נחיתת הירח היפנית - הצלחה חלקית, מנטרים את הציפורים, הלך לעולמו החוקר שגילה את קרינת הרקע הקוסמית, זעיר אבל לומד וויהי עור
מה חדש?
- נחיתת הירח היפנית - הצלחה חלקית
- מנטרים את הציפורים
- הלך לעולמו החוקר שגילה את קרינת הרקע הקוסמית
- זעיר אבל לומד
- ויהי עור
נחיתת הירח היפנית - הצלחה חלקית
הנחתת היפנית SLIM הצליחה לבצע נחיתה רכה על פני הירח, אבל לא בזווית המתוכננת. לכן קולטי השמש שלה אינם פועלים והיא תפעל כנראה רק שעות אחדות. הנחתת של סוכנות החלל היפנית תוכננה לנחיתה מדויקת במיוחד בעזרת מערכת ניווט מתוחכמת המבוססת על עיבוד תמונה מתקדם. בנחיתה עצמה החללית היתה אמורה לנחות על צדה, כך שהמנוע אינו פונה אל פני הירח אלא הצידה. במסיבת עיתונאים שכונסה כשעתיים לאחר ניסיון הנחיתה הודיעו ראשי הסוכנות היפנית, JAXA, כי הנחתת ביצעה בהצלחה נחיתה רכה, אבל קולטי השמש שלה אינם מייצרים חשמל. הסיבה לכך עשויה להיות התהפכות בנחיתה או גלגול לא מתוכנן על הצד. עם זאת, נכון לעכשיו מכשירי הנחתת פועלים, היא משדרת מידע ומקבלת פקודות, וגם הצליחה לשחרר כמתוכנן שני רובוטים קטנים שאמורים לחקור לצדה את פני הירח. בסוכנות החלל היפנית מקווים כי גם לאחר שהסוללות יתרוקנו, אפשר שבזווית מסוימת תקבל החללית אור שמש, ותוכל להפעיל שוב את מכשיריה לזמן מה. לקריאה בהרחבה.
נחתה על הירח, אבל לא בזווית המתוכננת. הנחתת היפנית | הדמיה: JAXA
איתי נבומנטרים את הציפורים
איסוף מידע על בעלי חיים חשוב מאוד למטרות מחקר ושמירה על הטבע. איסוף המידע אינו שמור רק למומחים: כולנו יכולים לקחת בו חלק. איך? ספירת הציפורים השנתית למשל, מתבצעת כעת (עד סוף חודש ינואר) ומזמינה כל אחד מאיתנו להשתתף - גם אם אין לנו כל ידע קודם בנושא. כל שצריך לעשות הוא לעצור למשך עשר דקות, לפקוח עיניים, ולדווח אילו ציפורים אנו רואים או שומעים בקרבת הבית או בכל מקום אחר בארץ. ההוראות המלאות ומדריך זיהוי מקוצר נמצאים באתר החברה להגנת הטבע, והדיווח מתבצע באמצעות אפליקציה. עבורנו זו הזדמנות להכיר טוב יותר את היופי של ציפורי ארצנו, ולעזור לשמור עליהן. עבור החוקרים, זו הזדמנות לקבל מידע רב וחשוב שקשה מאוד לאסוף בדרך אחרת.
ספירת הציפורים השנתית מתרחשת מאז שנת 2006 ומנוהלת על ידי על ידי המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר, יחד עם החברה להגנת הטבע הטבע ומוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט. למידע נוסף באתר החברה להגנת הטבע.
עבורנו זו הזדמנות להכיר טוב יותר את היופי של ציפורי ארצנו, עבור החוקרים זו הזדמנות לקבל מידע רב וחשוב. דוכיפת | Shutterstock, Arthur Balitskii
ד"ר יובל רוזנברגהלך לעולמו החוקר שגילה את קרינת הרקע הקוסמית
הלך לעולמו הפיזיקאי ארנו פנזיאס (Penzias), שהתפרסם בעקבות גילוי קרינת הרקע הקוסמית. התגלית שעשה ב-1964 עם רוברט וילסון סיפקה חיזוק תצפיתי לתיאוריה שהיקום נוצר בתהליך שכונה בהמשך "המפץ הגדול", וזיכתה את שניהם בפרס נובל בפיזיקה ב-1978.
