האם תכשירי ההגנה מהשמש מסוכנים? מחקרים לא מצאו השפעות שליליות כלשהן של החומרים האלה על הבריאות, ואפילו לא השפעה על רמות ויטמין D בגוף

לאחרונה שוב הועלו טענות נגד תכשירי ההגנה מפני קרינת השמש. בין השאר נאמר שהחומרים הכימיים שבהם נספגים לזרם הדם, שהם מזיקים לבריאות וגם שההימנעות מחשיפה לשמש מסוכנת לא פחות מאשר חשיפה מוגזמת. בדיקה של המחקרים בנושא מעידה שככל הנראה אין לטענות הללו בסיס, אך עדיין צריך לוודא שהספיגה של התכשירים דרך העור אכן בטוחה לחלוטין.

השמש היא מקור האנרגיה המרכזי בעולמנו, וכולנו תלויים באור ובחום שהיא מפיצה. עם זאת, חשיפה ממושכת לשמש עלולה להיות הרסנית, שכן חלק מהאור המגיע אלינו הוא קרינה על-סגולה (UV), שעלולה לגרום לכוויות, להזדקנות העור ואף לסרטן עור.

מחקרים רבים מצאו קשר הדוק בין חשיפה לקרינת השמש לבין תחלואה בסרטן עור. עקב כך, ארגוני בריאות עולמיים ממליצים לנקוט שורה של צעדים שנועדו למנוע חשיפה מזיקה לשמש. הם כוללים לבישת בגדים ארוכים וכובע רחב שוליים, הימנעות משהייה תחת קרינת שמש ישירה בשעות הצהריים והעדפה למקומות מוצללים, ושימוש בתכשירי הגנה מפני השמש.

מהם תכשירי הגנה?

תכשירי ההגנה מהשמש מתחלקים לשני סוגים. הראשון הוא תכשירי הגנה מינרליים, שנקראים גם "פיזיקליים", המבוססים על מולקולות אי-אורגניות כמו תחמוצת אבץ או טיטניום דו-חמצני. החומרים האלה אינם נספגים בעור, אלא יוצרים שכבת הגנה חיצונית שמונעת מהקרניים העל-סגולות לחדור. במקום זאת היא מחזירה או מפזרת אותן, בדומה לאופן שבו צבע לבן מחזיר את האור הפוגע בו.

מאחר שתכשירי ההגנה האלה לא נספגים בעור, הם לא נוטים ליצור גירויים ונחשבים בטוחים יחסית. החיסרון שלהם הוא שהם גם נשטפים בקלות במים או בזיעה, כך שהם פחות מתאימים לשימוש בים, בבריכה או בזמן פעילות גופנית.

הסוג השני הוא תכשירי הגנה כימיים המבוססים על מולקולות אורגניות כמו אוקטינוקסט (Octinoxate), אוקסיבנזון (Oxybenzone) ואבובנזון (Avobenzone). כשקרינה על-סגולה פוגעת במולקולות האלה הן יוצרות תגובה כימית ופולטות את האנרגיה העודפת כחום לא מזיק.

תכשירי הגנה כימיים נספגים בעור ולכן עלולים לגרום לגירויים, עם זאת, הם יציבים יותר במגע עם מים ומתאימים לשימוש בים, בבריכה או בזמן פעילות גופנית. מסנני קרינה מסחריים מכילים בדרך כלל שילוב של חומרים משתי הקבוצות, לצורך הגדלת יעילותם.

ספיגה לא מתוכננת

רוב החומרים הפעילים בתכשירי הגנה אושרו לשימוש בשנות ה-70 וה-80. מאז חלה עלייה בהיקף השימוש בתכשירי ההגנה, וכן בריכוז החומרים הפעילים במוצרים האלה. במקביל השתפרו השיטות לבדיקת הספיגה של החומרים הללו בגוף. בעקבות כמה מחקרים שהראו אחרי השימוש בתכשירי הגנה שחלק מהחומרים הפעילים נוכחים בשתן ובדם, הכריז מינהל המזון והתרופות בארצות הברית (FDA) כבר ב-2014 כי בכוונתו לשנות את הדרך שבה תכשירי הגנה נבדקים ומאושרים לשימוש. הצעד הזה נועד לוודא שהתכשירים המשווקים כיום אכן בטוחים ויעילים בשימוש יומיומי ומתמשך.

