המדע והאמונה מנסים להסביר את המציאות, אך בכך מסתיים הדמיון ביניהם: האמונה מספקת תשובות והמדע שואל שאלות

כיצד נוצר היקום? ממה הוא עשוי? מדוע יש בו חיים מסוגים שונים ומה מאפיין אותם? מדוע בשנה מסוימת יש פחות גשם מאשר בשנים אחרות? איך קורה שבמקום אחד יש יבול עשיר יותר מאשר במקום אחר? מדוע אדם אחד נשאר בריא אף שרוב האנשים שסביבו חולים, או להפך? מדוע אנחנו מתים, ומה קורה לנו לאחר מכן? אלה הן רק כמה מהשאלות שאנו, בני האדם, שואלים את עצמנו לאורך ההיסטוריה, ויש שתי דרכים עיקריות שבאמצעותן אנו עונים עליהן: הדרך הדתית והדרך המדעית.

מדע ודת הם שני עולמות שונים מאוד. דתות מציעות הסברים של המציאות סביבנו ושל דרכי ההתנהגות הנדרשות בה. הסברים אלה מתבססים בראש ובראשונה על אמונה באל (או בקבוצה של אלים) המנהל וקובע את המתרחש בעולם. תשובותיה של הדת על השאלות שלעיל, כמו גם על שאלות אחרות, הן תשובות ברורות מאוד, שבראשן רצונו של האל שכך יהיה. לפי התפיסה הדתית, אם איננו מבינים מדוע זה רצונו של האל, הרי זה משום שאיננו אלא בני אדם. יתרה מזו: הדת מייחסת סיבה ומטרה לעולם ולתופעות המתקיימות בו. סיבה כזו יכולה להיות, למשל, שהאלים החליטו ליצור עולם כדי שיוכלו להשתעשע בו; או שהמטרה של אלוהים היא ליצור עולם שיפעל על פי תורה מסוימת. דתות מתארות יחסים של שכר ועונש בין האל או האלים לבין בני האדם. כך, למשל, אם קורה לנו אסון, התפיסה הדתית תקבע שזהו עונש שקיבלנו מהאל על מעשינו הרעים. אם משהו שאנחנו מקווים לו אכן מתרחש, התפיסה הדתית תקבע שזהו שכר על התנהגות שלנו שהיא טובה בעיני האל.

המדע, לעומת זאת, פועל בדרך שונה לחלוטין. גם המדע מחפש הסברים לתופעות ולמציאות שסביבנו, מבקש להבין את העולם ולהניח יסודות לדרכי התנהגות בתוכו, אלא שבכך מסתיים לחלוטין הדמיון בינו לבין הדת. כדי להבין את העולם, המדע מתבסס על תצפיות, נתונים, ממצאים וניסויים הניתנים לבדיקה ולהוכחה חוזרת. על סמך כל אלה הוא בונה השערות ותיאוריות, שאין שום קשר בינן לבין אמונה. המדע אינו מניח שיש למציאות "יד מכוונת" כלשהי, בעלת סיבה או מטרה. יתרה מזו: אם המאפיין המרכזי של הדת הוא שהיא מעניקה תשובות, המאפיין המרכזי של המדע הוא שהוא שואל שאלות. כי בשונה מהדתות, הבטוחות לגמרי בתפיסה שהן מציגות, המדע מתייחס בחשד לידע ולתובנות שלו-עצמו. הוא שב ובוחן את הנתונים, הממצאים, התגליות והמסקנות הנובעות מהן, אינו נרתע מחילוקי דעות, אינו חושש לאתגר את עצמו כשהוא שואל שוב ושוב את אותן השאלות ומוסיף עליהן שאלות חדשות, ואף אינו מהסס לשנות לגמרי את תשובותיו לאור תגליות ותובנות חדשות.

