תוחלת החיים של כלבים, חומה עתיקה בעומק הים, לווייתנים כחולים עם DNA של מין אחר, וסיבה להירטב בגשם בסערת ברקים
מה חדש?
- חיי כלב
- חומה תת-ימית עתיקה: צוהר לחיי הציידים הקדמונים
- מצא מין את… המין הקרוב לו
- סיבה טובה להירטב בגשם
חיי כלב
אומנם הכלב (Canis lupus familiaris) בוית כבר לפני כ-16 אלף שנה, אך את רוב גזעי הכלבים המוכרים היום האדם ברר רק במאות השנים האחרונות. גזעי הכלבים נבדלים זה מזה לא רק בגודל ובמראה, אלא גם בתכונות גופניות, בהתנהגות ובתוחלת החיים. מחקר שסקר את תוחלת החיים של יותר מחצי מיליון כלבים מ-150 גזעים, מצא שנקבות חיות יותר מזכרים, כלבים קטנים חיים יותר מגדולים, ותוחלת החיים של כלבים עם חוטם ארוך גבוהה משל כלבים עם חוטם בינוני או פחוס.
בניגוד למחקרים קודמים ולתפיסה הרווחת בציבור, כלבים גזעיים חיו בממוצע 7 חודשים יותר מאשר כלבים מעורבים, אך ייתכן שהממצא נובע מכך שהממוצע חושב עבור כל הכלבים המעורבים, בלי להתייחס לגודלם ולאורך חוטמם. הגזע מאריך החיים ביותר הוא הלנקשייר הילר, שחי בממוצע 15.4 שנים. תוחלת החיים הנמוכה ביותר היא של הרועה הקווקזי, שחי בממוצע רק 5.4 שנים.
היכולת לחזות היטב את תוחלת החיים של כלב עשויה לסייע לווטרינרים ולאחרים שמעורבים בטיפול בהם, וגם להבהיר למי שחושב לאמץ כלב, כמה שנים של אושר צפויות לו עם החבר החדש. למאמר המלא (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).
בעלי חוטם ארוך חיים יותר זמן מפחוסי חוטם. שני כלבים מגזעים שונים | Eric Isselee, Shutterstock
חומה תת-ימית עתיקה: צוהר לחיי הציידים הקדמונים
מתחת למים הרדודים של הים הבלטי, מול חופי גרמניה, התגלתה חומה מסתורית מתקופת האבן. אורכה כמעט קילומטר ויש בה כ-1,700 אבנים, כך שמדובר באחד המבנים הגדולים ביותר ששרדו מהחברה האנושית הקדומה.
החומה, שנמצאה בעומק של כ-20 מטר, נבנתה לפני כעשרת אלפים שנה, כשפני הים היו נמוכים משמעותית בהשוואה לימינו. חוקרים סבורים שציידי איילים השתמשו בה כדי לתעל את מנוסת הניצודים ולהוביל אותם אל המלכודות. ייתכן שהם בנו אותה לאורך זמן, תוך שימוש בחומרים זמינים כמו אבנים, ענפים ואדמה.
החומה מעידה על רמת הארגון והתכנון הגבוהה של הציידים-לקטים הקדומים, ועל יכולתם לבנות מבנים גדולים ומורכבים. ייתכן שהחומה שימשה גם למטרות חברתיות ותרבותיות, כגון טקסים או מפגשים. המחקר עדיין נמשך, וחוקרים מקווים ללמוד עוד על אורח החיים של הציידים הקדומים, ועל הקשר בין בני אדם לסביבה בימים ההם. למחקר המלא (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).
החומה מעידה על רמת הארגון והתכנון הגבוהה של הציידים-לקטים הקדומים. אילוסטרציה של החומה כפי שנראתה לפני עשרת אלפים שנה | © Michal Grabowski
שגב נוה טסהמצא מין את… המין הקרוב לו
הלווייתן הכחול הצפון־אטלנטי (Balaenoptera musculus musculus) הוא תת־מין של הלווייתן הכחול, בעל החיים הגדול בעולם. באמצע המאה ה-20 הוא כמעט נכחד עקב ציד, וכיום מעריכים שנותרו רק כמה אלפי פרטים שלו.
מחקר חדש בדק את הדמוגרפיה של האוכלוסיות של תת־המין במזרח האוקיינוס האטלנטי הצפוני ובמערבו ומצא שהמגוון הגנטי של הלווייתן הכחול הצפון־אטלנטי גדול למדי ושנראה כי מדובר באוכלוסייה אחת. בנוסף, כל 26 הדגימות שנאספו מלווייתנים כחולים הכילו כ-3.5 אחוזים של חומר תורשתי שמקורו בלווייתן המצוי (Balaenopter physalus), אך רק בגרעין התא ולא במיטוכונדריה. הנתון הזה מעיד שנקבות לווייתן כחול הזדווגו עם זכרי לווייתן מצוי.
נראה גם שהגֵנים הזרים זורמים רק בכיוון אחד – מהלווייתן המצוי אל הכחול. זרימת גנים נוספת עלולה לאיים על המשך קיומו של מין הלווייתן הכחול הצפון־אטלנטי והיא נושא שיש לתת עליו את הדעת במאמצי השימור של תת־המין, שעדיין נמצא בסכנת הכחדה. למחקר המלא (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).
הדגימות שנאספו מלווייתנים כחולים הכילו חומר תורשתי שמקורו בלווייתן המצוי. לווייתן כחול | Ajit S N, Shutterstock
סיבה טובה להירטב בגשם
פגיעת ברק עלולה להיות קטלנית: הגוף האנושי לא נועד להתמודד עם מתח של רבבות וולטים וטמפרטורה של עשרות אלפי מעלות צלזיוס. עם זאת, נראה שהיו אנשים ששרדו אפילו פגיעת ברק ישירה בראשם. אחת ההשערות היא שהסכנה פוחתת כשהנפגע רטוב מהגשם בזמן מכת הברק.
צוות חוקרים מגרמניה יצר במעבדה סערת ברקים מלאכותית ובחן מה קורה בה לדגם של ראש אדם במצב יבש או רטוב. בשני המקרים הברקים גרמו נזק לראש, ונותרו סימנים ברורים לחדירת השדה החשמלי של הברקים לתוכו בעת פריקת המתח – בעיקר נקבים וסימני חריכה. אך הראש הרטוב ספג פציעות מעטות יותר וחמורות פחות מאשר הראש היבש. נמצא גם שכמות האנרגיה החשמלית שחדרה בפועל לחלל המוח, הייתה נמוכה ב-32.5 אחוז כשהראש היה רטוב – נתון שמשפר מאוד את סיכויי ההישרדות מפגיעת הברק.
הסיבה לכך היא שהרטיבות מפחיתה את המתח שבו מתחיל תהליך הפריקה, וכתוצאה מכך גם הזרם החשמלי העובר במוח פוחת, ואיתו מצטמצם הנזק. אז בפעם הבאה שתיקלעו לסופת ברקים, קוו שגם ירד עליכם גשם. למחקר המלא (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).
הסכנה מפגיעת ברק פוחתת כשהנפגע רטוב מהגשם. ברק פוגע במים | releon8211, Shutterstock
יהונתן ברקהיים