הפופולריות של הצמח כטיפול חלופי למחלות רבות ומגוונות הולכת ועולה, אך האם יש לה הצדקה מדעית?

השימושים הרפואיים בצמח הקנביס רבים, אך לא פעם שנויים במחלוקת. במקרים מסוימים התועלת של צריכת הצמח בעישון או בתמציות היא מוכחת, אך כמו כל טיפול רפואי לא מדובר בתרופת קסם שפותרת כל בעיה, והיא אפילו לא יעילה לכל סוג של כאב כרוני.

בשנת 2017 פרסמה האקדמיה האמריקנית הלאומית למדעים סקירה של למעלה מעשרת אלפים מחקרים על קנביס רפואי בניסיון לקבוע מסקנות חד-משמעיות בנוגע לתועלת הרפואית שלו. המסקנה המצערת הייתה שאין די נתונים מוצקים כדי לתמוך בטענות לגבי התועלת שלו. מיעוט הנתונים יכול גם לנבוע מכך שבארצות הברית ובמדינות נוספות מוטלות הגבלות חמורות על מחקרים שעוסקים בסמים שנחשבים מסוכנים, כולל הקנביס, כך שלא נגזר מכך שהוא איננו מועיל. עם זאת, העובדה היא שאכן אין מספיק מחקרים מבוססי-ראיות בנושא.

מגפה של משככי כאבים

"נראה שאפילו למדענים נדמה שהם יודעים יותר ממה שהם יודעים באמת", אומר ריצ'רד זייץ (Saitz), ראש המחלקה למדעי הרפואה הקהילתית בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בוסטון. "הסיבה היא שגם מאמרי סקירה שיטתיים, שכתבו גופים מדעיים איכותיים, מתייחסים לקנביס באופן כללי ומסיקים מסקנות ראשוניות על השפעות אפשריות ומתקבלות על הדעת – תועלת וסיכונים גם יחד. הרבה פחות ידוע על מינונים ספציפיים של סוגי קנבינואידים ספציפיים למחלות ספציפיות, במחקרים שכוללים גם קבוצת ביקורת שמבוססת על פלצבו. עלינו לדעת את הדברים הללו באותה רמה של ידיעה שיש לנו על תרופות ללחץ דם, על אספירין ועל משככי כאבים".

הבעיה היא שבגלל המגבלות על מחקרי קנביס קשה מאוד להוכיח שהוא אכן יעיל. שאלת היעילות מתעוררת בעיקר בשני תחומים: טיפול בכאב, והתמכרות למשככי כאבים אופיואידיים (המבוססים על אופיום או דומים לו, למשל מורפיום). בעיית ההתמכרות חמורה עד כדי כך שלפני שנתיים הכריז נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ שהיא הגיעה כבר לממדי מגפה.

יחד עם עמיתו הפסיכיאטר קית' המפריז (Humphreys) מאוניברסיטת סטנפורד, פרסם זייץ מאמר שבו שאל אם רופאים צריכים להמליץ על קנביס כתחליף לאופיואידים לטיפול בכאב, או כתחליף למתדון ובופרנורפין (Buprenorphine) כטיפול להתמכרות לאופיואידים. על סמך המחקרים הקיימים כיום הסיקו השניים שלא רק שאסור לרופאים לעשות זאת, למרות הלחץ מבעלי עניין – אלא שצעד כזה יהיה חסר אחריות.

"ההצעה לחולים להחליף את האופיואידים בסם (כלומר קנביס) שלא עבר אפילו ניסוי קליני אחד, אינה אחראית ויש לשקול אותה בכובד ראש. אין ניסויים קליניים מבוקרים על החלפת האופיואידים בקנביס לצורך טיפול בכאב, או על שימוש בקנביס לטיפול בהתמכרות למשככי כאבים".

באשר לטיפול בכאב, זייץ אומר שהנתונים העדכניים מראים שקנביס נצרך כטיפול נלווה לטיפול אחר, ולא כתחליף למשככי כאבים במרשם. עם זאת הוא מסכים שקנביס רפואי אכן עשוי לסייע לחולים הסובלים מכאבים כרוניים להפחית את צריכת האופיואידים שלהם, ואומר שצריך להמשיך לחקור את הנושא.

באשר להתמכרות לאופיואידים, ציין זייץ שהטיפול המקובל בה באמצעות מתדון או בופרנורפין, בליווי רפואי צמוד, הוא פתרון יעיל. לפי מחקר שערכו המכונים הלאומיים לבריאות (NIH) בארצות הברית, לחולים שנוטלים מתדון כטיפול להתמכרות לאופיואידים יש סיכוי גבוה פי ארבעה להישאר בטיפול גמילה לאורך זמן בהשוואה לקבוצת הביקורת לה ניתן פלצבו, והם גם משתמשים פחות באופיואידים. לבופרנורפין היו 75 אחוזי הצלחה לעומת 0 אצל מטופלי הפלצבו בגמילה מאופיואידים – כל המטופלים בקבוצת הביקורת חזרו לסם. "לא אחראי להמיר טיפול שיעילותו הוכחה נגד מחלה קטלנית – התמכרות למשככי כאבים – בתחליף שיעילותו אינה מוכחת", אמר.

