איך פרפרים מתמודדים עם הגשם? דבק ביולוגי חדש, הר הגעש שישנה את פני ההיסטוריה והעופות הקדמונים שנראו כמו פינגווינים ענקיים. מחקרים חדשים.

רוצים לקבל את חדשות המדע ישירות לנייד?
הצטרפו למהנשמדע בוואטסאפ או בטלגרם

מה חדש?

  • איך פרפרים מתמודדים עם טיפות הגשם?
  • הר הגעש ששינה את פני ההיסטוריה
  • חשיבותה של רקמת החיבור בסרטן השד

  • המבנים העתיקים שהתגלו ליד סטונהנג'

  • ​דבק ביולוגי חדש

  • העופות הקדמונים שדמו לפינגווינים 

​איך פרפרים מתמודדים עם טיפות הגשם? 

גשם הוא סכנה של ממש לחרקים בכלל ולפרפרים בפרט: טיפות מים המתנגשות בעוצמה בכנפיים העדינות עלולות לגרום לחרק לאבד את יציבותו במעוף. חוקרים מאוניברסיטת קורנל בארה"ב גילו, בעזרת מצלמות מהירות במיוחד, כי טיפות מים הפוגעות בכנפי הפרפר בעוצמה הדומה לגשם, מתפרקות לרסיסים זעירים. הם מצאו שעל כנפי הפרפרים, יש בליטות מיקרוסקופיות חדות. כאשר טיפה פוגעת בכנף, הבליטות גורמות לגלי הלם זעירים בתוכה, עד ששכבת המים מתפרקת לרסיסים קטנטנים. להערכתם, המבנה הייחודי מפחית ב-70 אחוז את זמן המגע של המים עם הכנף לעומת משטח דוחה-מים בלי בליטות כאלו, וכך מקטין את השפעת הגשם על מעוף הפרפר. לצפייה בסרטון המראה את התנפצות הטיפות על כנפי הפרפר לחצו כאן | קריאה בהרחבה (באנגלית) 

הר הגעש ששינה את פני ההיסטוריה

לקראת סופה של המאה הראשונה לפני הספירה התרחשו תמורות היסטוריות רבות. משבר אקלימי יוצא דופן ורעב קשה שהתעורר בעקבותיו הביאו לקריסת הרפובליקה הרומית וממלכת תלמי במצרים, שתי המעצמות הגדולות ביותר באותה עת בעולם המערבי, ולעליית הקיסרות הרומית. היסטוריונים סברו כי הייתה זו התפרצות געשית שגרמה למשבר, אך מקורה המדויק נשאר תעלומה. כעת, קבוצת חוקרים בין לאומית בחנה קידוחים שנלקחו משכבות קרח קדומות באלסקה, ומצאה שרידי התפרצות המתוארכת ל-43 לפנה"ס. התפרצות זו הייתה אחת מהעוצמתיות ביותר שהתרחשו ב-2,500 השנים האחרונות, והרכבם הכימי של השרידים מצביע על כך שמקורם הוא בהר הגעש אוקמוק (Okmok), באי ליד אלסקה. בנוסף, נמצא כי שינוי האקלים הצפוי כתוצאה מהתפרצות כזו תואם לעדויות מאותה התקופה המתארות גל קור קיצוני. אחד החוקרים ציין כי "להתפרצות הגעשית הגדולה הזאת שארעה בחורף 43 לפנה"ס היתה השפעה מתגלגלת על האקלים ועל תרבויות באגן הים התיכון בתקופה רגישה מאוד", והוסיף "לאף אחד מהמדענים או אנשי הדת הרומאים לא היה מושג על קיומו של האי אוקמוק". קריאה בהרחבה (באנגלית)

חשיבותה של רקמת החיבור בסרטן השד

מחקר ישראלי חושף את החשיבות של תאי רקמת חיבור להתפתחות של גידולי סרטן השד, ועשוי לסייע בפיתוח טיפולים חדשים ובשיפור האבחון. בשני העשורים האחרונים מתברר יותר ויותר שתאי הסרטן מושפעים מתאים שונים שנמצאים בסביבתם הקרובה ואף בתוך הגידול עצמו. סוג תאים אחד כזה הוא הפיברובלסטים, תאים של רקמת חיבור שאחראים בין השאר על ייצור חלבונים כמו קוֹלָגֶן ובנייה של רקמות. כעת, חוקרים ממכון ויצמן הצליחו לאפיין תת-אוכלוסיות של פיברובלסטים כאלה במודל של סרטן השד בעכברים, להראות שאופי התאים משתנה עם התפתחות הגידול, ולהצביע על קשר בין תת-האוכלוסיות השונות של התאים בסרטן השד לבין סיכויי הישרדותן של החולות. "המחקר מראה שלא רק התאים הסרטניים משתנים ככל שהגידול מתפתח, אלא גם הפיברובלסטים משתנים באופן דינמי במהלך התפתחות הגידול, ועוברים אבולוציה עם הגידול", אמרה ד"ר רות שרץ-שובל, ממובילות המחקר. השלבים הבאים במחקר יתמקדו באפיון הקשרים בין תת-הקבוצות של הפיברובלסטים לתאי מערכת החיסון במטרה להשתמש בתכונות של הפיברובלסטים כדי להפעיל את מערכת החיסון באופן מקומי נגד הגידול הסרטני. הכתבה המלאה על המחקר באתר שלנו

תא פיברובלסט | צילום במיקרוסקופ אלקטרונים סורק
תא פיברובלסט | צילום במיקרוסקופ אלקטרונים סורק, SPL