לצורך זה בדקו את מידת הספיגה של החומרים הפעילים בגופנו אחרי שימוש מקסימלי בתכשירי הגנה מסוימים כפי שהומלץ על ידי היצרנים. במסגרת המחקר, 24 נבדקים השתמשו בארבעה תכשירי הגנה שונים על 75 אחוז משטח גופם, ארבע פעמים ביום למשך ארבעה ימים. המחקר, מצא כי רכיבים פעילים של תכשירי הגנה כימיים אכן נספגים דרך העור וחודרים למחזור הדם. עם זאת, המחקר כלל מספר מצומצם של נבדקים ובוצע בתנאי מעבדה, כלומר, הנבדקים לא נחשפו לתנאים של חום, לחות, הזעה או מים, תנאים אשר עלולים להיות משמעותיים בהקשר של מידת הספיגה. למרות המגבלות, הממצאים האלה מחייבים שינוי בהגדרה של התכשירים, שיידרשו בעקבות זאת לעמוד בבדיקות מחמירות יותר של בטיחות ויעילות, בדומה לתרופות.

אז החומרים הללו נספגים לזרם הדם, אבל האם הם מסוכנים? אחד הכימיקלים שנמצאו במחקר, אוקסיבנזון, משך תשומת לב רבה שכן חושדים שהוא אחראי לשיבושים הורמונליים. עם זאת, הטענה מבוססת בעיקר על מחקר שנעשה על חולדות שקיבלו מינון גבוה במיוחד של החומר דרך הפה. צורת מתן זו שונה לחלוטין מספיגה של החומר דרך העור, נתון שמעמיד בספק את הממצאים. בנוסף, המינון שניתן גבוה בהרבה ממה שניתן לספוג דרך העור בשימוש בתכשירי הגנה. לצורך המחשה, כדי שאדם ייחשף למינון דומה דרך תכשירי הגנה, הוא יצטרך למרוח שכבה עבה של התכשיר על כל גופו במשך 35 שנים רצופות. כך שלא מדובר במינון שסביר להגיע אליו בשימוש יומיומי רגיל בקרם הגנה. יתר על כן, רובנו לא משתמשים בכמויות המומלצות של תכשירי הגנה, אלא מורחים שכבה הרבה יותר דקה.

מחקר שבדק את ההשפעה של ספיגת אוקסיבנזון דרך העור על רמות הורמוני המין אצל בני אדם, בריכוזים רלוונטיים לשימוש בתכשירי הגנה, לא מצא שום השפעה ביולוגית. גם לטענות שאוקסיבנזון גורם לאלרגיות אין בסיס מדעי משמעותי. שני מחקרים שנעשו על למעלה מ-43 אלף נבדקים מצאו שהוא עורר תגובה אלרגית אצל 0.9 אחוז בלבד מכלל הנבדקים.

ה-FDA מדגיש כי העובדה שרכיבים פעילים בתכשירי הגנה נספגים דרך העור אינה מעידה שמדובר במוצר לא בטוח או מסוכן. הממצא הזה רק מחייב בדיקות בטיחות נוספות כדי לגלות אם הוא עדיין בטוח לשימוש ממושך. בפשטות, המידע הקיים אינו מספיק על מנת לקבוע אם יש סכנה כלשהי בחומרים האלה.

לא לשכוח לארוז קרם הגנה. מזוודה עם ציוד לחופשה | מקור: Photo Science Library
לא לשכוח לארוז קרם הגנה. מזוודה עם ציוד לחופשה | מקור: Photo Science Library

הוויטמין שמגיע מהשמש

ויטמין D נוצר בגופנו בתגובה לחשיפה לשמש. תפקידו הוא לשמור על מאזן הסידן והזרחן בגוף, החיוני לבניית העצמות ולשמירה עליהן. בשנים האחרונות נשמעת הטענה שמרבית האנשים החיים במדינות מודרניות סובלים ממחסור בוויטמין D עקב צמצום החשיפה לשמש, בעיקר עקב אורח חיים שכולל מעט מאוד עבודה תחת כיפת השמיים, בצד הימנעות מודעת מנזקי השמש.