פנזיאס נולד ב-1933 בגרמניה למשפחה יהודית, ובגיל שש נשלח לבריטניה ב"טרנספורט הילדים". המשפחה הצליחה להגיע לארצות הברית, שם הוא למד פיזיקה באוניברסיטת קולומביה, ולאחר שקיבל תואר דוקטור ב-1961 החל לעבוד כאסטרונום רדיו במעבדות בל. הוא ניסה לזהות ענני מימן בעזרת גלאי רגיש במיוחד שפיתח, אך הבחין ברעש רקע בתחום גלי הרדיו שלא נמצא לו שום מקור. בסופו של דבר הבין כי מדובר בקרינת הרקע הקוסמית, שריד לתהליכים שאירעו במפת הגדול, שפיזיקאים חזו תיאורטית את קיומה. פנזיאס המשיך לעבוד במעבדות בל שנים רבות, בין השאר כסגן נשיא למחקר. הוא גם פעל להנצחת זכר השואה וסייע למדענים יהודים לצאת מברית המועצות. לקריאה בהרחבה.
ניסה לכייל אנטנת רדיו, ומצא את קרינת הרקע הקוסמית. אילוסטרציה של קרינה קוסמית | Declan Hillman, Shutterstock
זעיר אבל לומד
בימים שבהם הבינה המלאכותית מאיימת להחליף את כולנו, מחקר חדש מציע להחליף אותה במוחות אדם. חוקרים חיברו מוחות זעירים שנוצרו מתאי גזע אנושיים לאלקטרודות והראו שהם מסוגלים ללמוד ולפתור משוואות, ממש כמו רשתות עצביות מלאכותיות.
החוקרים פיתחו את המחשב הביולוגי בתקווה להציע פתרון לבעיה ידועה: ההפרדה בין זיכרון המחשב למעבד מאיטה את יכולתו ללמוד וצורכת המון אנרגיה. במוחות אמיתיים אין הפרדה כזאת – תאי העצב מקבלים מידע שמכיל זיכרון, מעבדים אותו ומעבירים אותו הלאה. האם מוחות זעירים יכולים לבצע חישובים מורכבים כמו שבבי הסיליקון? באמצעות אלקטרודות, החוקרים העבירו למוחות אותות חשמליים, ועקבו אחרי תגובתם החשמלית. הם גילו: כן, מוחות זעירים לומדים ומשתפרים.
המיני-מוחות למדו להבדיל בין קולות של אנשים שונים, ופתרו משוואות כאוטיות לא לינאריות. לבסוף, כשחסמו את היכולת של תאי העצב ליצור חיבורים חדשים ביניהם, המוחות חדלו להשתפר – ראיה לכך שהלמידה שלהם אכן דומה ללמידה אנושית. לקריאה בהרחבה.
המיני-מוחות הונחו על מצע של אלקטרודות זעירות וצפופות שהקליטו את הפעילות החשמלית שלהם. מערכת מוחומרה בעיני הבינה המלאכותית | מעיין קרלינסקי צור באמצעות מידג'רני
ויהי עור
במערה באוקלהומה, ארצות הברית נמצא עור מאובן בן כ-288 מיליון שנים. זהו העור הקדום ביותר שיש בידינו, והוא חושף את ההתאמות שהתפתחו אצל בעלי החיים הראשונים שעזבו לחלוטין את המים.
העור היה שייך ליצור דמוי-לטאה בשם Captorhinus aguti, שבניגוד לדו-חיים שבאו לפניו חי בסביבה יבשה כל חייו. המאובן מכיל כמה פיסות עור מכוסות קשקשים, שדומים לאלו של תנינים. הגודל והצפיפות של הקשקשים משתנים, והחוקרים מעריכים שהפיסות הגיעו מאזורים שונים בגוף.
השכבה החיצונית של העור, האפידרמיס, עבה וחזקה בהשוואה לעור הדק של הדו-חיים. "התפקיד העיקרי של העור העבה יותר הוא לא רק לשמש כמחסום מגן, אלא גם למנוע אובדן מים", אמר אית'ן מוני (Mooney), שהוביל את המחקר. זו אחת ההתפתחויות שאיפשרו לזוחלים הראשונים לעזוב את המים.
החוקרים משערים שהעור המאובן מייצג את המצב הקדמון אצל כל בעלי החוליות היבשתיים שאינם דו-חיים. מההתחלה הזו התפתחו מאוחר יותר הנוצות של הציפורים והשיער של היונקים. למאמר המלא (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).
החוקרים משערים שהעור המאובן מייצג את המצב הקדמון אצל כל בעלי החוליות היבשתיים שאינם דו-חיים. פיסות העור המאובנות | Current Biology/Mooney et al
ד"ר יונת אשחר