איך מחווטים לנו את המוח, כמה ממני נשאר אני? קיצור תולדות המגפה, ג'מלי הגירף גמדי וסרטן מדבק. מקבץ מחקרים חדשים

 
רוצים לקבל את חדשות המדע ישירות לנייד?
הצטרפו למהנשמדע בוואטסאפ או בטלגרם

 

מה חדש?

  • כך מחווטים לנו את המוח
  • כמה ממני נשאר אני?
  • קיצור תולדות המגפה
  • גירף גמדי
  • סרטן מדבק
  • התגלה מין חדש של עטלף – והוא ג'ינג'י!
כך מחווטים לנו את המוח
המוח האנושי מכיל יותר ממאה טריליון קישורים עצביים, שמתעצבים בהדרגה על ידי הגירויים החיצוניים שאליהם אנו נחשפים. לחיווט נכון של המוח יש חשיבות עצומה, שכן הוא זה שמכתיב את יכולתנו לקלוט מידע ולעבד אותו ביעילות. בנוסף, אזורים שונים במוח - למשל אזורי הראייה והשמיעה - מחווטים אחרת בהתאם לסוג הפעילות שלהם. 
חוקרים מאוניברסיטת הרווארד הציעו מודל חדש, שלפיו התמקצעות אזורי המוח נובעת מאחדים ממאפייני המערכות שעליהן הם אחראים: מידת השונות הדרושה בין תאי העצב, מספר המטרות שעליהם לעבד והאם העיבוד נעשה באיבר עצמו או באזור ייעודי במוח. על פי המחקר, תנאי הפתיחה האלה קובעים את "אסטרטגיית החיווט" הבסיסית שתוביל להתפתחות אזור העיבוד במוח. החוקרים השוו בהצלחה בין רשתית העין לבין שבלול האוזן והצליחו להראות שהחיווט השונה שלהם יכול לנבוע מציות לכללים הפשוטים הללו.
לקריאה בהרחבה (באנגלית)

אילוסטרציה: KTSDESIGN / SCIENCEPHOTOLIBRARY
אילוסטרציה: KTSDESIGN / SCIENCEPHOTOLIBRARY

כמה ממני נשאר אני?

גוף האדם מורכב מטרילוני תאים, מאלפי סוגים. תאים מסוימים חיים רק ימים אחדים, ואילו תאים מסוגים אחרים חיים שנים, ואף כל תוחלת החיים של האדם. מחקר חדש של רון סנדר ופרופ' רון מילוא ממכון ויצמן למדע חושף את היקף תחלופת התאים בגוף, הן מבחינת מסה והן מבחינת מספרם.
להערכת החוקרים, היקף תחלופת התאים בגוף הוא כ-80 גרם לערך ביום, אך הפיזור שלהם אינו אחיד. כ-90 אחוז מהתחלופה היומית היא של תאי דם, רובם אדומים. אחריהם תאי דופן המעי, וכן מיעוט של תאי עור וריאה. סוגי תאים אחרים כמו תאי שריר הלב או תאי עצב כמעט אינם מתחלפים.
לדברי החוקרים, הבנת קצבי התחלופה של תאי הגוף יכולה לשמש לזיהוי והבנת קצב ההתקדמות של מחלות ומצבים קליניים רבים. מעבר לכך, המחקר מאפשר הצצה ל"זהות העצמית" של הגוף – למרות שחלק ניכר מהמסה שלו מוחלף עם הזמן, זהותו נשמרת. בזכות המחקר החדש אפשר עתה להעריך כמה מהגוף מוחלף ותוך כמה זמן.
למחקר המלא (באנגלית) 
אילוסטרציה - תאים מתחלקים CHRISTOPH BURGSTEDT / SCIENCE PHOTO LIBRARY
אילוסטרציה - תאים מתחלקים CHRISTOPH BURGSTEDT / SCIENCE PHOTO LIBRARY

קיצור תולדות המגפה

מחלת האבעבועות השחורות קטלה מיליוני אנשים לאורך הדורות, עד להמצאת החיסון שמיגר אותה. אולם הידע שלנו על תדירות ההתפרצויות ועוצמתן נותר מצומצם. החוקר דייוויד איאם (Eam) ותלמידתו אולגה קרילובה (Krylova) מאוניברסיטת מקמסטר בקנדה אספו רשומות שבועיות של מתים בלונדון שתיעדה הכנסייה האנגליקנית בשנים 1930-1664, וכללו את מספר המתים ואת סיבת מותם. ניתוח הנתונים המפורטים גילה שהמגפה התפרצה בעיר לעיתים מזומנות, ושאפילו השימוש בהרכבה (וריולציה) מאז תחילת המאה ה-18 והמצאת החיסון בסוף המאה לא הצליחו למנוע את ההתפרצויות או לצמצם אותן בצורה משמעותית. תדירותן החלה לבסוף לדעוך רק באמצע המאה ה-19, בעקבות חקיקה שחייבה לתת את החיסון בחינם והטילה חובת חיסון לתינוקות וילדים. בתום שיפורים נוספים באיכות החיסון ובטיחותו, המחלה נעלמה לבסוף כמעט לגמרי מרחובות לונדון. לכתבה המלאה


