הכחדה במים מתוקים, הטבילה והגלגול של השפירית, מי הכחיד את רוב מיני הקנגורו? איך מריחים עם שמונה רגליים? ושיתוק מסתורי

רוצים לקבל את חדשות המדע ישירות לנייד?
הצטרפו למהנשמדע בוואטסאפ או בטלגרם

מה חדש?

  • הכחדה במים מתוקים
  • הטבילה והגלגול של השפירית
  • מי הכחיד את רוב מיני הקנגורו?
  • איך מריחים עם שמונה רגליים?
  • שיתוק מסתורי

הכחדה במים מתוקים

אף שאגני מים מתוקים, כמו נהרות ואגמים, הם רק אחוז אחד משטח פני כדור הארץ, הם בית גידול לכעשרה אחוזים מכלל המינים בעולם. במאמר שהתפרסם לאחרונה גילו חוקרים ש-24 אחוז מהמינים שחיים במים מתוקים נמצאים בסכנת הכחדה.

המאמר התבסס על דו"ח של האיחוד הבינלאומי לשימור הטבע העוסק במינים הנמצאים בסכנת הכחדה, ונתוני הערכות גלובליות, שסוקרים יחד את מצבם של 23,496 מיני סרטנאים, דגים ושפיראים החיים במים מתוקים. סביר להניח שהמציאות חמורה אף יותר, שכן המאמר לא כלל נתונים על מצבן של רכיכות כמו חלזונות, היות שאין די מידע על תפוצתן ברחבי העולם. הסיבות לסכנת ההכחדה הן רבות וכוללות זיהום מים, סכרים וחקלאות.

התמונה העגומה הזו צריכה לשמש קריאת השכמה לשינוי סדר העדיפויות העולמי לטובת שימור אגני מים מתוקים כמו נהרות ואגמים, גם במחיר של פגיעה כלשהי בכלכלה. למאמר המקורי (באנגלית).


במאמר שהתפרסם לאחרונה גילו חוקרים ש-24 אחוז מהמינים שחיים במים מתוקים נמצאים בסכנת הכחדה. אגם ביער | Shutterstock, Akram Maltsev

הטבילה והגלגול של השפירית

השפיריות מפורסמות ביכולת התעופה המרשימה שלהן, בדרך כלל מעל מקווי מים. בעונת הרבייה הזכרים הופכים טריטוריאליים: הם מפטרלים באוויר, לשמור על המקום שבו יזדווגו עם נקבות. הן, מצידן, יטילו את ביציהן ישירות למים.

תעופה ממושכת היא עניין מסוכן, שרירי הכנפיים המאומצים עלולים להתחמם לדרגה מסוכנת, כך שחייבים לצנן אותם. הזכר יכול אומנם לנוח כמה דקות בצל, אך עלול לשלם על כך באובדן הטריטוריה. במקום זאת הוא צולל לטבילה חפוזה במים הצוננים ומיד מתרומם מחדש לאוויר, אך כעת עליו להיפטר מהמטען העודף של טיפות המים על גופו. חוקרים מלונדון תיעדו לראשונה את שיטת הייבוש הייחודית של השפיריות. בשעה שהזכר נוסק מהמים הוא מצליף אחורה בזנבו כדי לנער מעליו עודפי מים, וזה גורם לו להתהפך לכמה סלטות מהירות באוויר.

מעקב העלה שרבע מהזכרים טובעים בטבילה הזאת ומתים. אך בטבע, איבוד הטריטוריה ואי העברת הגנים שלך לדור הבא משולים למוות, כך שכנראה הסיכון משתלם להם. לקריאה בהרחבה ולסרטון.


חוקרים מלונדון תיעדו לראשונה את שיטת הייבוש הייחודית של השפיריות. שפירית יושבת על ענף מעל אגם | Bob Gibbons / Science Photo Library

מי הכחיד את רוב מיני הקנגורו?

לפני כ-40 אלף שנה נכחדו רוב בעלי החיים הגדולים של אוסטרליה, שרובם היו מינים של קנגורו. עד כה היו שני חשודים עיקריים באחריות להכחדה שלהם: ציידים שהגיעו לאוסטרליה כ-25 אלף שנה לפני כן או שינויי אקלים שהפכו חלקים ניכרים של היבשת המיוערת למדבר, ודלדלו את היצע המזון. כעת, מחקר חדש מציג ממצאים שמאששים את השערת הציד ומחלישים את האפשרות שהגורם להכחדה היה האקלים. 