שאלה של הפרכה

מדענים ופילוסופים אינם נרתעים מלבקר אפילו אֶת השיטה המדעית. כך, למשל, הפילוסוף הסקוטי דייוויד יום טען שגם אם אירוע מסוים חוזר ונשנה פעמים רבות, אין בכך כדי להבטיח שהוא יקרה תמיד. חִשבו על קערה גדולה מלאה עשרות תפוחים אדומים. לטענת יום, אי-אפשר להסיק מכך שכל התפוחים בעולם יהיו תמיד אדומים. הפילוסוף האוסטרי קרל פופר הרחיב ואמר, שמספיק תפוח ירוק אחד כדי להוכיח שהרעיון שכּל התפוחים בעולם אדומים איננו נכון. לדעתו, המדע מִתקדם על ידי הפרכות, ולכן רעיון הוא מדעי רק אם אפשר להפריך אותו, כלומר להוכיח שהוא שגוי. תיאוריה שאין אפשרות להפריכה בניסוי אינה מדעית. אמונה אי-אפשר להוכיח וגם אי-אפשר להפריך באופן חד-משמעי באמצעות ניסוי. מכאן נובע שכל תיאוריה המבוססת על אמונה אינה מדעית. למשל, את האמירה שרצון האל הוא שנֹאכל רק דברים מסוימים ולא דברים אחרים אי-אפשר להפריךְ וגם לא להוכיח, ולכן היא אינה אמירה מדעית אלא דתית.

יש מדענים דתיים המצליחים לשלב בחייהם מאפיינים של שתי התפיסות. אחד הידועים שבהם היה פרופ' ישעיהו ליבוביץ'. ליבוביץ' היה מדען דתי וּפִילוֹסוֹף. הוא טען שהמדע והדת הם תחומים נפרדים כיוון שהם שואלים שאלות נפרדות שאין לחבר ביניהן. לדבריו, המדע שואל "איך" ואִילו הדת שואלת "למה". לכן, לטענתו, אין טעם לנסות להשיב על שאלות בִּתחום אחד בעזרת שיטות מִן התחום האחֵר. המסקנה המתבקשת, לדעתו, היא שכיוון שאין כלל חפיפה בין הדת לַמדע – גם אין סְתירה ביניהם, ושניהם יכולים להשתלב בחייו של אותו אדם.

ציפורים ודגים

המחלוקת בין מדע לדת מתחילה דווקא במקומות שבהם מנסים ליצור שיח ביניהם, וכשאנשים מבקשים שנתייחס לדת כאל מדע. התבוננות בהתפתחות הידע האנושי לאורך ההיסטוריה מוכיחה שברוב המקרים, אנו מוסיפים לפנות אל האמונה כל עוד למדע אין תשובה. כך, למשל, דתות שונות מאמינות בסיבות שונות להופעתה של הקשת בענן. ברגע שהמדע גילה את תכונות האור, האמונות האלה הפכו להיות סיפור חביב ולא יותר. דתות מסוימות האמינו שהזוהר הצפוני הוא נשמות משוטטות בשמיים. מאז שהמדע הבין את יחסי הגומלין בין חלקיקים באטמוספרה לבין השדה המגנטי של כדור הארץ, אמונות אלה הפכו לאגדות. גם כיום, אנשים דתיים רבים טוענים שהם אינם "מאמינים" בתיאוריות מדעיות שונות, כמו המפץ הגדול, הקביעה הגיאולוגית של גיל כדור הארץ ואבולוציה. אבל גם המדע אינו "מאמין" בהן, כפי שהוא אינו "מאמין" בשום דבר אחר. תיאוריית האבולוציה, למשל, מתבססת על ממצאים מדעיים מתחומים כמו גנטיקה, מיקרוביולוגיה, גאולוגיה ופלאונטולוגיה. כמו כל תיאוריה מדעית, אם יגיע יום שבו ממצאים, ניסויים ותצפיות יסתרו אותה ויוכיחו אחרת, היא תשתנה בהתאם. ככל שהמדע מתקדם, כך הפער הזה, בין מה שאנו לא יודעים ומסבירים באמצעות אמונה לבין מה שאנו מגלים באמצעות השיטה המדעית, הולך ומצטמצם.

