נשף המסכות של הקורונה

מסכות מנתחים, מסכות N95 וגם מסכות בד ביתיות: מאז תחילת התפרצות נגיף הקורונה SARS-CoV-2 בדצמבר 2019, נדמה שהעולם הפך לנשף מסכות המוני. אך השאלה באיזו מידה הן יעילות למניעת הדבקה נשארה פתוחה. גם לא ברור לגמרי מה תרומתן של המסכות לעומת אמצעי הגנה אחרים שננקטים במקביל, כגון ריחוק פיזי, צמצום המגעים החברתיים ואמצעים דרסטיים יותר, כמו הסגר. מחקר שפורסם בכתב העת PNAS התיימר לגלות מה תרומתם של אמצעי ההגנה השונים וכן את דרך ההפצה העיקרית של הנגיף.

על פי עורכי המחקר - מריו מולינה (Molina), חתן פרס נובל לכימיה, ועוד ארבעה כימאים וחוקרי אטמוספרה - מסכות הן האמצעי החשוב ביותר למניעת הדבקה בקורונה, ודרך העברה העיקרית של הנגיף היא באוויר. אולם, הנתונים וכן תוצאות מחקרים קודמים לא תומכים בטענות אלו.

המחקר בחן שלושה ממוקדי התפרצות הגדולים בעולם: העיר ווהאן בסין, שם פרצה המגפה, איטליה, והעיר ניו יורק בארצות הברית. על פי הנתונים חישבו החוקרים כי חובת עטיית המסכות מנעה כ-66,000 הדבקות בנגיף קורונה החדש בניו יורק בין 17 באפריל ל-9 במאי, וכ-78,000 מקרי הדבקה באיטליה, בין 6 באפריל ל-9 במאי. לדעת מולינה ועמיתיו, חישוב זה מראה שמבין אמצעי ההגנה, רק עטיית מסכות מסוגלת לעצור את התפשטות הנגיף בצורה משמעותית. 

לדברי החוקרים חישוביהם מראים כי מגמת התחלואה בניו יורק ובאיטליה לא הציגה סימני האטה לאחר שהרשויות הנחו את התושבים להישאר בבתיהם, אלא רק אחרי שנוספה ההוראה לעטות מסכות. הם אף טענו שבעוד בכל רחבי ארצות הברית אומצו הנחיות הבידוד והריחוק החברתי באותו זמן, ההנחיה לעטיית מסכה התקבלה רק בעיר ניו יורק – טענה שאין לה כל אחיזה במציאות. על פי החוקרים, הנתונים מראים שהמחלה ממשיכה להתפשט ברחבי ארצות הברית אך נבלמת בניו יורק, דבר שמחזק את ההשערה שלהם שהמחלה עוברת באוויר ושלמסכות יש השפעה חשובה ומהותית על ההתמודדות עם מגפת COVID-19. אולם, בניגוד להנחות חסרות הבסיס של החוקרים ארצות הברית היא לא מקשה אחת. מדינות שונות בה אימצו הנחיות שונות במועדים שונים, כולל ההנחיה לעטות מסכה. בחלק מהמדינות המגפה נבלמה ונמצאת במגמת ירידה, ובאחרות היא עדיין מתפשטת.

האם באמת רק עטיית מסכות מסוגלת לעצור את התפשטות המגפה? מסכות N95 ומסכות מנתחים | צילום: Maridav, Shutterstock

מסכות בשפע שגיאות

מיד עם פרסום המאמר הוא ספג ביקורות נוקבות בטוויטר מחוקרים מומחים בתחומים רלוונטיים, בניגוד למומחיות של מחבריו. 45 מהמבקרים, בהם מומחים למחלות זיהומיות, אפידמיולוגים וססטיסטיקאים, שלחו ל-PNAS מכתב שקורא לכתב העת להסיר את המחקר:

"המאמר העלה טענות יוצאת דופן לגבי דרכי ההדבקה והיעילות של עטיית מסכה, ומכאן שגם לגבי חוסר היעילות של צעדים אחרים שאינם כוללים טיפול תרופתי. אמנם אנו מסכימים שלעטיית מסכות תפקיד חשוב בהאטת ההתפשטות של COVID-19, אך הטענות במחקר זה התבססו על טענות שאפשר להפריך בקלות ועל ליקויים מתודולוגיים... בהתחשב בהיקף הבעיות שאנו מעלים ובחומרתן, ובהשפעה הציבורית הניכרת והמיידית של המאמר, אנו מבקשים כי עורכי PNAS ימשכו את המאמר מייד".

החותמים על המכתב מתחו ביקורת על הנחות חסרות בסיס של מולינה ועמיתיו, וגם פירטו כמה בעיות בשיטות בהן השתמשו החוקרים, כגון:

כדי לבדוק את השפעת אמצעי ההגנה השונים השתמשו מולינה ועמיתיו בקווים כדי לתאר עקומות, שזו שיטה שאינה מתאימה לחקר מגפה. כשמציירים על גרף את מספר המקרים היומי או המצטבר של מחלות מדבקות מקבלים עקומות שעולות תחילה בקצב מהיר ומעריכי (אקספוננציאלי), אם כי צעדים שונים או המהלך הטבעי של המחלה יכולים להשפיע על קצב זה ועל צורת העקומה. פרט אולי לאזורים מאוד מוגדרים בעקומה אין כל הגיון בניסיון להתאים לה גרף קווי שאמור לתאר בקירוב את התנהלות המחלה.

