקום המתויר ביותר בעולם, ורבים אולי יתקשו למקם אותה על מפה, אך בשנת 2000 יצאה ממנה בשורה חינוכית לעולם כולו. פורום החינוך העולמי, שבו היו שותפות 164 ממשלות, הכריז שמטרת העל ל-15 השנים הבאות היא חינוך לכולם, education for all.

תכנית דקר הסמיכה את אונסק"ו (UNESCO, ארגון החינוך, המדע והתרבות של האומות המאוחדות) לתאם את שש מטרות המשנה שהוגדרו, בהן הנגשה של חינוך יסודי לכולם וצמצום פערים מגדריים, גיאוגרפיים, סוציו-אקונומיים ועוד, שיפור האוריינות בקרב מבוגרים, שיפור כל המאפיינים של איכות החינוך ומטרות מדידות נוספות.

בשנת 2015 התפרסם דוח שבו מפורטים ההתקדמות וההישגים ב-15 השנים שבהן התכנית פועלת. אם נסכם את 516 עמודיו, אפשר לומר שהתכנית הצליחה לעורר מודעות לכל המטרות אך לא עמדה ברוב היעדים שהוצבו עבורה. התחום הבעייתי ביותר היה אוריינות והשכלה בקרב מבוגרים (על-יסודי ומעלה), שבו הוצגה התקדמות כמעט זניחה למרות השקעה רבה. למרות זאת, כותבי הדוח נותנים תקווה באומרם שתחום טכנולוגיית המידע, שהביא בשנים האחרונות אינטרנט וטלפונים חכמים לכל קצוות העולם, יכול לשנות את התמונה. 

נגישות האינטרנט אכן הובילה להתפתחות משמעותית בכלים העומדים לרשותנו בהשגת מטרותיה של תכנית דקר. בעולם המחובר של היום, האינטרנט הוא שער לידע ולהשכלה עבור רבים שהאפשרות לא הייתה קיימת עבורם בעבר. כלי חשוב שהתפתח בתחום הוא הקורסים הדיגיטליים, או MOOC (ראשי תיבות של המילים Massive Open Online Course). אלה הם קורסים פתוחים לכל משתמש, המיועדים למספר גדול מאוד של משתתפים. הקורסים משלבים מגוון רחב של כלים דיגיטליים המעניקים חוויית למידה איכותית וגמישה לכל אדם, לא משנה היכן הוא נמצא.

לימודים מתוקשבים: אפשר ללמוד גם מחוץ לכיתה
בעולם המחובר של היום, האינטרנט הוא שער לידע ולהשכלה עבור רבים שהאפשרות לא הייתה קיימת בשבילם בעבר | איור: Shutterstock

גם בישראל

זה קורה גם בארץ: קורסים מהסוג הזה קיימים במסגרת המיזם הלאומי ישראל דיגיטלית של המשרד לשוויון חברתי. מסמך עמדה רשמי של המשרד לשוויון חברתי אומר שמטרות המיזם הן צמצום פערים, האצת צמיחה כלכלית והנגשת השלטון ושירותיו. התכנית להשגת המטרות היא בפעילות במרחב הדיגיטלי בתחומי ליבה כמו חינוך והשכלה, עבודה ורווחה ושלטון מקומי, ותחומי רוחב כמו רגולציה, רכש ותשתיות טכנולוגיות.

בשנת 2015 הושק בהשקה שקטה מיזם קמפוס כפלטפורמה לאומית ללמידה דיגיטלית. כל אזרח יכול ליצור פרופיל ולהירשם לקורסים דיגיטליים בנושאים שונים ללא עלות. ערן רביב, מנהל הפלטפורמה, מתכנן השקה רשמית בשלהי 2018: "בשלוש השנים הקרובות עתידים לעלות לפלטפורמה עשרות קורסים נוספים והיעד הוא להגיע ליותר מחצי מיליון לומדים עד שנת 2020".

הפלטפורמה, שהוקמה בסיוע חברת edX, איכותית ונוחה למשתמש אך עדיין נמצאת בהרצה. רביב מספר שהמערכת תותאם בעתיד לקהלי יעד שונים: "עבור הסטודנטים מתוכננים קורסי דגל אקדמיים באנגלית שיועלו לפלטפורמה הבינלאומית של edX.org ויהיו פתוחים לסטודנטים מישראל ומכל העולם ברוח 'כי מציון תצא תורה'.