בגלל מהותם השונה כל כך, הניסיון ליצור שיח שוויוני בין דת לבין אמונה נועד מראש לכישלון. "ציפור שיר ודג יכולים להתאהב זה בזה, אבל היכן יבנו את ביתם?". את השאלה הזאת שם הסופר שלום עליכם בפיו של טוביה החולב, וכך ביטא את תהייתו כיצד שני עולמות שונים מאוד זה מזה יוכלו לחיות יחד. כמו ציפור ודג, גם דת ומדע – כל אחד מהם הוא תוצר של מחשבת האדם ויפה בדרכו, אך הם אינם יכולים לגור באותו הבית.

 

16 תגובות

  • aetzbar

    מדע מדויק חדש - מדע הבריאה הפיזיקלית

    מדע מדויק חדש -מדע הבריאה הפיזיקלית פרשת בראשית של הפיזיקה והגיאומטריה בראשית ברא אלוהים
    את הריקנות הגיאומטרית האינסופית. לריקנות הגיאומטרית היה אורך בכמות אינסופית.
    לריקנות הגיאומטרית היה שטח בכמות אינסופית.
    לריקנות הגיאומטרית היה נפח בכמות אינסופית. הדמיון מילא את הריקנות הגיאומטרית בצורות גיאומטריות כמו מעגל , משולש , ריבוע , ועוד צורת המעגל נוצרה מכמות מסוימת של אורך סגור, המכילה כמות מסוימת של שטח. צורת המשולש נוצרה מכמות מסוימת של אורך סגור, המכילה כמות מסוימת של שטח. צורת הריבוע נוצרה מכמות מסוימת של אורך סגור, המכילה כמות מסוימת של שטח. וכך הלאה נוצרו צורות רבות.
    וירא אלוהים כי הריקנות הגיאומטרית האינסופית מכילה רק צורות גיאומטריות, וימלא את הריקנות בזמן פסיבי שאינו זז ממקומו, והוא נח מוחלט. הנה כך התחילה בריאה פיזיקלית מפתיעה של זמן פסיבי, הממלא נפח גיאומטרי אינסופי. ויהפוך אלוהים את הזמן הפסיבי לקר מוחלט, וכך נקבע גבול הקור בעולם. והזמן הפסיבי היה נח מוחלט וקר מוחלט, והוא תפס מרחב גיאומטרי אינסופי.
    ויאמר אלוהים - טוב המעשה אשר נעשה. וירא אלוהים את מצבו הבודד והעגום של הזמן הפסיבי הנמצא בגבול הקור, ויצרף אליו את האנרגיה הכמותית העליזה מרובת הפנים . ויטביע אלוהים באנרגיה הכמותית העליזה חוק פיזיקלי האומר:
    הופעות רבות יהיו לאנרגיה הכמותית העליזה, אבל הכמות המתחלפת לעולם תישמר. וירא אלוהים כי האנרגיה הכמותית העליזה אכן מחליפה את הופעותיה , תוך הקפדה על שמירת הכמות המתחלפת.
    ויאמר אלוהים טוב הדבר עד למאוד..
    אחר הדברים האלה, ציווה אלוהים על הזמן הפסיבי והאנרגיה, ליצור את החומר המופיע בצורות פיזיקליות רבות, כמו זהב, ברזל, פחמן , מימן, ועוד, וימלאו הזמן הפסיבי והאנרגיה את דבר האלוהים.
    כמות של זמן פסיבי , התחברה עם כמות של אנרגיה עליזה , ומצירוף כמויות מסוים, נוצרה צורה פיזיקלית של זהב. ושוב פעם התחברה כמות של זמן פסיבי, עם כמות של אנרגיה עליזה , ומצירוף כמויות חדש זה, נוצרה צורה פיזיקלית של ברזל. ושוב פעם התחברה כמות של זמן פסיבי עם כמות של אנרגיה עליזה , ומצירוף כמויות חדש נוצרה צורה פיזיקלית של פחמן . וכך יצרו הזמן הפסיבי והאנרגיה העליזה , צורות פיזיקליות רבות ומגוונות, וסוגי חומר רבים ומפתיעים הופיעו במרחב הגיאומטרי, סוגי חומר רבים אלה נוצרו מזמן פסיבי ואנרגיה הקיימים במרחב האינסופי. כך נהפך המרחב הגיאומטרי למרחב פיזיקלי, היוצר כוכבים העומדים במקומם, ואינם זזים. ויצווה אלוהים על הכוכבים לנוע, רק במסלול בעל צורה בורגית, שיש לו 3 נתונים.