אחד המאפיינים הדרושים להתמודדות עם שינויי אקלים קיצוניים הוא גמישות תזונתית. החוקרים השוו את שיניהם של 12 מיני קנגורו קדומים ל-16 מיני קנגורו עכשוויים עם העדפות תזונתיות אחרות. ההשוואה העלתה שבשיניהם של רוב המינים הנכחדים ניכרו סימני שחיקה זעירים המעידים על תזונה מגוונת מאוד. המאפיין הזה היה אמור להקל עליהם להסתגל למקורות מזון חלופיים כשהאקלים באוסטרליה השתנה.

על כן הממצאים מחזקים את הסברה שמה שהוביל להכחדתם של כל כך הרבה מיני קנגורו היה ציד נרחב שלהם בידי בני האדם. לקריאה בהרחבה (באנגלית). למאמר המקורי (באנגלית).


הממצאים מחזקים את הסברה שמה שהוביל להכחדתם של כל כך הרבה מיני קנגורו היה ציד נרחב שלהם בידי בני האדם. איור של Simothenurus occidentalis - אחד ממיני הקנגורו הקדומים שנכחדו באוסטרליה לפני כ-40 אלף שנה |  Nobu Tamura CC BY 3.0

איך מריחים עם שמונה רגליים?

עכבישים חיים לצידנו כבר מיליוני שנים, אבל עדיין יש שאלות רבות פתוחות בקשר אליהם. אחת מהן היא איך הם חשים ריחות? במחקר חדש שהתפרסם התגלתה התשובה המפתיעה – דרך הרגליים.

החוקרים בחנו עשרים מיני עכבישים וגילו שהרגליים של רובם מכוסות שערות שמותאמות לזיהוי ריחות, ובפרט פרומוני מין – תרכובות נדיפות שהנקבות מפרישות לאוויר. השערות נמצאות בחלק העליון של הרגל, ליד גוף העכביש, ולא באות במגע עם המשטח שהוא עומד עליו, מה שעשוי להעיד על תפקידן בזיהוי מולקולות שנמצאות באוויר. השערות קיימות אצל עכבישים זכרים בוגרים, אך לא אצל צעירים או נקבות, כך שייתכן שתפקידן העיקרי הוא לצורכי חיפוש ומציאת בת זוג. 

באמצעות הכנסת אלקטרודה לבסיס השערה ומדידת התגובה במהלך חשיפת הזכרים לפרומוני המין הראו החוקרים שחלה עלייה בקצב הפעילות של תאי העצב בהתאם לריכוז הפרומון. המחקר פותח צוהר לעוד שאלות רבות על חוש הריח של העכבישים, למשל איך נקבות העכביש מריחות, ואילו עוד כימיקלים יכולים העכבישים לזהות. למחקר (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).


הרגליים מכוסות שערות שמותאמות לזיהוי ריחות. עכביש ממין  Argiope bruennichi | מקור: Kristine Rad, Shutterstock

שיתוק מסתורי

תופעה מסתורית ומדאיגה מתרחשת באוסטרליה כבר כמה שנים. שני מינים שונים מאוד זה מזה סובלים מתסמונת שיתוק שלא ברור מה מקורה.

התסמונת נצפתה אצל תוכים מהמין לורי קשת (Trichoglossus moluccanus) ועטלפי השועל המעופף (.Pteropus spp). היא מתבטאת בחולשה ובשיתוק של הגפיים, ובקושי למצמץ, לבלוע ולנשום. בעלי החיים החולים מתים מהתייבשות או מחנק, אם הם לא נטרפים קודם לכן. בני המזל מביניהם מועברים לאשפוז בבתי חולים לחיות בר. בשנת 2024 אושפזו מעל אלף עטלפים חולים וכמעט 8,000 לורים, רובם עקב התסמונת המסתורית. אחרי טיפול תומך, רוב המאושפזים מתאוששים ומחלימים בתוך כמה שבועות.

התפשטות התסמונת בשני המינים חופפת הן מבחינה גיאוגרפית והן בעיתוי האשפוזים, אך עד כה לא ברור מהו גורם המחלה. הוטרינרית אליסון פיל, השותפה לצוות שמנטר את התסמונת, משערת שיש גורם סביבתי משותף לתופעה הפוגעת בתוכים ובעטלפים. עד כה לא נמצאו סימנים להדבקה בין בעלי החיים, ופיל משערת שהגורם עשוי להיות רעלן שמופרש בידי פטרייה או חיידק. לקריאה בהרחבה (באנגלית).


התסמונת נצפתה אצל תוכים מהמין לורי קשת ועטלפי השועל המעופף. תוכיי לורי קשת | Shutterstock, Frank Fichtmueller

 

0 תגובות