"עבור הציבור הכללי מתוכננים קורסים כמו אוריינות דיגיטלית לאוכלוסיות מוחלשות כמו חרדים, ערבים וקשישים שיעודדו חיזוק כישורי חיים. המטרה המרכזית היא הסרת חסמים מרכזיים להשתלבות בעולם התעסוקה ופיתוח כישורי תעסוקה מקצועיים. עובדי השירות הציבורי כגון מורים, אחיות, שוטרים ועובדים סוציאליים יזכו לקורסים לפיתוח מקצועי של עובדי מדינה". החזון, לדברי רביב, הוא לקדם שוויון הזדמנויות כך שכל אזרח יוכל למצוא כיוון והזדמנות להתפתחות אישית או מקצועית באמצעות הפלטפורמה. 

מיזם דומה, שכבר עובד בצורה מוצלחת, הוא פלטפורמת אקדמיה ברשת של משרד החינוך המיועד לקהלים צעירים יותר. בפלטפורמה ישנו מגוון רחב ומתחדש של קורסים בנושאים שונים, מפיזיקה אינטראקטיבית עד פתיחת ערוץ יוטיוב אישי. השיעורים מיועדים לתלמידים בשכבות גילאים שונות, מבוגרי כיתה ד'. משרד החינוך מפעיל את הפלטפורמה ללא עלות אך מחייב בהשתתפות מלאה בכל שיעורי הקורס כתנאי לקבלת תעודת גמר. האתר פעל בחודש יולי במתכונת של סמסטר קיץ ואפשר לילדים לרכוש ידע ולהרחיב אופקים גם בחופשת הקיץ.

זכות בסיסית לכל אדם

מכון דוידסון לחינוך מדעי מציע כבר עתה כמה קורסים מקוונים לקהל הרחב, והתכנון הוא לשים יתר דגש על כך בשנה הקרובה. ד"ר שולמית קוצר, אחראית על פיתוח סביבת מוודל במכון דוידסון, מספרת שהקורסים הקיימים נחלקים לשני סוגים: קורסים מקוונים במלואם, וקורסים המלווים תכנית שחלק ממנה מקוון וחלק אחר נעשה בפגישות עם המנחים. בשני הסוגים ישנם רכיבים סינכרוניים, שהם הרצאות מקוונות ומפגשים שיש להם מועד ידוע מראש וכל התלמידים מצטרפים אליהם באותו הזמן, ורכיבים א-סינכרוניים שאותם הלומד יכול לעשות בזמנו החופשי.

"הקורסים שלנו פונים לשלוש אוכלוסיות, שהן המורים, התלמידים והקהל הרחב", אומרת קוצר. "לתלמידים מוצעים קורסים קוריקולריים [הקשורים לתכנית הלימודים של משרד החינוך - א.י.] ברמת חמש יחידות לימוד כמו כימיה ברשת, המיועד לכאלה שאין בבית ספרם לימודי כימיה, וקורס בתחום מדעי כדור הארץ. יש גם קורס במדעי המוח אבל הוא עדיין בגרסת ניסוי ולא מוצע לכולם. המורים יכולים ללמוד בהשתלמויות שונות, ועבור הקהל הרחב מתקיים קורס ללימוד אנגלית".

עם הגידול במספר האפשרויות ללימודים מקוונים, תופס תאוצה גם המחקר החינוכי העוסק בתחום. שיטות חדשות לסיווג ולאפיון קורסים דיגיטליים מתפתחות בשביל למדוד את ערכם האקדמי ואת תרומתם ללמידה משמעותית.

בדקר של שנת 2000 עמדו 164 נציגי מדינות והצהירו פה אחד: "חינוך הוא זכות בסיסית של כל בן אנוש". אך במציאות המורכבת שבה מתנהלות מדינות העולם, עובר זמן רב עד שהצהרות גדולות כל כך מחלחלות ומגיעות ליישום בשטח. שינוי אמיתי נמשך זמן לא קצר, ונראה שהיום הקרקע בשלה לכך יותר מאי פעם. היסודות כבר הונחו, ואין צורך לחכות לתחילת שנת הלימודים בשביל ללמוד משהו חדש.

תגובה אחת

  • דוד

    קורסים למדע בבית הספר אינם מלמדים כלל מדע !