החוקרים התעלמו לחלוטין מהמהלך הטבעי של המחלה לא רק בבחירת שיטת הניתוח הקווית, אלא גם כשהתייחסו להשפעתם של צעדי הגנה שונים. לדבריהם, ברגע שמתרחש שינוי כלשהו, למשל יוצאת הנחייה לעטות מסכות, מיד רואים את השפעתו על התפשטות המחלה. זה כמובן לא נכון. הנחיות לא מיושמות מיד, לוקח זמן עד שאנשים מאמצים אותן, ויש התנהגויות שאנשים מאמצים גם בלי שיש הנחיות. במקומות רבים, למשל, חלק מהאוכלוסייה נמנע מהתקהלויות או צמצם את היציאה מהבית עוד לפני שפורסמה הנחייה רשמית.

בנוסף, יש עיכוב בין הידבקות בנגיף ועד לגילוי המקרה החדש: מרגע ההדבקה לוקח כחמישה ימים עד התחלת התסמינים, עוד זמן חולף עד שאנשים עם התסמינים הולכים להיבדק ועד שמתקבלת תשובה חיובית. לכן, מהרגע שמתחילים להשתמש באמצעי כלשהו, כגון ההנחיה להישאר בבתים ולהימנע ממפגש עם אנשים, יש להמתין לפחות שבוע או שבועיים עד שאפשר לראות את השפעתו על COVID-19. אכן, בגרף שלמטה רואים בבירור כי הירידה במספר המאובחנים בניו יורק מתחילה כשבוע-שבוע וחצי לאחר ההנחיה להישאר בבתים, והרבה לפני תחילת השימוש במסכות. זאת ועוד, אם מחשבים מחדש את השפעת אמצעי ההגנה השונים, תוך התחשבות בעיכוב של כשבוע מתקבלת תמונה שונה לחלוטין שמראה כביכול שהצעד החשוב ביותר לבלימת הנגיף היא להישאר בבתים.

ירידה במספר המקרים היומי בניו-יורק אחרי ההוראות להישאר בבית ולעטות מסכות, כפי שמופיעה במאמר (למעלה) ועם עיכוב של שבוע בהשפעת הצעדים (למטה) | מתוך האתר של אדם פירס

מסלול מהיר להטעיה

כיצד התפרסם מחקר עתיר ליקויים כזה בכתב עת חשוב כמו PNAS? רוב המאמרים בכתב העת של האקדמיה האמריקאית למדעים מתפרסמים במסלול רגיל של ביקורת עמיתים, שבו עורכי כתב העת מחליטים אם המאמר ראוי, ואז בוחרים שלושה מומחים מתחום רלוונטי שיבחנו אותו בלי שזהותם ידועה למחברים, יחליטו אם הוא מתאים לפרסום ואם נדרשים מהמחברים תיקונים או השלמות. אולם, כרבע מהמאמרים מתפרסמים במסלול של "ביקורת פתוחה", שבו שמורה לחברי האקדמיה הזכות לבחור לעצמם בהליך גלוי את העמיתים שישפטו אם המאמר ראוי לפרסום. שני המבקרים שמולינה ועמיתיו בחרו אינם מומחים במחלות מידבקות, בדיוק כמו המחברים עצמם.

החוקרים שחתמו על המכתב ל-PNAS קראו לכתב העת לחדול משימוש במסלול ה"ביקורת הפתוחה", מאחר שהוא פוגע בתהליך ביקורת העמיתים ומאפשר פרסום של מאמרים בעיתיים ולעיתים שגויים. ביטול המסלול חשוב במיוחד בתקופה זו, שבה תהליכי קבלת ההחלטות ובריאות הציבור תלויים במחקר אמין ובמדע טוב.

מחקר בעייתי כמו של מולינה ועמיתיו, שמפחית בחשיבותם של צעדי הגנה כמו הסגר, מטעה ועלול לגרום לנזק לבריאות הציבור אם ייקחו את ממצאיו ברצינות. במיוחד מאחר שמחקרים מבוססים יותר מראים שריחוק חברתי, בידוד מקרים ואמצעי הגנה נוספים הצליחו לבלום את התפשטות המחלה.

עם זאת, ללא קשר למחקר שלא היה צריך להתפרסם, מצטברות עוד ועוד עדויות שלמסכות יש חלק בבלימת הנגיף. על פי הידע המדעי הקיים כיום, שימוש במסכות בשילוב עם אמצעי הגנה אחרים, חשוב במלחמה ב-COVID-19, במיוחד מאחר שעוד אין טיפול יעיל או חיסון נגד הנגיף.