דרושים ניסויים קליניים כדי להמליץ בצורה אחראית על שימוש בקנביס כטיפול בכאבים והתמכרות. | צילום: Shutterstock
דרושים ניסויים קליניים כדי להמליץ על שימוש בקנביס כטיפול בכאבים והתמכרות. | צילום: Shutterstock

מדענים תומכים בזייץ

נראה שהקהילה המדעית מגבה ברובה את דבריו של זייץ. בפורום שהתכנס בפילדלפיה באפריל האחרון אמרה הפסיכוביולוגית ברטה מדרס (Madras) כי "נכון להיום יש שתי מסקנות. אחת היא שהנתונים אינם מראים, לפחות לא באופן גורף, שקנביס הוא תחליף יעיל לטיפול בכאב. מחקר שעקב לאחרונה אחרי 450 אנשים לאורך זמן הראה שאלה מהם שמשתמשים בקנביס בשילוב אופיואידים סובלים מכאב בדיוק כמו אלה שנוטלים משככי כאבים אופיואידיים בלבד. יתר על כן, הם נוטים יותר לפתח תלות במשככי כאבים. המסקנה השנייה היא שכל טיפול שמקובל היום לכל מחלה בארצות הברית מבוסס תמיד על ראיות, שנאספות במחקרי אורך (מחקרים על אנשים על פני זמן ממושך; ע"מ). אישור של תרופה בחקיקה בלבד מבטא חוסר כבוד לחולים".

תומכי הקנביס מצטטים שוב ושוב מחקרי אורך ומחקרים אחרים שתומכים בתועלת של הקנביס הרפואי בכל פעם שהוויכוח מתעורר. הבעיה היא שהם מתמצתים אותם למסרים קצרים וקליטים שמתעלמים מנקודות התורפה שלהם. למשל, מחקר שפורסם בכתב העת JAMA Internal Medicine מצא שבמדינות בארצות הברית שהתירו את השימוש בקנביס רפואי, כמות המרשמים למשככי כאבים אופיואידיים ירדה בשישה אחוזים, אך כותבי המאמר ציינו שלא יכלו לבדוק אם קיים קשר סיבתי בין הדברים, שכן מתאם אינו מעיד על סיבתיות. תומכי הקנביס נוטים להתעלם מכך וטוענים שהתרת השימוש בקנביס מובילה לירידה בשימוש במשככי כאבים.

לדברי המפריז בשנה שעברה, שני הצדדים מתקשים להבין ששני מחקרים שמראים תוצאות שונות יכולים להיות תקפים באותה מידה. אחרי הכל, אין סתירה מובנית בין נתונים שנאספו ברמת המדינה, שמראים ירידה בשימוש באופיואידים מאז התרת השימוש בקנביס, לבין מחקרים ברמת הפרט שמראים את ההיפך במעקב לאורך זמן אחרי אנשים: "מחקרים שמראים תוצאות מנוגדות מלמדים על הקשר בין מריחואנה לאופיואידים פחות מכפי שהם מלמדים על האופן הלקוי שבו אנשים מבינים מדע ומשתמשים בו לצרכים פוליטיים".

להפריד בין לגליזציה למדע

למרות המחסור בממצאים שמראים שקנביס מועיל יותר מאופיואידים, השיח בתחום נשלט על ידי מדע גרוע. כך קרה שמושל ניו מקסיקו לשעבר גארי ג'ונסון העז לטעון בלי שום ראיה שקנביס יכול לרפא אבולה, ואחרים הצהירו שמריחואנה מרפאת סרטן. המידע השגוי שמפיצים מחליש טיעונים תקפים שדווקא תומכים בבטיחות הקנביס, ומצדיקים את הלגליזציה שלו.

במידה רבה נדמה כאילו תומכי תרופות המרשם ותומכי הקנביס חברו יחד כדי להבליט את מגפת האופיואידים וכך לאפשר לדעתם להישמע. בקבוצות שהם יצרו שולטת פרשנות שגויה למדע, כמו גם בכל הדיון הציבורי בקנביס.

"אני סבור שעלינו להפריד בין הדיון על לגליזציה ורגולציה לבין הדיון על היעילות, הסיכון והבטיחות של קנביס", אומר זייץ. "כשמתפרסם מחקר שטוען שקנביס הוא 'טוב', התגובה הכללית בעיתונות ובציבור היא של הסכמה ללא עוררין; כשמחקרים חושפים סכנות הכרוכות בשימוש בקנביס, התגובה הפוכה. אחת הסיבות לכך היא שאנשים מאמינים במה שהם רוצים להאמין, כמו התועלת הרפואית שיש כביכול בשוקולד או באלכוהול. הסיבה השנייה היא שהם חוששים שהתוצאות ינוצלו בעד או נגד לגליזציה ורגולציה של הקנביס, אבל אלו סוגיות נפרדות לחלוטין מאמת וממדע".

 

0 תגובות