    .
    כאשר מחנכים דנים ב"דברים הבסיסיים" שיש ללמדם את כל התלמידים בבית-הספר, אין נושא המקבל תמיכה גדולה יותר, מנושא המדע. אומרים לנו, שמכל הדברים החשובים עבור הצעירים אשר יהפכו למבוגרים במאה ה-21, ידיעת המדע מדורג -- במקום הראשון. זה הצידוק הסטנדרטי לתכנית הנרחבת של לימודי המדע, החל בבית-הספר היסודי ועד לבית-הספר התיכון, תכנית הנתמכת בציוד ובספרי לימוד יקרים, והמאוישת על ידי צבא של מורים.
    .
    לכן, יתכן שזה יבוא כהפתעה למרבית הקוראים, שלמעשה כל מה שנאמר לנו בנושא הוא מיתוס טהור. אין אצלנו היום בית-ספר בו מלמדים מדע. זורים חול בעינינו.
    .
    הנה החדשה המרעישה. המדע, כמפעל של המוח האנושי, מאופיין על ידי תכונות בסיסיות מסוימות. הרשו לי למנות את החשובות ביותר שבהן:
    .
    1. על אנשי מדע להיות בראש ובראשונה צופים זהירים, ועליהם להבחין בקפידה רבה בהתנהגותו של נושא חקירתם, יהיה אשר יהיה. בכל מקרה אסור להם להתבלבל או להכחיש את הנתונים.
    .
    2. על מדענים ללמוד להפיק מנושאי חקירתם יותר מידע ממה שנראה במבט ראשון. עליהם ללמוד לתכנן ניסויים כאלה, השואלים שאלות המסוגלות להפיק תשובות בעלות משמעות, תשובות המעניינות אותם. ועליהם לרשום בקפדנות ובכנות את התשובות, ללא כל התחשבות באם התשובות אשר מתקבלות הן אלה אשר החוקרים ציפו להן וחיכו להן, או לא.
    .
    3. על מדענים -- ביחוד מדענים טובים ויצירתיים, מהסוג שאנחנו משתוקקים שיהיו לנו בשפע -- ללמוד להשתמש בדמיונם בחופשיות, לתת הסברים חדשים ובעלי משמעות לתצפיות חדשות. כדי לעשות זאת ביעילות, עליהם לשמור על ראייה של הדברים באופן פתוח וחסר פניות עד כמה שאפשר, ולצמצם עד למינימום את מטען הדעות הקדומות והתפישות המוקדמות.
    .
    אם כן, על מדענים טובים להיות סקרנים עד מאוד, זהירים, כנים, בעלי דמיון, וגמישים בחשיבתם.
    .
    כדי להבהיר נקודות אלו עוד יותר, הבה נשווה את המדע עם תחום לימוד אשר נחשב בדרך כלל כקוטב נגדי: הדת. ההבדלים ממש בולטים לעין. נקודת ההתחלה של הדת היא האמונה, שהיא בהכרח מעבר (אם כי לא בהכרח בניגוד) לניתוח הרציונלי. הדת מבוססת על ערכת אמיתות (דוגמות), אשר בדרך כלל מאמינים שהן נובעות מהשראה אלוהית, וכמובן שאינן נגזרות פשוט מעשייה איזושהי של המוח האנושי. על תאולוגים גדולים להתמצא היטב במנהגים מסובכים אשר מועברים מדור לדור, לעתים במשך אלפי שנים, והמעובדים על ידי מאות הוגי דעות דגולים לפניהם. חידוש בדת, במידה שהוא מתבצע, קורה על ידי התערבות אלוהית, לא על ידי עשייה אנושית.
    .
    כעת, הבה ונתבונן במה שנחשב היום כהוראת המדע בבתי-הספר. הביטו וראו, זה זאב בלבוש של כבשה! מדע המוצג בצורה של דת בכל מקום!
    .
    הפעילות העיקרית, למעשה הפעילות המשמעותית היחידה אשר עוסקים בה בכל שיעורי המדע היא הוראת התיאוריות המדעיות האחרונות הנפוצות בצורה של אמיתות. ספרי הלימוד הם הגנזכים של האמיתות האלו. מלמדים את הילדים מתוך הספרים כיצד נראים הדברים. הם לומדים את מילון המדע ("האלף-בית המדעי"!),"חוקי" המדע, על גיבורי המדע (שווי-ערך של המדע לכהנים או לקדושים). השימוש עצמו במילה "חוק" הוא בגידה חרישית: ללא כל קשר למה שיכולים מדענים אמיתיים להתכוון כאשר הם משתמשים במילה, מורים ותלמידים למדע בבית-הספר מקבלים את המילה במובן של תיאור מדוקדק כיצד ומדוע משהו קורה. חוקי מדע נתפשים כמציאות אמיתית ובלתי ניתנת לשינוי. מעט אנשים מבחינים שלמעשה כל "חוק" הכתוב בספרי הלימוד של היום שונה לגמרי מה"חוקים" אשר נכתבו בספרי הלימוד לפני מאה שנה; ואלה, בזמנם, דמו במעט למה שהיה ידוע כ"חוקים" לפני מאתיים שנה; ומעט מדענים יחלקו על כך שה"חוקים" אשר יהיו תקפים בעתיד בעוד מאה שנה יהיה להם מעט במשותף, אם בכלל, עם מה שבתי-הספר מלמדים היום כאמת מדעית.
