ארכיאולוגיה של אבוקדו, מאה ימים עם לב מלאכותי, טיהור זיהומים עם שקיק תה, הפרווה המשעממת של היונקים הקדומים והגוזל שהתחפש לזחל
רוצים לקבל את חדשות המדע ישירות לנייד?
הצטרפו למהנשמדע בוואטסאפ או בטלגרם
מה חדש?
- ארכיאולוגיה של אבוקדו
- מאה ימים עם לב מלאכותי
- טיהור זיהומים עם שקיק תה
- הפרווה המשעממת של היונקים הקדומים
- הגוזל שהתחפש לזחל
ארכיאולוגיה של אבוקדו
לא הרבה ידוע על תהליך התִרְבות של האבוקדו. לאחרונה חשפו חוקרים ראיות חדשות לתהליך הביות של הפרי האהוב, במהלך חפירות ארכיאולוגיות במערת אל-חיגנטה (El Gigante) שבהונדורס.
החוקרים ניתחו 1,725 מאובני אבוקדו בדרגות שימור שונות, ותיארכו את אלה מהם שהשתמרו הכי טוב. על סמך הנתונים האלה הרכיבו ציר זמן לאורך 11 אלף שנה שבו האדם השתמש באבוקדו וזיהו את הזנים האפשריים בו. מדידות מבניות של השרידים הראו שלפני 7,500 שנה בערך החלה עלייה הדרגתית בגודל הגלעינים ובעובי הקליפות, שמעידה על ביות, כלומר ברירה מלאכותית של הפירות בידי האדם. כמו כן התברר כי ביות עצי האבוקדו באזור הזה התרחש לפני ביותם של דגנים כמו תירס, בניגוד למה שסברו עד כה.
הממצאים מרחיבים את הבנת תהליך הביות של המין Persea americana שהיה נפוץ באזור ומספקים תובנות על ביות עצים ממושך. התיעוד הגנטי שערכו במחקר תומך בכך שהבחירה האנושית תרמה להתפתחות הזנים המודרניים, כולל הזן המסחרי הדומיננטי כיום – אבוקדו האס.
למאמר (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).
הביות החל מוקדם משחשבנו עד כה. אבוקדו חצוי | FoodVideoPhoto, Shutterstock
מאה ימים עם לב מלאכותי
באוסטרליה פותח מתקן רפואי המשמש תחליף מלאכותי ללב עבור אנשים שמחכים לתרומת לב דחופה. במהלך הניסויים בו הוא הותקן עד כה בחזם של חמישה מתנדבים. אחד מהם חי עם המשאבה המלאכותית במשך 27 ימים לפני שנמצא לו לב אמיתי מתרומה. כעת מדווחים חוקרים על מטופל שישי, ששבר שיא של מאה ימים עם הלב המלאכותי. המטופל, גבר אוסטרלי בן ארבעים שסבל מאי-ספיקת לב, קיבל את המכשיר בנובמבר 2024, שוחרר מבית החולים בפברואר 2025, ובמרץ חזר לניתוח השתלת לב מאדם.
זהו המטופל הראשון בעולם שחי עם לב מלאכותי מחוץ לכותלי בית החולים. "בעשור הקרוב אנחנו נראה את הלב המלאכותי הופך להיות חלופה למטופלים שאינם יכולים לחכות לתורם, או לאלה שפשוט אי אפשר למצוא להם לב מתורם", אמר הקרדיולוג כריס הייוורד (Hayward), שהשתתף במחקר. למרות ההצלחה, יש עוד דרך ארוכה לעבור לפני שהשתלת לב מלאכותי תהפוך לשגרה, שכן כיום לב מושתל אמיתי יכול לתפקד בגוף למשך כעשר שנים, הרבה יותר ממאה ימים. לקריאה בהרחבה (באנגלית).
חלופה למטופלים שאינם יכולים לחכות לתורם. הלב המלאכותי של חברת BiVACOR | צילום: Peter Adams
.jpg?itok=C_yzBWql){kind=small}
אלכס אברוטיןטיהור זיהומים עם שקיק תה
חוקרים מארצות הברית גילו שחליטת צמחים מסייעת להרחיק מהמים מתכות כבדות שעלולות לפגוע בבריאותנו.
החוקרים ערכו סדרה של ניסויים במים שהיו נגועים בכמות ידועה של מתכות כבדות, וביניהן גם המתכות הרעילות עופרת וקדמיום. הם מצאו שכשחלטו בהם תה, יוני המתכת מהמים נספחו בחוזקה לפני השטח של עלי התה או השקיק וריכוזם במים ירד. ההשפעה של תה שחור, תה ירוק ותה לבן הייתה חזקה יותר מזו של חליטות קמומיל, תה אדום ותה אולונג. להערכת החוקרים חליטת תה שחור עשויה להקטין את כמות יוני העופרת במים ב-15 אחוז.
במחקר נמצאו כמה גורמים שתורמים במיוחד להפחתת ריכוז יוני העופרת בתה. ביניהם: משך חליטה ארוך, שימוש בשקיקי תה מתאית במקום פלסטיק ושימוש בתערובת עלים טחונים במקום עלים שלמים.
הממצאים אומנם מעניינים, אך בפועל אין כמעט מתכות כבדות במי השתייה במדינות מפותחות. כמו כן, חלק מהמומחים סבורים שההשפעה שנמצאה במחקר חלשה מדי ולא מצדיקה מעבר לשימוש בתה בתור מסנן מים. לקריאה בהרחבה (באנגלית). למאמר (באנגלית).
