החלבון שמגן מפנו סוכרת, הכוכבים שנוצרו במהירות, היונקים הימיים שנדבקו בנגיף וקופי האדם שהתהלכו זקוף מוקדם משחשבנו. מחקרים חדשים מהשבוע האחרון.

 

רוצים לקבל את חדשות המדע ישירות לנייד?
הצטרפו למהנשמדע בוואטסאפ או בטלגרם

מה חדש?

  • טיפול גנטי משולב לכמה מחלות זיקנה במקביל (בעכברים)
  • חלבון מהשומן שמגן מפני סוכרת
  • קופי אדם התהלכו זקופים כבר לפני 12 מיליוני שנה
  • מגוון רחב של חלבוני HLA מאפשר תגובה טובה יותר לטיפולי אימונותרפיה בסרטן
  • הכוכבים המוקדמים נוצרו במהירות רבה
  • שיטה חדשה לקביעת מבנה של חלבון מורכב
  • כיצד יונקים ימיים מהאוקיינוס השקט נדבקו בנגיף מהאוקיינוס האטלנטי?

טיפול גנטי משולב לכמה מחלות זיקנה במקביל (בעכברים)

חוקרים מאוניברסיטת הרוורד, בחנו אם אפשר לשפר את מצבם של עכברים מזדקנים באמצעות טיפול גנטי בכמה מטרות בעת ובעונה אחת. הם הדביקו את העכברים בנגיף מהונדס הנושא עותקים של שלושה גנים שתפקודם יורד במחלות זיקנה מסוימות. ההדבקה גרמה לביטוי מוגבר של הגנים האלה, ובעקבות זאת ראו החוקרים אצל חלק מהעכברים שיפור ניכר בתסמינים כמה מחלות זיקנה, כמו למשל עלייה בתפקוד הלב והכליות. אף על פי שמדובר במחקר ראשוני והדרך ליישום השיטה בבני אדם עדיין ארוכה מאוד, הכיוון של טיפול גני כזה נראה מעניין. למאמר המלא לחצו כאן.

חלבון מהשומן שמגן מפני סוכרת

חוקרים גילו שחלבון שמיוצר ברקמת שומן עשוי להגן מפני סוכרת מסוג 2. אצל חולים אלו תאי הגוף אינם מגיבים ביעילות לאינסולין, ועם הזמן התאי הבטא בלבלב, שמפרישים אינסולין, מפסיקים לבצע את תפקידם ולבסוף מתים. במחקר חדש שנעשה על עכברים, חוקרים מארצות הברית הראו שחלבון בשם אדיפסין, שנוצר ברקמת השומן, עוזר להעלות את רמות האינסולין בדם ולמנוע את מותם של תאי הבטא בלבלב. הם הראו גם כי בבני אדם, רמות גבוהות יותר של אדיפסין בדם מקושרות לסיכון נמוך יותר לחלות בסוכרת מסוג 2. דרוש מחקר נוסף כדי לקבוע אם ניתן יהיה להשתמש באדיפסין כטיפול לסכרת, אך הכיוון נראה מבטיח. לקריאה בהרחבה (באנגלית) לחצו כאן.
 

תאי בטא מייצרי אינסולין (באדום) ותאי בטא שהפסיקו לתפקד כראוי בעקבות סוכרת (בירוק וצהוב) | באדיבות צוות המעבדה Lo Lab

קופי אדם התהלכו זקופים כבר לפני 12 מיליוני שנה

מאובנים מגרמניה מצביעים על כך שקופי אדם התהלכו זקופים כבר לפני 12 מיליוני שנה, עוד בטרם התפצלה שושלת האדם מזו של השימפנזים והגורילות. קוף האדם, שנקרא דנוביוס גוגנמוסי, היה בעל זרועות ארוכות ביחס לרגליים, בדומה לשימפנזים, ואצבעות כף יד מעוקלות שהתאימו היטב לתפיסת ענפים. לעומת זאת, כף הרגל שלו הייתה שטוחה, ועצם השוקה נראתה דומה מאוד לזו של אדם מודרני. עד עכשיו חשבו החוקרים שהליכה זקופה התפתחה רק לאחר הפיצול של השושלת שלנו מזו של השימפנזים, לפני 5-7 מיליוני שנה, אך הממצאים החדשים מצביעים על כך שקופי אדם החלו ללכת על שתיים הרבה לפני כן. "הליכה זקופה הקדימה את הפיצול בין האדם לקופי האדם, וסביר להניח שהתחילה באירופה", אמרה מדליין בוהם (Böhme), שהובילה את המחקר. עדיין לא ברור, עם זאת, אם ואיך קשור גוגנמוסי לשושלת שלנו, והאם האב הקדמון המשותף לנו, לשימפנזים ולגורילות הלך באותה צורה. לכתבה המורחבת באתר שלנו לחצו כאן.
 

עצמות מהשלדים המאובנים הדומות לאלו של בני אדם | Christoph Jäckle

מגוון רחב של חלבוני HLA מאפשר תגובה טובה יותר לטיפולי אימונותרפיה בסרטן

חלבוני HLA שוכנים במעטפת החיצונית של תאי הגוף ועוזרים למערכת החיסון לזהות גופים זרים ומחוללי מחלות שמפניהם היא צריכה להגן עלינו. אנשים בעלי מגוון רחב של חלבונים כאלה, יהיו עמידים יותר בפני מחוללי מחלות. במחקר חדש, מדענים מארצות הברית ומגרמניה מצאו גם כי חולי סרטן שיש להם מגוון רחב של חלבוני HLA מגיבים טוב יותר לטיפולי אימונותרפיה שמבטלים את דיכוי מערכת החיסון ומגבירים את פעילותה נגד סרטן. "מגוון גדול יותר של גנים לחלבוני HLA מגדיל את הסיכויים שמערכת החיסון תזהה את תאי הסרטן כגוף זר ותילחם בהם, מסביר אחד החוקרים, טוביאס לנז ממכון מקס פלאנק לביולוגיה אבולוציונית בגרמניה. לקריאה בהרחבה (באנגלית) לחצו כאן.
 