המבנים העתיקים שהתגלו ליד סטונהנג'

מעגל של שוחות גדולות עתיקות התגלה כשלושה קילומטר ממבני סטונהנג', אנגליה. סטונהנג', שמוכר כאזור מורשת עולמי, כולל אבנים שהוצבו באופן אנכי או במאוזן על גבי אבנים אחרות, כך שהשמש תאיר דרכן בזריחה ובשקיעה של היום הקצר והארוך ביותר בשנה. המבנים הוקמו לפני כ-4,500 שנים, וככל הנראה שמשו בטקסים קדומים. המעגל שנמצא לאחרונה כלל לפחות 20 שוחות, כל אחת בעומק של יותר מחמישה מטרים ובקוטר של עשרה, שמתוארכות לזמנו של סטונהנג' עצמו. במרכז המעגל נמצא המחנה העתיק דורינגטון וולס, שבו חיו לפי ההשערה האנשים שבנו את סטונהנג'. השוחות נמצאו בעזרת טכנולוגיות חדשות של חישה מרחוק באמצעות גלי רדיו ומדידה של השדות המגנטיים באזור, שמשמשות יותר ויותר במחקר ארכיאולוגי. "השוחות שמקיפות את דורינגטון וולס הן יחידות במינן מבחינת גודלן", אמר וינסנט גפני  (Gaffney), שהוביל את הפרוייקט. "זה מראה את החשיבות של המקום... ואת היכולת והרצון של קהילות מתקופת האבן לתעד את מערכת האמונות שלהן בדרכים, ובהיקף, שלא צפינו להם". קריאה בהרחבה (באנגלית)

| צילום: Heritage Images/Getty
המבנים שהתגלו ליד סטונהנג' | Heritage Images/Getty

דבק ביולוגי חדש

לפני כשנה, חוקרים מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וססט (MIT) פיתחו חומר מיוחד שנדבק לרקמות ביולוגיות בצורה חזקה, מעין נייר דבק דו צדדי שיכול לאחות רקמות ולשמש תחליף לתפרים רפואיים. אך לדבק החדש היה חסרון בולט אחד: תהליך הסרתו פגע ברקמות אליהן הוא היה מודבק. כעת, אותם חוקרים מדווחים שהצליחו ליצור גרסה חדשה של הדבק, שניתן להסירה מרקמות ביולוגיות בלי לגרום להן נזק. הדבק החדש מבוסס על קשרים כימיים מיוחדים בין שני אטומי גופרית (קשרים די-סולפידיים), שניתן לשבור אותם בעזרת שינוי תנאי התמיסה בה החומר נמצא. כך, הדבק נדבק לרקמה הביולוגית בצורה חזקה בעזרת קשרי הגופרית, וכאשר אין בו צורך יותר, ניתן לרסס את האזור או להזריק לתוכו תמיסה מתאימה שתסיר אותו באופן בטוח לרקמה. החוקר היונוו יוק (Yuk) שהיה שותף למחקר אומר כי "התקווה שלנו היא שבאחד הימים, יהיו בחדרי הניתוח מיכלים עם הדבקים והתמיסות שמסירות אותם. מנתחים יוכלו להשתמש בדבק שלנו כמו בסלוטייפ, לחבר, להסיר ולחבר שוב לפי דרישה". קריאה בהרחבה (באנגלית)

העופות הקדמונים שדמו לפינגווינים 

לפני 62 מיליון שנה חיו בניו זילנד פינגווינים ענקיים בגובה של מעל מטר וחצי. כעת, חוקרים מארצות הברית וניו-זילנד בחנו שרידים מאובנים של עופות ימיים ממשפחה אחרת, פלוטופטרידים (plotopterids), וגילו שהם מזכירים מאוד את הפינגווינים הענקיים של ניו זילנד. הפלוטופטרידים התפתחו בחצי הכדור הצפוני כ-30 מיליון שנה לאחר שהפינגווינים הענקיים התפתחו בחצי הכדור הדרומי.  החוקרים מצאו מאפיינים גופניים רבים שמשותפים לשתי הקבוצות, כמו אורך המקור, צורת החזה ועצמות הכתפיים, ומאפיין חשוב במיוחד - מבנה הכנפיים, שנראו כמו סנפירים ושימשו את שתי הקבוצות לשחייה. למרות התכונות הדומות, מבחינת קרבה אבולוציונית הפלוטופטרידים קרובים דווקא יותר לסולות ולקורמורניים מאשר לפינגווינים. "זוהי דוגמה למה שאנחנו קוראים לו אבולוציה מתכנסת, כשיצורים רחוקים מבחינה אבולוציונית מפתחים תכונות מורפולוגיות דומות, תחת תנאים סביבתיים דומים", אמרה ד"ר דה פייטרי (De Pietri) שהשתתפה במחקר. ראו תמונות להשוואה | קריאה בהרחבה (באנגלית)

הפינגווינים הענקיים העתיקים מניו-זילנד
הפינגווינים הענקיים שחיו בניו-זילנד לפני 62 מיליון שנה, קרדיט: Mark Witton

הפלוטופטרידים שהתפתחו בחצי הכדור הצפוני לפני כ-30 מיליון שנה, קרדיט: קרדיט: Mark Witton
הפלוטופטרידים שהתפתחו בחצי הכדור הצפוני לפני כ-30 מיליון שנה, קרדיט: קרדיט: Mark Witton

 

 

תגובה אחת

  • אנונימי

    מכון דוידסון לחינוך מדעי

    ניסיון מענה