רוברט ווינסטון, חוקר פוריות וחבר בית הלורדים הבריטי, בא לישראל להסביר איך מחברים את הציבור למדע בכינוס ששילב גם תחרות כשרונות ראשונה מסוגה

בכינוס בנושא הנגשת המדע שהתקיים השבוע במכון דוידסון, בשיתוף משרד המדע ואוניברסיטת האו"ם (UNU) שיתף פרופסור והלורד הבריטי רוברט ווינסטון את הקהל באירוע מניסיונו האישי. מטופלת שהגיעה אליו בשנות ה-80 וביקשה ממנו פתרון גנטי למחלה שהיא נושאת כך שלא תעביר אותה לילדיה. לאחר שכבר הביאה לעולם ילד חולה והוא מת בייסורים היא לא יכלה להתמודד עם המחשבה על נטילת סיכון כזה שוב. מצד שני, היא גם לא ראתה את עצמה מפסיקה הריון בגלל אבחון המחלה. הוא נענה לאתגר גם ממקום של סקרנות ובעיקר כי הקהילה המדעית טענה כי הדבר אינו בר ביצוע. אך כשהגיע לקו הסיום ובידיו פריצת הדרך המדעית החשובה הוא התקשה ליהנות מכך כי בראשו קיננה מחשבה מפחידה. הוא סיפר באומץ שתהה אם קיים הבדל בין עבודתו בעריכת שינויים גנטיים בעוברים כדי לחסוך מהם מחלות גנטיות, לרצח העם שעשו הנאצים כי האמינו שהיהודים הם חולי שלא ראוי לאפשר לו להתרבות. ווינסטון הסדיר את התהייה שלו בכך שהמדע שלו ראה את האדם שמולו וכיבד את רצונו של הפרט. 

שמו הולך לפניו

רבים מבאי הכנס השנתי השני איך מחברים אנשים למדע? התרגשו מאוד לקראת הרצאתו של ווינסטון, שהיה הנואם המרכזי ואורח הכבוד. ווינסטון הוא רופא וחוקר מצליח, שעל שמו רשומות כמה וכמה פריצות דרך בתחומי הפוריות, אך הוא מוכר לא פחות כדמות מרכזית בהנגשת המדע לציבור הרחב. הוא פרסם ספרי מדע לילדים, והופיע בתכניות טלוויזיה ורדיו רבות כנציג בולט, שנון ומקורי של המדע. הוא מוכר במיוחד בזכות הסדרה "ילד בן זמננו" שעוקבת אחר חייהם והתפתחותם של כמה ילדים. בנוסף הוא חבר בבית הלורדים, הבית העליון של הפרלמנט הבריטי, ובהפוגה מהקריירה המדעית, הרפואית והתקשורתית הספיק גם לביים הצגת תיאטרון מצליחה. לאור הרקורד המרשים הזה רבים ציפו לשמוע מהלורד, בן 76, על תפיסתו ורעיונותיו בנושא החיבור בין המדע לציבור הרחב.

חוקר פוריות, מנגיש מדע, חבר בית הלורדים וגם מדליק נרות. הלורד ווינסטון בכינוס | צילום: אוהד הרכס, מכון ויצמן למדע
חוקר פוריות, מנגיש מדע, חבר בית הלורדים וגם מדליק נרות. הלורד ווינסטון בכינוס | צילום: אוהד הרכס, מכון ויצמן למדע

בין שואה למדע

עד מהרה התברר כי הלורד ווינסטון לא עשה את הדרך הארוכה מלונדון כדי לשעשע את הקהל בהדגמות המלהיבות שהוא ידוע בהן מסרטוני הרשת. הרצאתו נגעה במקומות כואבים כדי להמחיש ניצול לרעה של בורות ופסאודו-מדע, מפילוסופית האאוגניקה שהתבססה על פירוש מעוות של תורת האבולוציה כנימוק ל"השבחת" האנושות, ועד השואה. בין הקטעים המוזיקליים בהרצאה שולבו גם קולה של אם השרה לבניה בדרכם למשרפות של אשוויץ.

ווינסטון הצליח לרתק את הקהל להרצאה, והעביר מסר חשוב בדבר הסכנות שבבורות ובפסואודו-מדע. אלה משתקפות לא רק באירועים של היסטוריה עולמית, אלא בקבלת החלטות יום-יומית בנושאים רפואיים, סביבתיים וצרכניים. על הציבור העוסק בתקשורת ובהנגשת המדע, מוטלת לדבריו האחריות להעביר את הידע ולקיים את השיח המדעי עם כל אחד ובכל מקום.