    קוטר המסלול הבורגי, זווית קידום, ומהירות. והכוכבים החלו לנוע ומעולם לא הפסיקו לנוע. הם לא נעו במסלול של קו ישר פתוח , וגם לא במסלול של קו עגול סגור.
    כל כוכב נע במסלול בורגי בעל שלושה נתונים ייחודיים רק לו – קוטר ייחודי , זווית קידום ייחודית, ומהירות ייחודית במסלול בורגי... צורת מסלול זו הפכה את כל הכוכבים שבעולם ליחידה דינמית אחת בעלת צורה של דיסקוס. ואלוהים ציווה על הדיסקוס הזה לנוע לנצח בקו ישר במרחב אינסופי המלא בזמן פסיבי ובאנרגיה, בתוך הדיסקוס הזה הנע בקו ישר, נעים הכוכבים במסלולים בורגיים. הדיסקוס הזה , שכל כוכבי העולם נמצאים בו, קיבל את השם ... יקום , מהירות היקום בקו ישר היא מוחלטת, ורק צופה נח מוחלט יכול להבחין בה.(ערכה המשוער C12)
    האדם נע תמיד, כיוון שהוא חי על פני כוכב נע, ולכן אינו יכול להבחין במהירות מוחלטת.
    כל כוכבי היקום תמיד נעים, וכוכב נח לא קיים.
    כמות כוכבי היקום היא סופית אבל אינה קבועה.
    היקום נע במרחב אינסופי מלא בזמן פסיבי ובאנרגיה, שמהם נוצרו כוכבי היקום..
    במהלך תנועתו המוחלטת של היקום גם מתפרקים כוכבים ביקום, והם מוסרים למרחב האינסופי את האנרגיה שלהם, ואת הזמן הפסיבי שלהם. המרחב האינסופי המלא בזמן פסיבי ובאנרגיה, הוא המקום בו נוצרים כוכבים, והוא גם המקום בו הם מתפרקים ומוסרים את הזמן הפסיבי שלהם, ואת האנרגיה שלהם . והאדם טרם נברא.
    גם הזמן האקטיבי עוד לא נברא,
    רק הזמן הפסיבי והאנרגיה העליזה נבראו, והם שיוצרים את חומר הכוכבים.. גם האור נברא, כגלים של זמן פסיבי ,
    גלי זמן פסיבי נעים בתווך נח מוחלט וקר מוחלט של זמן פסיבי, הממלא את המרחב האינסופי. אור השמש הוא גלים של זמן פסיבי , הנעים במרחב אינסופי מלא בזמן פסיבי, שהוא נח מוחלט וקר מוחלט. אין ריק בעולם, והוא מלא בזמן פסיבי ואנרגיה. והאדם טרם נברא, וטרם דיבר,
    כשנברא האדם, הוא קיבל מהבורא ידיעה טבעית.
    עם ידיעה טבעית זו המציא האדם שפה של מלים, אך האדם לא ידע כי שפת המלים מבוססת על מעשים המביאים לידיעה טבעית.
    ומאחר שהאדם לא ידע את סוד המלים, המלים הביאו את מגדל בבל , שבלבל את האדם. המלים גם הביאו את הזמן האקטיבי הקיים רק בדמיונו של האדם, ואינו קיים במרחב הפיזיקלי. הזמן האקטיבי מציג תמיד את מלכודת המלים המבלבלת את האדם , ומזכירה לו את מגדל בבל. האדם שנברא על כוכב הוא שהמציא את הזמן האקטיבי. בעל המלים עבר, הווה, עתיד.
    עבר, ועתיד נמצאים בדמיונו של האדם, כאשר
    במציאות הפיזיקלית יש רק הווה. האדם שנברא על כוכב הנמצא בתנועה נצחית, לכוד במלכודת המלים, ומעולם לא הצליח להשתחרר ממנה. האדם אוהב את מלכודת המלים כיוון שיש בה את האהבה והתקווה, את הכעס והקנאה, ואת פתחי המילוט אל השקר, אל האמת, ואל דמיון חופשי. עם מלכודת המלים נכנס האדם לגן עדן, ומלכודת המלים גירשה אותו מגן עדן.
    מלכודת המלים פועלת תמיד, ומאז מחפש האדם שפה טובה חדשה, והוא עוד לא מצא. ומאחר שעוד לא נמצאה שפה חדשה, יש ספק אם כל מה שנכתב במאמר זה – יהיה מובן ומוסכם. א.עצבר