תא של מערכת החיסון (צהוב) נצמד לגוף זר שזוהה על ידו | MPI f. Developmental Biology/ Jürgen Berger

הכוכבים המוקדמים נוצרו במהירות רבה

הכוכבים המוקדמים נוצרו במהירות רבה. חוקרים מארצות הברית הצליחו למדוד את ריכוז היסודות הכבדים בענן גז שהאור ממנו הגיע אלינו לפני 13 מיליארד שנות אור, כלומר - התקיים רק כ- 850 מיליון שנה אחרי המפץ הגדול. בהיווצרות הראשונית של היקום נוצרו רק היסודות הקלים ביותר, מימן, הליום וליתיום. היסודות הכבדים יותר נוצרו בתהליכים גרעיניים בליבות כוכבים, והתפזרו כאשר הכוכבים הגדולים סיימו את חייהם בהתפוצצות. החוקרים ממכון קרנגי בוושינגטון קיוו לזהות בענן הקדום ריכוזים יחסיים של כמה יסודות השונים ממה שאנו רואים כיום, שיעידו על קיום כוכבים קדומים מסוג אחר. ואולם, המדידות העלו כי יחסי הריכוזים דומים לאלה הקיימים ביקום של ימינו. החוקרים הסיקו לפיכך שבתקופה הקצרה הזו - 850 מיליון שנה בלבד - כבר הספיקו להתקיים כמה דורות של כוכבים, ובמותם הם פיזרו את היסודות הכבדים. לקריאה בהרחבה (באנגלית) לחצו כאן.

Illustration is courtesy of the Max Planck Society_תיאור לתמונה במייל של גיא ניר
חתך של מרחב וזמן מאז המפץ הגדול ועד היום. לוקח לאור כ-13 מיליארד שנה לעבור דרך כל ההיסטוריה של היקום עד שמגיע אלינו | Max Planck Society

שיטה חדשה לקביעת מבנה של חלבון מורכב

מדענים מארה"ב ואוסטרליה פיתחו שיטה יעילה שמאפשרת לקבוע את המבנה של חלבון מורכב ברזולוציה גבוהה. כדי להבין את מנגנון הפעולה של חלבון מסוים, חשוב לקבוע את המבנה שלו. השיטה העיקרית לכך היום היא באמצעות הקרנת קרני רנטגן בזוויות שונות על גביש שהוכן מהחלבון מבעוד מועד וניתוח של פיזור הקרניים. השיטה הזו בעייתית מכיוון שקשה ליצור גבישים גדולים מספיק עבור חלבונים מורכבים וכן מכיוון שהקרינה מזיקה לגביש והורסת אותו. במחקר החדש, החוקרים הצליחו לייצר קרן עוצמתית וניתנת לשליטה מהירה באמצעות טכנולוגיית XFEL (X-ray Free Electron Laser). זה אפשר להם להשתמש בגבישים קטנים שנמצאים בזוויות שונות במקום בגביש אחד גדול שבכל פעם מטים אותו לזווית אחרת, ובכך התגברו על הבעיות של השיטה הקודמת. כדי להוכיח שהשיטה החדשה עובדת החוקרים קבעו את המבנה של החלבון המורכב Photosystem I שממוקם בקרום התא, מורכב מ-36 שרשראות חלבוניות וחיוני לתהליך הפוטוסינתזה בצמחים. לקריאה בהרחבה (באנגלית) לחצו כאן.

מודל של PHOTOSYSTEM 1
המבנה המורכב של Photosystem I ששימש את החוקרים בבדיקה של השיטה החדשה | Science Photo Library

כיצד יונקים ימיים מהאוקיינוס השקט נדבקו בנגיף מהאוקיינוס האטלנטי?

בשנת 2004, חוקרים מארצות הברית זיהו לוטרות-ים מהאוקיינוס השקט, הנגועות בנגיף Phocine Distemper Virus (או בקיצור PDV), הגורם לתחלואה ותמותה של יונקים ימיים בחוף המזרחי של ארצות הברית. שנתיים קודם לכן התפרץ הנגיף בקרב כלבי ים באוקיינוס האטלנטי. החוקרים גילו שמדובר באותו נגיף, אך לא הבינו כיצד הנגיף המועבר במגע ישיר בין בעלי החיים הגיע מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט. ניתוח אקלימי העלה כי בשנים האלה הצטמקה כיפת הקרח הארקטית במידה ניכרת, וכתוצאה מכך נפתחו נתיבי מעבר ימיים בין האוקיינוסים. אף על פי שיש גם הסברים חלופיים למעבר הנגיף, החוקרים סבורים כי שינויי האקלים הגורמים להפשרת הקרח מובילים להסרת המחסומים הפיזיים בין האוקיינוסים ומאפשרים גם התפשטות של מחלות מדבקות. לקריאה בהרחבה (באנגלית) לחצו כאן.

0 תגובות