האם נשים הרות באמת שוכחות יותר ומבולבלות? המחקרים בנושא אומרים שכן. או לא... קשה לדעת

אמהות רבות לעתיד מתלוננות שהן נוטות לשכוח את הדברים הפשוטים ביותר, מאבדות את הריכוז במהירות וסובלות מרגישות יתר. בלשון העם מכלול התופעות הזה נקרא לפעמים "טפשת הריון", אולם המחקרים לא מצביעים באופן חד משמעי על קיומה של התופעה.

הבדלים בתפקוד המוחי? לשני הכיוונים, ובכל מקרה זעומים

יש מחקרים שאכן מצביעים על הבדלים באיכות הביצוע של נשים הרות במבחני חשיבה ותפיסה, כמו מחקר שנערך באוניברסיטת מלבורן ובחן תפקודי חשיבה של מאות נשים הרות לעומת נשים לא הרות. החוקרים מצאו כי איכות הזיכרון של הנשים ההרות נפגעה בעיקר בשינון של מידע חדש: הן זכרו היטב מספרי טלפון של קרובי משפחה, אך התקשו יחסית לשנן מספרים חדשים של 6-5 ספרות.

בנוסף, ניתוח של 20 מחקרים בנושא העלה כי נשים הרות מתקשות יותר מאחרות במשימות של ריכוז, תכנון וקבלת החלטות. עם זאת, הפגיעה בכל המדדים הייתה קטנה והתוצאות שקיבלו הנשים ההרות במדדים השונים נמצאו עדיין בתוך הטווח הנורמלי עבור מבחנים מסוג זה.

בה בעת, ייתכן שיכולות מסוימות דווקא מתחדדות ומשתפרות במהלך ההיריון. לדוגמה, מחקר מצא כי נשים הרות מזהות טוב יותר רגשות כמו פחד, כעס וגועל בפניהם של אנשים אחרים ומבחינות בין הרגשות הללו טוב יותר מנשים לא הרות. 

מה קורה למבנה המוח?

קיימים סימנים מסוימים לכך שאכן מתרחשים שינויים פיזיולוגיים במוח האישה בתקופת ההיריון ואחריה. מחקר משנת 2010 מצא למשל שבחודשים הראשונים לאחר הלידה אפשר למצוא שינויים באזורים מסוימים במוח, כמו גדילה בנפח ההיפותלמוס, הסטריאטום והאמיגדלה – שלושה אזורים שאחראים על ויסות רגשי ועל אינסטינקטים הקשורים ברגשות שליליים, כמו התנהגות מגוננת.

ניסוי נוסף בחן את מוחן של נשים לפני היריון ואחריו באמצעות דימות תהודה מגנטית (MRI). נמצא כי מוחה של אם טרייה הכיל פחות חומר אפור, המורכב מגופי תאים במוח, לעומת מצבו לפני ההיריון. ההפחתה התרכזה באזורים מסוימים שקשורים לתפקודים חברתיים ונצפתה גם כשנתיים אחרי תום ההיריון. עורכי המחקר העלו את ההשערה שהשינויים האלה נועדו להכין את האם לקראת תפקוד הורי.

לעומת זאת יש חוקרים שטוענים כי השינויים החדים במצב הרוח שמאפיינים את תקופת ההיריון והלחץ לקראת הלידה הם אלה שגורמים לתופעות כמו שיכחה תכופה. ההיריון הוא תקופה שבה גופה ומוחה של האם מתכוננים לקראת האתגר הכרוך בגידול הצאצא וטיפוחו. גם אחרי הלידה, תקופות ההתאוששות מההיריון וכמובן ההנקה דורשות מהגוף שינויים רבים. חלק מהשינויים האלה פיזיולוגיים, למשל ייצור חלב. אחרים, כפי שנמצא במחקר על חולדות, נוגעים להתנהגות האופיינים לטיפוח אימהי. ייתכן אם כך שהשינויים החשיבתיים שחלים אצל נשים הרות קשורים לשינויים הרבים האחרים שמתרחשים באותה העת במוחה ובגופה של האם לעתיד.

ואולי הכל בראש

לבסוף, יש גם מי שרואים בטפשת ההיריון תופעה מדומיינת בלבד, ומסבירים אותה כהטייה מחשבתית ותרבותית: נשים נחשפות למושג בחברה ובתרבות שבהן הן חיות, ומצפות לשכוח דברים כשהן בהיריון, מה שהופך אותן למודעות יותר לעצמן כשהן באמת שוכחות משהו.

קיימות שתי הטיות מחשבתיות נפוצות שיכולות להסביר את התופעה: הראשונה היא היוריסטיקת הזמינות, כלומר הנטייה להעריך את ההסתברות שאירוע מתרחש על פי המהירות שבה הוא צץ במוחנו: ככל שקל לנו יותר להיזכר באירוע מסוים, אנחנו מייחסות לו תדירות גבוהה יותר. כך, אם נשים בהריון שמות לב במיוחד לרגעים בהם הן שוכחות דברים, הן יחושו שזה מאורע שקורה בתדירות גבוהה יותר ממה שהוא מתרחש במציאות. הטייה מחשבתית נוספת שיכולה להסביר את התופעה היא הטיית האישור, שהיא הנטייה לשים לב, לפרש וליצור מידע חדש שמאשר אמונות קודמות שלנו. במציאות שבה נשים חשופות לתפיסה שבמהלך ההריון התפקודים שלהן נמוכים יותר, קל יותר לשים לב להזדמנויות ומצבים שמאשרים את האמונה הזו. 

אם כך, קשה לומר שיש מסקנה חותכת לגבי אופיה של התופעה המכונה "טפשת היריון", ואפילו בנוגע לעצם קיומה, היות שהממצאים הקיימים אינם הולכים יד ביד. כל עוד לא יצטבר גוף מחקרים גדול ועקבי יותר, כל אחד ואחת מוזמנים לבחור איזה ממצא הכי משכנע בעיניהם ולמה הם בוחרים להאמין, בידיעה שהם נשענו על בסיס רעוע למדי.