בניסוי הזה נגרום למרשמלו להתנפח כמו בלון ולשנות את תכונותיו. בסוף הניסוי תוכלו לאכול את הסוכרייה המתוקה שתקבלו. יש לבצע את הניסוי תחת השגחה של מבוגר!

ציוד

  • מרשמלו
  • צלחת
  • תנור מיקרוגל
  • שיפוד עץ ארוך או מזלג

מהלך הניסוי

את מהלך הניסוי אפשר לראות בסרטון הבא:

הסבר

הממתק מרשמלו הוא בעצם קציפה מוצקה שמורכבת בעיקר מסוכר ומחומרים מייצבים כמו עמילן, ג'לטין וחלבון ביצה. כמו קצף אמבטיה, המרשמלו מכיל המון בועות קטנות של אוויר – אבל האוויר הזה לכוד בתוך מערך גמיש של ג'לטין ומייצבים האחרים במקום שיהיה בתוך בועות סבון.

כשאנחנו מכניסים את המרשמלו לתוך תנור המיקרוגל הוא מתחיל להתחמם והטמפרטורה שלו עולה, כלומר התנור גורם לחלקיקים הקטנים שמרכיבים את האוויר לנוע מהר יותר. כתוצאה מכך הלחץ בתוך כל אחת מבועות האוויר הקטנות שבמרשמלו עולה, וזה גורם להן – ולמרשמלו כולו – להתנפח ולהגדיל את נפחן. מומלץ בהקשר הזה לראות את הסרטון על הקשר בין טמפרטורה של גז לבין לחץ ונפח, וגם לקרוא את הכתבה על חוקי הגזים כדי ללמוד על הקשרים בין טמפרטורה, לחץ ונפח ולהבין מדוע הם קיימים.

נוסף על האוויר יש במרשמלו גם מים (לחות). חימום במיקרוגל מחמם בעיקר את המים, וכשמים נוזלים מתחממים הם משנים את מצב הצבירה שלהם לגז, כלומר הופכים לאדי מים. כיוון שאדי מים תופסים נפח גדול הרבה יותר ממים נוזלים, גם זה תורם להתנפחות של הממתק.

אם תטעמו את המרשמלו שיתקבל בסוף הניסוי (בזהירות! חם! להמתין שיתקרר), תרגישו שהמרשמלו נפוח יותר ממצבו מהרגיל אבל גם קשה יותר. זה קורה מפני שחלק מהמים ששימשו לריכוך המרשמלו התאדו, כך שהסוכרייה נשארה יבשה יותר מקודם ולכן קשה יותר.

מעניין לציין

כשאופים עוגות או עוגיות מקמח "תופח מאליו" או אבקת אפייה, ברגע שהאבקה שנמצאת בקמח נרטבת מתחילה להתרחש תגובה כימית שיוצרת בבצק בועיות קטנות של גז שמנפחות אותו. כשמכניסים את הבצק לתנור, התגובה הכימית מואצת עוד יותר ועוד גז משתחרר, וגם חום התנור עצמו גורם לבועיות הגז להגדיל את נפחן, בדיוק כמו בניסוי המרשמלו שלנו. כך מקבלים עוגיות ועוגות נפוחות ואווריריות.