כמה תלמידות יש בשיעור פיזיקה?

לפני כשנה ערך מכון הנרייטה סאלד לחקר מדעי ההתנהגות מחקר על הפוטנציאל של תלמידות להצטיין במתמטיקה ובמדעים. המחקר התבסס על נתונים של בוגרי כיתה י"ב במהלך השנים 2010 עד 2014 שניגשו לבחינת בגרות אחת לפחות. תמונת המצב הייתה בעייתית – קיימים פערים משמעותיים בין אחוז התלמידות לעומת התלמידים שניגשים לבחינות בגרות במתמטיקה, פיזיקה ומחשבים: במתמטיקה, 12 אחוז מכלל התלמידים נבחנו ברמת 5 יחידות לימוד, לעומת תשעה אחוזים מהתלמידות; בפיזיקה, 13אחוז מהתלמידים לעומת ששה אחוזים מהתלמידות; ובמחשבים כ-10 אחוזים מהתלמידים, ורק ארבעה אחוזים מהתלמידות.

בהשוואה למקצועות האלו, בביולוגיה אחוז התלמידות גבוה מהתלמידים – 20 אחוז לעומת כ-12 אחוז, וכך גם בכימיה – 10 אחוז לעומת שבעה אחוזים.

למה חשוב לעודד תלמידות לבחור במקצועות מדעיים?

הבחירה במגמות לימוד במהלך התיכון משפיעה במידה רבה על בחירותיהם של תלמידים בהמשך הדרך. בנוסף, מקצועות מסוימים, כמו מתמטיקה ברמת לימוד של 5 יחידות, פותחים דלתות ללימודי המשך באוניברסיטה, ובחלק מתחומי הלימוד זו דרישת בסיס. מרקם מגדרי מגוון, בכל תחום ובאקדמיה בפרט, מעודד יצירתיות, מקוריות וחדשנות, וסביבה שיכולה להתאים במהירות לעולם המשתנה שסביבנו. נוסף על כך, לימודים נתפסים כמקום שבו כולנו אמורים להיות שווי-זכויות, והצלחה מתבססת על יכולות אישיות ומאמץ. היכולות והכלים שתלמידים רוכשים באמצעות השכלה תיכונית ואקדמית מתורגמים לשכר ולמעמד חברתי – לכן חשוב שגם תלמידות יזכו לאותן הזדמנויות.

החוקרות בחנו את הפערים בישראל, ניסו להבין מה יכולות להיות הסיבות להם, ומה אפשר לעשות כדי לוודא שתלמידות יממשו את מלוא הפוטנציאל שלהן במגמות המדעיות. לשם כך הן ניתחו ועיבדו נתונים של משרד החינוך לגבי בחירת מגמות וציונים מהשנים 2010-2014 במקצועות מתמטיקה, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה ומדעי המחשב. בנוסף, הן ערכו ראיונות אישיים עם תלמידות, הורים, מורים, מומחיות למגדר, ומומחים ממשרד החינוך.

פוטנציאל מתמטי לא ממומש

כדי לענות על שאלת הפוטנציאל במתמטיקה, השוו החוקרות בין בוגרות חמש יחידות לימוד במתמטיקה לבין בוגרות בארבע או שלוש יחידות לימוד. הן מצאו שבוגרות חמש יחידות נבדלות מהיתר בכך שהן מגיעות מרקע של השכלה במשפחה, כלומר הורים בעלי תארים אקדמיים, ומבתי ספר שתלמידיהם עם רקע סוציו-אקונומי גבוה. המשמעות היא שהבחירה בחמש יחידות לימוד במתמטיקה קשורה גם למצב המשפחתי ולרקע הסוציואקונומי, וסביר להניח שישנן תלמידות עם פוטנציאל לא ממומש שנובע מתנאים סביבתיים, ולא ממסוגלות מדעית.

מה המקור של העדפה לביולוגיה וכימיה?

מהראיונות שערכו החוקרות, התגלו מספר נתונים בנוגע להעדפות התלמידות: התלמידות בחרו בביולוגיה וכימיה כי הן תפסו את המגמות האלו כשימושיות עבור עתידן, במקצועות כמו רפואה ורוקחות. בנוסף, הן הביעו חשש מכישלון ורצון להצטיין, וככל הנראה נרתעו מבחירה במקצועות כמו פיזיקה, בהם קשה יותר להצטיין באופן כללי. גורם נוסף שהרתיע את התלמידות היה סלידה מאווירה תחרותית המאפיינת את הכיתות הריאליות. כשנשאלו התלמידות מדוע לא בחרו ללמוד מתמטיקה ברמת חמש יח"ל, התשובה הנפוצה הייתה שהן לא מספיק טובות. כשנתוניהן נבחנו, התגלה שדעתן לא התבססה על ציונים והצלחה קודמת בהכרח, אלא על תיוג חיצוני שלילי מהסביבה, או ביטחון עצמי נמוך.

מהמחקר עלה גם כי בני הכיתה הם הגורם המשפיע באופן המשמעותי ביותר על בחירת התלמידות, באופן שדוחף בנים לבחור במגמות הריאליות ומונע מהתלמידות לבחור בהם. תלמידות רבות חשות אי נוחות ונחיתות כאשר הן מיעוט בכיתה המדעית, וחוששות מכישלון ביחס לתלמידים. במקרים מסוימים הן תיארו בריונות של תלמידים כלפי תלמידות, ואמירות מפורשות שבנות לא צריכות ללמוד מקצועות ריאליים מורכבים כי הם 'לא מקצועות של תלמידות'. בהמשך, תלמידות לעתים לא נכללות בפעילויות ויוזמות כיתתיות במגמות הריאליות, כמו למשל קבוצות ווטסאפ שבהן שאר התלמידים דנים בחומר ונעזרים זה בזה. בנוסף, התלמידות הצביעו על גישות שונות בלימודים שגורמות למתח ביניהן לבין התלמידים – בעוד שהן רוצות להתעמק בחומר, התלמידים רוצים להתקדם בחומר ופחות חשוב להם להבין דברים לעומק.

סיבה נוספת שהובילה לבחירה מועטה יותר של תלמידות בפיזיקה ומתמטיקה ברמת 5 יח"ל הייתה מחסור במודל לחיקוי – במקצועות האלו היה רב מוחלט של מורים לעומת מורות, בהשוואה לסגל הנשי יותר במקצועות הביולוגיה והכימיה. המצב הזה חיזק את התפיסה בקרב התלמידות שהתחומים הריאליים הם גבריים יותר ואינם מתאימים להן.

לפעמים הבנות שומעות ש'מקצועות ריאליים הם לא מקצועות של תלמידות'. שיעור פיזיקה | צילום אילוסטרציה: Shutterstock

מה קורה כשתלמידה מצליחה ומה קורה כשתלמיד נכשל?

חוקרים מנסים להבין כבר עשרות שנים מה המקור לפערים האלו בייצוג ובהישגים. השערה אחת היא שההבדלים בהישגים ובבחירת קריירה נובעים מהבדלים בין המינים בתפיסה העצמית. לדוגמה, חוקרים הראו שנשים – לעומת גברים – תופסות את עצמן כמוכשרות פחות במתמטיקה, ומצפות להצליח פחות עוד לפני שניגשו לבחינה, למרות שבפועל אין הבדלים בתוצאות הבחינה עצמה. מחקרים אחרים הצביעו על הבדלים מהותיים בין איך שתלמידות ותלמידים מפרשים הצלחה וכישלון בבחינות באופן כללי: כשתלמידות מצליחות, הן מייחסות את ההצלחה לגורמים חיצוניים – למשל, "המבחן היה קל" או "היה לי מזל". לעומת זאת, כשהן נכשלות הן מאשימות את עצמן ומפקפקות ביכולתן. אצל התלמידים התמונה הפוכה: אם הם מצליחים, הם מייחסים זאת לעצמם – "אני חכם ומבין את החומר" , וכשנכשלים, מאשימים את הסביבה "המבחן היה קשה".