  • אלרן

    חייב לציין שהמאמר די משעמם

    חייב לציין שהמאמר די משעמם ומאד מוטה , המציג בורות מאד גדולה .הרבה רדידות ובורות מחשבתית בחלק היהודי וגם קצת בחלק המדעי . המתודה המדעית בגדול היא שיטה אחת לבדוק ולחקור את העולם ..בבוודאי שהשיטה של אנשים מדיטטיבים מכל התרבויות מספקים נתונים על העולם הרבה יותר רחב ומשמעותי מאשר נתונים מדעיים ...בכל מקרה זה לא בא חזלזל בשיטה המדעית .. מי שמחובר להוויה פשוט נבנה בשני הערוצים , ומי שמחובר לעצמו בלבד נמצא גם במאבק עם עצמו בלבד .

  • שניאור

    עוד על קשת

    [מתוך מאמר של ניסים לגזיאל באתר חב"ד אינפו] הקשת היא לא מעשה ניסים אלא תופעה טבעית עם הסבר מדעי פשוט ומוצק. זו היא תופעה פיסיקלית-אופטית, הנוצרת כתוצאה משבירה של קרני אור בטיפות מים, שמקורן יכול להיות בגשם, רסס של מפלים, מים הניתזים ממזרקות וכדומה. בתוך טיפת המים, קרן האור הלבנה נשברת ומתפרקת לצבעים המרכיבים אותה (צבעי הספקטרום). הקרן מוחזרת מחלקה האחורי של הטיפה ונשברת שוב כשהיא יוצאת ממנה. אז מה התחדש בדיוק לאחר המבול? איך תופעה טבעית נהייתה סמל לברית על קיום העולם?! ה’אברבנאל’ מסביר שאמנם בריאת הקשת היתה בששת ימי בראשית, כפי שאכן נאמר בפרקי אבות (ה,ו), אבל לפני המבול היא לא נראתה כלל מכיון שהעננים היו עבים מדי בכדי לשקף את קרני האור היוצאים מן השמש. בדוגמת חתיכת מתכת עבה, עמומה ומגושמת שלא יכולה לשמש כמראה או כמחזיר אור בגלל העובי והגסות שלה. אחרי המבול, לעומת זאת, הכל השתנה, העננים נהיו עדינים יותר, דקים יותר, ומעובדים יותר ולכן עכשיו הן מסוגלים לשקף ולפצל את קרני השמש ולגרום לתופעת הקשת בענן. כמו לדוגמא, ליטוש מתכת או זכוכית, בו לוקחים מתכת או זכוכית עבה ויוצרים ממנה מראה עדינה ובהירה.

