הקואלות, השריפות והפייק ניוז

שריפות אמנם אינן דבר נדיר באוסטרליה, אך אלו שמשתוללות כעת במזרח היבשת הן חריגות בעוצמתן, וגם בתזמון שלהן. הקיץ רק מתחיל עכשיו בחצי הכדור הדרומי, אך שרפות כבר כילו יותר מ-18 אלף קילומטרים רבועים של יער. ששה בני אדם כבר נספו בלהבות, אלפים פונו מבתיהם ומאות בתים נהרסו. גם בדרום אוסטרליה ובמערבה משתוללות שריפות, אך בינתיים הן אינן הרסניות כמו אלו במזרח.

הקואלות, אחד מסמליה המוכרים ביותר של אוסטרליה, הפכו עתה לסמל של זוועת השריפות. תמונות וסרטונים של קואלות פצועות, נישאות על ידיים מתוך היער הבוער או מקבלות טיפול בכוויות, ממלאים את אתרי החדשות ואת הרשתות החברתיות. אתרים שונים הודיעו, בכותרות גדולות ומפחידות, שהאש חיסלה כ-80 אחוזים משטחי המחיה של חיות הכיס האלו, והובילה לכך שהן נכחדו בפועל (functionally extinct). 

פירושו של הביטוי "נכחדו בפועל" הוא שאוכלוסיית הבר קטנה עד כדי כך שאפסו הסיכויים שהיא תתאושש ותגדל בדורות הבאים. האמת, לשמחתנו, שונה. עתידן של הקואלות אמנם בסכנה, אבל הוא אינו בהכרח כה שחור כפי שמצטייר מהדיווחים האחרונים, ויש חוקרים הסבורים כי ההגזמה רק פוגעת במאמצי השימור של בעלי החיים האלו. 

פגיעות להכחדה

הרשימה האדומה של ה-IUCN, האיגוד הבינלאומי לשימור טבע, קובעת את מצב השימור של מיני בעלי חיים לפי מספרם בטבע והסיכונים הנשקפים להם. הקואלה מוגדרת כמין פגיע להכחדה (vulnerable), כלומר במצב קצת יותר טוב ממין שנמצא בסכנת הכחדה (endangered).

כמה קואלות חיות בטבע כיום? לא קל להעריך את גודל האוכלוסייה של חיות בר, אך לפי ההערכה הטובה ביותר שיש בידינו, ב-2016 עמד מספרן על כ-300 אלף. המספר הזה מייצג ירידה חדה למדי בגודל האוכלוסייה, של 24 אחוזים בשלושת הדורות האחרונים. מאז המצב לא השתפר: הקואלות עצמן אמנם מוגנות בחוק, אך זה לא עוזר להן כאשר האקליפטוסים שעליהם הן חיות נכרתים כדי לפנות מקום לחקלאות או לבנייה. "מעט מאוד מהשטחים שבהם הן חיות מוגדרים כשטחים מוגנים. כמעט כלום", אומרת כריסטין אדמס-הוסקינג (Adams-Hosking) מאוניברסיטת קווינסלנד בראיון לנשניונל ג'יאוגרפיק. קואלות סובלות גם מהתקפות של כלבים, ומבצורות שמתגברות בשנים האחרונות בשל שינוי האקלים. בנוסף, רבות מאוד מהן חולות בכלמידיה – אוכלוסיות מסוימות נגועות כולן במחלה. 

החיות מוגנות בחוק, אבל לא האקליפטוסים המשמשים להן בית גידול יחיד | קואלה אוכלת. צילום: Shutterstock

חסרי אונים בפני האש

וכמובן, גם השריפות מסכנות את הקואלות, עוד יותר מאשר את חיות היער האחרות. "הן כל כך חסרות אונים", אומרת אדמס-הוסקינג. "ציפור יכולה לעוף, קנגורו יכול לקפץ ולברוח מהר, אבל קואלות הן איטיות כל כך. הן די תקועות במקום". הדבר היחידי שקואלה יכולה לעשות בזמן שריפה הוא לעלות גבוה יותר, לצמרת העץ. זוהי אסטרטגיה יעילה למדי, שכן לרוב האש לא מגיעה לגבהים האלו. אלא שהשריפות השנה הן בעוצמה חזקה מהרגיל ומגיעות לגבהים שלא הגיעו אליהן בעבר, דבר שמתבטא בפגיעה חמורה יותר בקואלות: ההערכות הן שבין 350 לאלף קואלות נספו בשריפות האחרונות.