ואיך כל זה משפיע?

הגישות השונות האלו כלפי הצלחה וכישלון נקראות ייחוסים. ייחוס פנימי מתרחש כשאנחנו מייחסים משהו לעצמו (יכולת אישית, מאמץ), וייחוס חיצוני כשאנחנו מייחסים משהו לסביבה (מזל, עזרה חיצונית, הקושי של המשימה שביצענו). מחקרים מראים שרגשות כמו גאווה ובושה נובעים מייחוסים פנימיים, ולא חיצוניים – למשל אם נכשלנו כי לדעתנו הבחינה הייתה מאוד קשה, כנראה שלא נתבייש. לעומת זאת, אם אנחנו עושים ייחוס פנימי וחושבים שנכשלנו כי אנחנו לא מבינים את החומר, נרגיש רע. ומה זה אומר על התלמידות? שכשהן מצליחות לא חשות גאווה וביטחון עצמי, כי הן לא מייחסות את ההצלחה לעצמן. לעומת זאת כשהן נכשלות, הן חשות בושה כי הן לרב מייחסות את הכישלון לעצמן. התפיסות האלו מעצבות את הביטחון העצמי ואת תחושת המסוגלות, ומשמעותיות במיוחד כשמגיע הזמן לבחור במגמה. בהמשך, הייחוסים השונים שתלמידות ותלמידים עושים יכולים להשפיע באופן הפוך על הנטייה לבחור בלימודי מתמטיקה למשל: כשתלמידות מייחסות כישלון לעצמן והצלחה לגורמים חיצוניים, הן מעריכות את היכולת שלהן כנמוכה, ומעדיפות להימנע מסיטואציות שמערבות מתמטיקה. בהשוואה אליהן, כשתלמידים מייחסים הצלחה ליכולת שלהם וכישלון לסביבה, הם מעריכים את היכולת שלהם כגבוהה, ומעוניינים להמשיך בלימודי מתמטיקה. חשוב להדגיש שהמחקרים מראים שהנטיות להימנע או להימשך למתמטיקה לא נובעות מהבדלים בהישגים בין התלמידות לתלמידים, אלא בעיקר מהציפיות האישיות ומהייחוסים הפנימיים של התלמידות והתלמידים.

מה אפשר לעשות?

כדי לתת מענה לאתגרים שעומדים בפני תלמידות בבואן לבחור במגמות המדעיות, החוקרות ממליצות ראשית על שינוי תפיסתי בבית הספר ובקרב ההורים, התלמידות והתלמידים. חשוב להסביר את המצב ואת הגורמים האפשריים לו ולעורר דיון בנושא של סטריאוטיפים מִגדריים ותפיסות שגויות של מתמטיקה ומדעים כתחומים "גבריים", כדי להקל על התלמידות לבחור בהם. עוד דרך להנגיש את המקצועות האלה לתלמידות היא חשיפה מוקדמת אליהם, בין היתר באמצעות מפגשים של תלמידות עם מודלים להשראה כמו תלמידות תיכון שלומדות במגמות מדעיות, נשים בהוראה, באקדמיה ובתעשייה שעוסקות בתחומים האלה. מכיוון שכאמור התפיסה מתחילה לא בתלמידות אלא נעוצה כנראה בדורות הקודמים, חשוב לעבוד עם מנהלים, מורים ויועצים בבתי הספר כדי לבחון את התפיסות הסטראוטיפיות שלהם בנוגע למקצועות המדעיים ואת ההשפעה על התנהגות הדמויות החינוכיות כלפי תלמידות.