  • שניאור

    הקשת בענן

    חכמי ישראל ידעו היטב שהקשת בענן היא תהליך טבעי וגם הסבירו שאין סתירה בין המסופר בבראשית למציאות. הרמב"ן מציין כי אכן הקשת הייתה קיימת זמן רב לפני המבול, אבל לאחר המבול בורא העולם החליט להפוך אותה לסימן לחטאי בני האדם. רבי אברהם אבן עזרא והאברבנאל ציינו כי לאחר המבול אירעו שינויים פיזיים בעולם שאיפשרו את הופעת הקשת. לדברי האבן עזרא אורה של השמש התחזק, ולדברי האברבנאל העננים הפכו להיות דלילים יותר. (הציטוטים מחב"ד אורג.)

  • האזרח דרור

    מרחב עיון לא חופפים

    הרעיון כי המדע והדת שייכים לתחומים שונים מאד שאין בניהם חפיפה נקרא "מרחב עיון לא חופפים" בספר "יש אלוהים?" דוקינס טוען כי בכל פרשנות שהיא של המושג "אלוהים", ניתן לבצע מבחני הבחנה והפרכה, באמצעות כלים מדעיים, בין יקום היפותטי שבו אלוהים מתקיים, לבין ייקום היפותטי שבו אלוהים לא מתקיים. לכן טענות דתיות על ניסים, נבואות, תפילות כדרך תקשורת עם אלוהים ניתנות לבחינה והפרכה באמצעות המדע.

  • תושון

    מאמר מאוד חד צדדי בעל אג'נדה

    המדע ממש לא יכול לענות על הכל, את מציגה את גישת ה"מדענות" מבלי אפילו לומר זאת לקורא. המדע לא יכול לענות על שאלות כגון "למה אנחנו כאן? למה קיים היקום?"

  • האזרח דרור

    זה שהדתות נותנות תשוובת לא אומר שהן נכונות

    המדע לא יכול לענות על הכל. הדת *מתיימרת* לענות על דברים, אבל התשובות של "הדת" הרי שונות לפי דתות שונות. כל איש דת יכול להגות בעצמו כל מיני הסברים לשאלה "למה אנחנו כאן" - אנשי דת שונים יתנו הסברים שונים , והמשותף לכל ההסברים האלה הוא שהם לא מבוססים על שום דבר . אפשר להגיד תשובות כמו "בגלל שאלוהים רוצה" אבל זה פשוט להעביר את השאלה למקום אחר - למה אלוהים רוצה שנהיה קיימים? למה בכלל אלוהים קיים? מה זה בכלל אלוהים ואיך יודעים שהוא באמת קיים? איך יודעים שהוא קיים ופיות שיניים לא קיימות? וכיוצא באלה.

  • הכימאי

    הוכחות ומדע..??

    דר ליאת היקרה והמוערכת,
    הנושא חשוב ותודה לך.
    אך את מזכירה מספר פעמים את המילה הוכחה בהקשר המדעי ולמיטב ידיעתי אין המדע עוסק בהוכחות כלל ועיקר (מלבד במתמטיקה) אלא לכל היותר בראיות וממצאים תצפיתיים תומכים עבור תיאוריה מסויימת. בהערכה

  • אנונימי

    מדע אמונה

    ממליץ לקרוא את הספר "דלות הכפירה" של פרופסור בנימין פיין על הנושא, מרתק.

  • הדס

    אני חושבת ש"הדת" שאתם

    אני חושבת ש"הדת" שאתם מתייחסים אליה היא נצרות.
    תנסו ללמוד גמרא - היא בנויה משאלות וקושיות.
    יהודי צריך לשאול שאלות.