    .
    מטרת הקורסים למדע כפי שהם מועברים בבתי-הספר היא "לפטם" את ראשי הילדים עד כמה שאפשר יותר במידע על החשיבה האחרונה של המדענים. לתלמידים לא ניתנת האפשרות לקבל או לדחות ולו במעט מהחומר הזה: הוא מוצג כאמת, וכאשר הם נבחנים, מצופה מהתלמידים שיחזרו עליו, ושיקיאו אותו באותה הצורה שניתן להם. למעשה, אחד המאפיינים העיקריים של הסטנדרטים הלאומיים שהם תעמולה ראוותנית ושהנשיא והמושלים דוחפים, הוא הכנסת סידרת מבחנים במדע אשר תינתן לכל התלמידים, על מנת לקדם עד כמה שאפשר את הקליטה הרחבה ביותר של האמיתות המדעיות האחרונות.
    .
    גרועים, אפילו מההרצאות בכיתה ומספרי הלימוד הם הקורסים השונים למעבדות המדע ועבודות השדה. אומנם כל ספר הדרכה למעבדה מדגיש למעשה חזור והדגש את חשיבותם של התצפיות, של הרישום הקפדני, וכו', אך העובדה היא שכל ניסויי-המעבדה הם ציוויים בהם "התוצאה" הנכונה ידועה מראש -- תוצאה אשר התלמידים צפויים לקבלה, או להגיע אליה בדרך זו או אחרת. לכן, תלמיד אשר מודד בקפידה את כל מה שנאמר לו למדוד (כבר התרחקות עצובה מהמדע האמיתי) ומוצא שהאצת כוח המשיכה, בהתאם לניסוי שלו, היא 35ft/sec/sec, אין אנו משבחים אותו על כך שגילה עובדה חדשה, אלא נאמר לו שהוא בלבל את הניסוי, היות והתשובה הנכונה היא 32ft/sec/sec. לא רק שהמעבדה איננה מדע, היא אף גרועה מזה: היא מותירה בדיוק את הרושם המוטעה של מה זה מדע, על ידי כך שמביא את התלמידים להאמין שעוד בטרם התחילו, ישנה תשובה "נכונה" איזושהי המוכתבת מראש. כמה רחוקה דרך זו מגילוי האמת על ידי הסתכלות בלתי משוחדת!
    .
    הדבר האחרון, אשר כיתה ללימוד מדע בנויה כדי להכיל בתוכה, הוא קבוצת תלמידים, באמת סקרנים אודות סביבתם ואשר רוצים לעסוק ביוזמתם הם, בלימוד דברים אשר באמת מעניינים אותם. כמו-כן, כיתה ללימוד מדע איננה יכולה להתמודד עם תלמידים אשר יש להם רעיונות משלהם כיצד לתת הסבר לדברים, ואשר רוצים לשחק עם רעיונות אלה, לדון בהם, לבחון אותם. פעילויות אלו לא יניבו ציונים טובים במבחנים, לא יכינו תלמידים למבחנים להישגיות או לכיתות למחוננים -- במילים אחרות, לא יפיקו אף אחת מהתוצאות אשר בתי-הספר מעוניינים בהן יותר מכל. העובדה הפשוטה היא שתלמידים שהיו עושים דברים אשר באמת היו מכשירים אותם להיות מדענים טובים, לא היו מתאימים כלל לתכניות המדע ההמוניות של בתי-הספר.
    .
    כל הטיעונים האלה של המחנכים, על חשיבותו של המדע בתכנית הלימודים, הם שטות יומרנית -- שטות יומרנית יקרה; והם מפיקים את ההפך ממה שהם מבטיחים. הם מפיקים תלמידים סבילים אשר עושים את מה שנאמר להם לעשות, לומדים בעל פה מה שהם אמורים ללמוד בעל פה, עובדים קשה על מנת לקבל את התוצאות אשר נאמר להם שהן התוצאות הנכונות, ומכניעים לגמרי את סקרנותם, את דמיונם ואת כושר הביקורת שלהם. המפעל המדעי במדינה זו יתכן והיה הרבה יותר קדימה במרוץ, אם היו מבטלים לגמרי את הוראת המדע ברמה הטרום אוניברסיטאית הקיימת היום.
    .