אז כמה ויטמין D אנחנו צריכים? וכמה זמן צריך להיחשף לשמש כדי להגיע לרמה הרצויה? התשובה היא שאנחנו פשוט לא יודעים. הכלים הקיימים לבדיקת רמות הוויטמין בדם אינם מייצגים בצורה נאמנה את הכמות הקיימת בגופנו בפועל, וזה מקשה לקבוע סף תקין. ובהיעדר דרך טובה למדוד את רמתו, קשה גם לחקור בצורה מהימנה את תפקידיו הבריאותיים. יש בהחלט קשר סטטיסטי בין רמת הצורה הלא פעילה שלו בדם לבין בריאות העצם, והוא הולם את הקשר הידוע שלו למאזן הסידן בגוף.

אומנם קיימים מחקרים שמצאו קשר בין רמות נמוכות של ויטמין D בדם למחלות מסוימות, אך לא ברור עדיין אם מדובר בקשר ישיר או לא, וחסר מידע רב בנוגע לתפקיד של חשיפה לשמש בהקשר זה. גם מחקרים שמצאו קשר בין הימנעות מחשיפה לשמש לבין שיעורי תמותה מוגברים לא ביססו די הצורך את הקשר לרמות הוויטמין. 

כך למשל, מחקר גדול שהתבצע בשבדיה עקב אחרי גורמי סיכון לתמותה בקרב 29 אלף נשים במשך 20 שנה. אחד הגורמים שנמצאו כקשורים לתמותה מוגברת, ממגוון סיבות, היה הימנעות מחשיפה לשמש. עם זאת, לא נבדקו רמות של ויטמין D במהלך תקופת המחקר. בנוסף, החוקרים הגדירו נשים שנמנעות מחשיפה לשמש ככאלו שענו בשאלון שניתן להן בתחילת המחקר, שאינן משתמשות במיטות שיזוף, אינן משתזפות (Sunbathing) בקיץ ובחורף ואינן משתזפות במהלך חופשות בחו''ל. החוקרים לא בדקו את מידת החשיפה לשמש על בסיס יומיומי (במהלך פעילות גופנית למשל או במסגרת העבודה) וכן לא בדקו את מידת השימוש בתכשירי הגנה. כמו כן, בבחינת ההשפעה של חשיפה לשמש על המצב הבריאותי קיים קושי להפריד בין החשיפה עצמה למשתנים נוספים. למשל, אנשים שנחשפים יותר לשמש נוטים להיות יותר פעילים גופנית, והם לרוב בעלי מודעות גבוהה יותר לתזונה ואורח חיים בריא. בנוסף, מחקרים מהעת האחרונה מצאו כי שימוש בתכשירי הגנה אינו מוביל למחסור בוויטמין D. לפיכך, המלצה להימנע משימוש בתכשירי הגנה כדי למנוע מחסור בוויטמין ותחלואה מסוגים שונים תהיה מטעה ואינה מבוססת דיה. 

נכון להיום קיימות ראיות מדעיות מוצקות לסכנות ממשיות שנגרמות עקב חשיפה מוגזמת לקרינת שמש. לעומת זאת, טרם נמצא קשר ישיר בין רמות נמוכות של ויטמין D למחלות או למוות, גם אם היה בסיס כלשהו לקביעה שתכשירי ההגנה פוגעים בייצור שלו בגופנו. לפיכך על פי גוף המחקרים הקיים כיום נראה שהימנעות מחשיפה לשמש איננה מסוכנת לבריאותנו, ובוודאי לא יותר מהסכנות המוכחות והחמורות של חשיפה מוגזמת.

רוב ארגוני הבריאות מציינים שלרובנו מספיקה חשיפה של דקות בודדות ביום לשמש כדי להגיע לכמות מספקת של ויטמין D. יתרה מכך, מאחר שחשיפה לקרינת השמש יוצרת נזקים בעור ומגדילה את הסכנה לפתח סרטן עור, במקרה של מחסור בוויטמין D ממליצים לצרוך אותו דרך תוספי מזון ולא להסתכן שלא לצורך בחשיפה לשמש.

0 תגובות