  • צ'ארלס

    מצוין, איזה אומץ

    כל הכבוד על המסר החשוב, שלצערי צריך אומץ כדי לומר אותו בימים אלו.
    לפי התגובות בפייסבוק נראה שיהיה לחץ כבד על דוידסון להסיר את הכתבה - אני מקווה מאוד שלא כך יהיה. ובכל זאת אני חושב שחסר משהו. ברור שהאינטליגנציה של אותם מדענים דתיים לא מונעת מהם לחיות בדיסוננס מדע-דת. כיצד הם יכולים לחשוב בצורה מדעית במעבדה ולהאמין בדת כשהם מחוצה לה? הציטוט של ישעיהו ליבוביץ' מובא כאן כדרך אגב, כנראה כי כמוני, גם הכותבת לא משתכנעת מההפרדה המלאכותית, "חוסר ההשקה" הזה בין מחשבה פרטית למחשבה מדעית. לכן, הנקודה שחסרה לי כאן היא ההתייחסות לאקסיומות במדע. מדענים דתיים (כמו בתגובות בפייסבוק וכאן למטה) קופצים מיד על נושא זה כ"אמונה" שהמדענים "לוקים" בה כדי לאפשר את השיטה המדעית. דברים בסגנון "תוכיח לי שהמסקנה נובעת מההנחות - זו לא אמירה מדעית" וכולי. וזה מהווה לתפישתם נקודת תורפה במדע שמאפשרת להם להשוות בים המחשבה המדעית למחשבה הדתית.
    אולם צריך להפריד בין תבניות מחשבה בסיסיות לתיאוריות מדעיות. אכן לבני האדם תבניות מחשבה בסיסיות, שהן הבסיס ללוגיקה, לשפה ולמתמתיקה. ואלו בתורן בסיס לכל המחשבה הלאה. אפשר לטעון שהמחשבה המדעית לוקחת את אותן אקסיומות ובונה איתן, ורק איתן, מגדל מחשבה שלם. בעוד המחשבה הדתית לוקחת את אותם היסודות אך מוסיפה קפיצות מחשבתיות וקשרים לא הכרחיים (שאינם לפי אותם חוקי הלוגיקה שבבסיס). אם יש כבר פילוסוף של המדע שמדבר על זה אשמח לשמוע, אם כן מצטער על הבורות. בכל מקרה תודה רבה על הכתבה.
    צ'ארלס

  • אנונימי

    "דלות הכפירה" - פרופסור

    "דלות הכפירה" - פרופסור בנימין פיין. מדע, פילוסופיה ואמונה. רמה גבוהה מומלץ.

  • א.עצבר

    איך מפריכים אמונה עתיקה של המתמטיקאים ?

    המתמטיקאים מאמינים כי יחס הקטרים של שני מעגלים נבחרים ( שווה בדיוק ) ליחס ההיקפים שלהם.
    המסקנה מאמונה זו : יש מספר פאי יחיד, המתאים לכל המעגלים. (ערכו המדויק כלל לא חשוב)
    אם המתמטיקה שייכת למיגזר המדעי - היא צריכה להציג ניסוי המנסה להפריך את האמונה הזו. Aetzbar

  • אניהו

    זה ממש עצוב מה שהולך כאן

    אני מכיר את השם א.עצבר בערך מהיום שבו התחברתי לראשונה לאינטרנט לפני שני עשורים.
    ניהלת אינספור דיונים מתישים (וכשאני אומר מתישים אני מתכוון לזה במלוא הדרה של המילה "תשישות") ומעולם לא הצלחת להוכיח דבר, מעולם לא הצלחת להשמיע טענה חדשנית שאין בה כשל לוגי מובנה. מתי כבר תוותר יא עצבר? זה לא בריא לך.

  • אביחי

    יפה ונכון.

  • אלוני

    מסכים. בעוד שהמדע עוסק בחקר

    מסכים. בעוד שהמדע עוסק בחקר העולם המטריאליסטי, הדת עוסקת בקיום המטאפיזי. אני מסכים עם הפילוסוף יום ולגמרי מקבל את הרעיון שבשביל לחקור את עולמינו מסביב עלינו להניח מספר הנחות יסוד, שמקורן ב"הרי האופל ההומניים". לכן, הבסיס לתחומים הריאליים הוא בהומניים.