אך האסון הזה, אומרת דיאנה פישר (Fisher) מאוניברסיטת קווינסלנד, "לא מספיק כדי לשנות את מעמד השימור של המין". כלומר, הקואלות כמין עדיין לא נחשבות כנמצאות בסכנת הכחדה, ובוודאי שלא נכחדו. בעוד שבחלק מהאזורים, בעיקר במדינת ניו-סאות' וויילס, אוכלוסיית הקואלות ספגה פגיעה קשה מאוד, באזורים אחרים, כמו בדרום מדינת ויקטוריה, יש אוכלוסיות שלא נפגעו כמעט בכלל. 

בנוסף, אין זה נכון ש-80 אחוזים משטחי המחייה של הקואלות נהרסו בשריפות. קואלות חיות לאורך כל החוף המזרחי של אוסטרליה, ורוב היערות באזור זה לא נשרפו. גם היערות שכן נפגעו בשריפות, אומר גרנט ווילאמסון (Williamson) מאוניברסיטת טסמניה, עדיין קיימים ויוכלו להשתקם. "זה לא אומר שהם 'נהרסו' ולא יוכלו לשמש עוד בית לקואלות".

עוד יש תקווה

מאיפה הגיעו, אם כך, הדיווחים על הרס רוב שטחי המחיה, ועל כך שהקואלות נכחדו בפועל? הכל התחיל בהודעה לעיתונות שהוציאה האגודה האוסטרלית לקואלות (Australian Koala Foundation) כבר במאי השנה. באותה הודעה הופיע הביטוי "הכחדה בפועל", ונטען שבכל היבשת אין יותר מ-80 אלף קואלות – טענה שונה מאוד מהערכות החוקרים שציינו קודם לכן, לפיהן ב-2016 עמד המספר על כ-300 אלף. בעקבות השריפות האחרונות התראיינה יו"ר האגודה, דברה טאברט (Tabart), לכתבה שפורסמה בשבת האחרונה בכתב העת פורבס, וטענותיה בדבר ההכחדה הצפויה של הקואלות הופיעו בכותרת. אנשים רבים שיתפו את הכתבה הזו וציטטו ממנה, וככל הנראה זה המקור העיקרי לכותרות באתרי תקשורת אחרים. ביקורת לא מעטה נמתחה על פורבס בשל הכתבה הזו, ובעקבותיה שינה המגזין  את הכותרת והוסיף הבהרות. 

אמירות כמו אלו של טאברט עלולות להזיק, טוענת ז'קלין גיל (Gill) מאוניברסיטת מיין בראיון לניו-יורק טיימס. "מה שמתסכל במיוחד בביטוי 'הכחדה בפועל' זה שאפשר להבין ממנו שהאוכלוסייה נמצאת מעבר לנקודת האל-חזור, שאין שום דבר שאפשר לעשות", היא אומרת. נח גרינוולד (Greenwald), מהמרכז למגוון ביולוגי בארצות הברית, מסכים איתה: "זה כמעט כמו להגיד שאין יותר תקווה, ואני לא חושב שאנחנו נמצאים בנקודה הזו עדיין". אם באגודה מקווים שההפרזה לגבי מצבן של הקואלות תעודד את הקוראים לתרום להצלתן, הרי שהיא עלולה להתברר כחרב פיפיות: אנשים רבים עשויים להסס לפני שיוציאו כסף על מה שמוצג להם כמטרה אבודה כמעט. 

קואלות נמצאות בסכנה, אך עדיין לא מאוחר מדי לעזור להן – וחשוב לדעת זאת. הניסיון של עשרות השנים האחרונות הראה שאוכלוסיות של חיות בר שנצבו בפני סכנת הכחדה מסוגלות להתאושש ולשגשג, כאשר נותנים להן את התנאים המתאימים לכך. השאלה כעת היא אם יוקצו המשאבים הנחוצים בשביל שגם הדורות הבאים יוכלו לראות את הקואלות ביערות האקליפטוסים של אוסטרליה, ולא רק בגני החיות. זה אולי לא יהיה פשוט, אך זה בהחלט אפשרי.