המחקר מצא שעלי התה סופחים מתכות כבדות מן המים. סוגים שונים של חליטות תה | Ivanfirst, Shutterstock
הפרווה המשעממת של היונקים הקדומים
מלנוזומים הם אברונים תוך-תאיים שמייצרים את הפיגמנטים שנותנים צבע לרקמות כמו עור ושערות. חוקרי אבולוציה בחנו שיער של 116 יונקים מודרניים ופיתחו מודל חישובי שמאפשר לחזות לפי מבנה המלנוזומים את הפיגמנטים שהם מייצרים. באמצעות המודל הם זיהו את צבע פרוותם המשוער של שישה יונקים קדומים שחיו לצד הדינוזאורים. הם גילו כי בעוד שליונקים בני זמננו יש מגוון רב של דפוסים וגוונים בפרוותיהם, ליונקים הקדומים הייתה פרווה כהה וחדגונית.
לדעת החוקרים הסיבה לכך היא שהיונקים הקדומים היו קטנים ופעלו בעיקר בלילה, והפרווה הכהה והאחידה סייעה להם להיטמע בסביבה ולא ליפול טרף לדינוזאורים. הפער הניכר בין הפרוות המגוונות של יונקים בני ימינו לחדגוניות של אבותיהם הקדומים הוביל את החוקרים לשער שהיכחדותם של הדינוזאורים, שאפשרה ליונקים להתפשט לבתי גידול מגוונים יותר ולהיות פעילים גם ביום, הובילה אותם לפתח גם פרוות צבעוניות. נכון לעכשיו אין די מידע כדי לקבוע בוודאות. לקריאה בהרחבה (באנגלית). למאמר (באנגלית).
בעלי פרווה כהה וחדגונית. איור של יונקים שחיו לצד הדינוזאורים בתקופת היורה | C. ZHAO
הגוזל שהתחפש לזחל
גוזלים צעירים הם בין בעלי החיים הפגיעים ביותר בטבע: קטנים, כמעט עירומים, חסרי יכולת להגן על עצמם או לברוח, הם מטרה קלה לשלל טורפים. גוזלי הקוליברי היעקוביני לבן הצוואר (Florisuga mellivora) נמצאים בסכנה גדולה אפילו יותר: לא רק שהם קטנים במיוחד, הם גם חיים ביערות גשם בדרום אמריקה ובמרכזה, וחולקים את שטחי המחיה שלהם עם טורפים רבים: נחשים, יונקים, ציפורים ואפילו חרקים. מה יכולים גוזלי הקוליברי לעשות כדי להימנע מטריפה? לפי מחקר חדש, התשובה היא: להעמיד פנים שהם זחל ארסי.
חוקרים מארצות הברית סיירו לפני שנה ביער בפנמה, כשהבחינו בקן של קוליברי יעקוביני ובו ביצה אחת. הם עקבו אחרי הקן בשבועות הבאים, וכשהגוזל בקע התקרבו לבחון אותו. הם גילו שהוא מכוסה בסיבי נוצות חומים וארוכים, וכשהגיעו למרחק של כמטר מהקן, "הגוזל הרים את ראשו והחל לטלטל אותו מצד לצד, בערך פעם בשניה, כשהוא סומר את הנוצות על גבו", כתבו החוקרים במאמר. הוא עשה זאת גם במשך הימים הבאים, בכל פעם שהחוקרים התקרבו אליו.
"התחלתי לשלוח את הוידאו לאנשים ולשאול אותם, 'כמו מה זה נראה?'", אמר אחד החוקרים, סקוט טיילור (Taylor), בהודעה לעיתונות. "ובלי יוצא מן הכלל, כולם אמרו: 'זה נראה כמו זחל'".
החוקרים הסתכלו על זחלי פרפרים ועשים שנפוצים באזור, וגילו שלרבים מהם יש שערות חומות ארוכות, שנראות דומות למדי לסיבי הנוצות של הגוזל. יותר מכך: השערות הללו גורמות לגירוי כואב אצל מי שנוגע בהם, ויכולות לפצוע או אפילו להרוג טורפים שינסו לאכול את הזחל. כתוצאה מכך, טורפים רבים מעדיפים לשמור מרחק מהזחלים – ואם הם יוטעו לחשוב שהגוזל הוא זחל כזה, הם עשויים להתרחק גם ממנו.
באחד הביקורים שלהם בקן ראו החוקרים צרעה טורפת, ממין שידוע שעשוי לפגוע גם בגוזלי קוליברי, מתקרבת לגוזל. הגוזל החלק מיד לנוע באותה צורה מוכרת, דמוית זחל, ולאחר כמה שניות הצרעה עפה משם. אי אפשר לקבוע זאת בוודאות, אבל ייתכן שהייתה זו דוגמה לכך שההסוואה המקורית של הגוזל אכן עובדת.
חיקוי של בעלי חיים אחרים הוא תופעה נפוצה למדי בטבע, אבל ציפורים שמחקות חרקים? זה משהו נדיר הרבה יותר – לפחות, עד כמה שידוע לנו. "אנחנו יודעים כל כך מעט על מה שציפורים מקננות עושות באזורים הטרופיים", אמר ג'יי פאלק (Falk), שהוביל את המחקר. "יכול להיות שזה דבר נפוץ, אם נקדיש מאמצים רבים יותר להסתכל ולגלות דברים חדשים על עולם הטבע".
למחקר (באנגלית). להודעה לעיתונות (באנגלית).
"הגוזל הרים את ראשו והחל לטלטל אותו מצד לצד, בערך פעם בשניה, כשהוא סומר את הנוצות על גבו". גוזל של קוליברי יעקוביני לבן-צוואר בקן | Jay Falk/CU Boulder/The Smithsonian Tropical Research