בית חולים מהמאה ה-19 OXFORD SCIENCE ARCHIVE / HERITAGE IMAGES / SCIENCE PHOTO LIBRARY

גירף גמדי

הג'ירף בתמונה נקרא גימלי, וגובהו רק 2.80 מטר - נמוך משמעותית מכל בני קבוצתו, שמגיעים לגובה של 5-4.5 מטרים. במאמר שפורסם לאחרונה הציגו חוקרים מנמיביה את גימלי מאוגנדה ואת נייג'ל מנמיביה, שגובהו 2.60 מטר. החוקרים ניתחו את התמונות של שני הג'ירפים והסיקו שהם סובלים מתסמונת שגרמה לעצמות הרגליים שלהם, וספציפית לעצם החישור ועצמות המסרק, להיות קצרות במיוחד לעומת אלה של ג'ירפים רגילים. לעומת זאת הצוואר שלהם, שמורכב מחוליות עמוד השדרה, אינו מושפע מהתסמונת והוא ארוך כמו זה של כל ג'ירף אחר.
גמדוּת היא תופעה שכיחה אצל חיות מבויתות כמו פרות או חזירים, אך כמעט לא רואים אותה בחיות בר. החוקרים אינם יודעים מה גרם לגמדות של גימלי ונייג'ל, אך הם משערים ששונות גנטית נמוכה באוכלוסיית הג'ירפות עלולה לתרום לכך. ציד וצמצום שטחי מחיה מובילים לירידה דרסטית במספרן של חיות הבר, וגם אחרי שמאמצי שימור מאפשרים לאוכלוסייה להתאושש, השונות הגנטית נשארת נמוכה – שכן כל הפרטים הם צאצאים של מעט מאוד אבות ואימהות.
לקריאה נוספת (באנגלית): 

בתמונה - גימלי הג'ירף קרדיט
בתמונה - גימלי הג'ירף 

סרטן מדבק

לרגל שבוע המודעות לסרטן צוואר הרחם אנחנו מביאים לכם סיפור עצוב, נדיר ומוזר: שני ילדים חולי סרטן שנדבקו בו מאמהותיהם
ילד בן 23 חודשים וילד בן שש חלו בסרטן ריאות. בדיקת הגידולים חשפה שמקורם לא בילדים אלא בתאי סרטן צוואר הרחם שבו חלו אימהוֹתיהם. מקור תאי הסרטן נחשף כי לגידולים של שני הבנים חסר כרומוזום Y, הנמצא ברוב התאים של כמעט כל הזכרים. בנוסף, הגידולים חלקו עם גידולי האימהות מוטציות הקשורות להתפתחות סרטן. כמו כן תאי הסרטן בילדים כללו רצפים גנטיים שנמצאו רק באימהות ולא עברו בתורשה לבנים, ובגידולים – אבל לא בתאים אחרים של הילדים – נמצא חומר גנטי של נגיף הפפילומה האנושי (HPV) מזנים שגורמים לסרטן צוואר הרחם. מיקום הגידולים בריאות והעובדה שמקור שניהם בסרטן צוואר הרחם, מראה שהילדים נדבקו בסרטן בלידה. על פי החוקרים שניהם נולדו בלידה נרתיקית, נחשפו במהלכה לתאים הסרטניים ושאפו אותם בנשימתם הראשונה. התאים התיישבו בריאות התינוקות וגדלו לגידולים ממאירים. שני המקרים המצערים האלה מדגישים עוד יותר את חשיבות החיסון נגד HPV והבדיקה לגילוי מוקדם של סרטן צוואר הרחם (פאפ).


תמונה: תא סרטן ריאה שגדל בתרבית. צילום: Anne Weston, Francis Crick Institute, CC-BY.
תא סרטן ריאה שגדל בתרבית. צילום: Anne Weston, Francis Crick Institute, CC-BY. 

התגלה מין חדש של עטלף – והוא ג'ינג'י!

בשנה האחרונה עטלפים קיבלו לא מעט פרסום שלילי, כמפיצי מחלות ומחוללי מגפות. אך הפעם היונקים המעופפים מגיעים לכותרות בזכות מין חדש שהתגלה, וצבעו יוצא דופן במיוחד. המחקר החדש חושף מין של עטלף שטרם נראה קודם וצבע פרוותו כתום-אדום, המזכיר את פרוות האורנגאוטן. המין נקרא Myotis nimbaensis, על שם הרי הנימבה בגינאה, אזור מגוריו. בעשור האחרון נעשו סקרים רבים של עטלפים באזור הרי הנימבה, ורק השנה התגלה המין הנדיר. בשל כך חושבים החוקרים שיתכן והוא נמצא בסכנת הכחדה, ויש להרכיז עליו כמין מוגן. בראיון לניו-יורק טיימס אמר אחד החוקרים, אריק בקאו פילס: ”הגילוי הינו משמעותי ביותר להבנת מגוון העטלפים במערב אפריקה, שכן למרות שהעטלפים תורמים רבות למערכת האקולוגית, הם מקבלים מעט מאוד תשומת לב“.

לקריאה בהרחבה (באנגלית):  

בתמונה: העטלף הג'ינג'י Myotis nimbaensis; Bat Conservation International
בתמונה: העטלף הג'ינג'י Myotis nimbaensis; Bat Conservation International