המפגש היה לא צפוי ובעיקר מאוד אותנטי. ווינסטון בחר לחלוק עם באי הכנס את עצמו כאדם. את פחדיו ולבטיו המוסריים את אהבתו למוזיקה ואת הכבוד שהוא רוחש לאדם כפרט. ובזכות אלו בלט המסר, אנחנו חייבים לגעת באנשים דרך מדע ולרגש אותם. ואכן – נאה דורש נאה מקיים.   

הרצאתו של הלורד ווינסטון הייתה גולת הכותרת של החלק העיוני של הכינוס. החלק הזה נפתח בהרצאתה של פרופ' אילת ברעם-צברי מהטכניון מהפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה, בטכניון על מדע במדיה החדשה, והמשיך בהרצאות על הפעילות המעשית ברשת מפי כמה מהדמויות הבולטות בתחום: מיה סילבר-זיו, לשעבר מנהלת עמוד הפייסבוק של החינוכית וכיום מנהלת הדיגיטל של תאגיד השידור "כאן", יומירן ניסן, מנכ"ל עמותת "מדע גדול, בקטנה" ויפעת מור, תלמידת דוקטורט באוניברסיטה העברית בירושלים שמחקרה עוסק במדע ברשתות החברתיות.

מנכ"ל מכון דוידסון ד"ר ליאת בן דוד מעניקה את ההמחאה לזוכים בתחרות הכשרונות | צילום: אוהד הרכס, מכון ויצמן למדע
מנכ"ל מכון דוידסון ד"ר ליאת בן דוד מעניקה את ההמחאה לזוכים בתחרות הכשרונות | צילום: אוהד הרכס, מכון ויצמן למדע

שירה ביוכימית וריקוד פיזיקלי

במוקד החלק האמנותי של הערב עמדה תחרות ראשונה מסוגה – S-factor תחרות כשרונות בתחום הנגשת המדע. מבין המועמדים הרבים שהגישו הצעות – שירים, קטעי ריקוד, poetry slam ואמנויות נוספות, נבחרו ששה מופעים לגמר שהתקיים בהנחיית הסטנדאפיסט דודו ארז, שגם מגיש את תכניות המדע "החפרנים" בחינוכית ו"שלושה שיודעים" בתאגיד כאן.

את המקום הראשון קטפה להקת "הטרובדורים" המורכבת משלושה מדענים, איילת דקל, נורית קרני וינאי גונצ'רובסקי, שהסבירו איך עובדים חיסונים עם לצלילי המנגינה של Under the Sea מהסרט "בת הים הקטנה". הם זכו במלגה בסך 5000 ₪ ללימודים לפי בחירתם.

המתמודדים האחרים בגמר היו להקת קוואנטום פאנק, שביצעה ריקוד פיזיקלי סוער; האסטרונום דוד פולישוק שהציג בשיר את מערכת השמש ושילב בו גם הסבר כיצד הוא החליט להיות אסטרונום בעקבות מפגש עם חוצנית מסבירת פנים; החיילת עדי וייס שהסבירה ב-poetry slam את המנגנון הביולוגי של האהבה; הזמרת מעיין בלוויס ששרה על גלי הכבידה; ותלמידי ביה"ס ברנר בפתח תקווה שהציגו בריקוד כימי את תגובת החמצון-חיזור.

עד ששוקללו בחירת השופטים והצבעת הקהל, הופיעו על הבמה פרופסור אהוד שפירא ותלמידי המחקר עלה אביטל, נעם שוס, גלעד הילדסהיים ויבגני ליסורגסקי באופרה מדעית בת 300 שנה המפארת... מכשיר זיקוק. מופע הסיום היה "אור לאהבה", מופע משותף של המוזיקאי חמי רודנר והגנטיקאית ד"ר ליאת יקיר, המשלב שירים מוכרים ואהובים עם הסברים על המדע שמאחורי האהבה.

החיסונים של "בת הים הקטנה" - השיר הזוכה של להקת "הטרובדורים" (צילומי וידאו: איציק ראובן, מכון ויצמן למדע; עריכה: צילה ביטרמן):

 

מה קורה במוח, בלב, בעור ובעיניים? עדי וייס על הביוכימיה של האהבה:

 

איזה אות הגיע מהחלל בספטמבר 2014? מעיין בלוויס שרה על גלי הכבידה:

ריקוד וראפ כדי להסביר את מכניקת הקוונטים - קוונטום פאנק:

 

החוצנית החביבה, מערכת השמש ואני - ד"ר דוד פולישוק שר על הרפתקאותיו בחלל:

 

חמצון, חיזור ופרסי נובל - הריקוד של תלמידי ביה"ס ברנר בפתח-תקווה:

 

ולסיום: שיר הלל למכשיר מעבדה - פרופ' אהוד שפירא ולהקתו באופרה המדעית: