תוכים טובלים, שכבת המגן של החומה הסינית, איילי הצפון מציגים: לעיסה תוך כדי שינה, לקום מוקדם כמו ניאנדרטל וקופי אדם – חברים לעד

מה חדש?

  • תוכים טובלים
  • שכבת המגן של החומה הסינית
  • איילי הצפון מציגים: לעיסה תוך כדי שינה
  • לקום מוקדם כמו ניאנדרטל
  • קופי אדם – חברים לעד

תוכים טובלים

חוקרים תיעדו תוכים מהמין קקדו גופין (Cacatua goffiniana) טובלים מזון במים לפני אכילתו. כחלק מארוחת הצהריים קיבלו התוכים ביסקוויט יבש שנקרא ראסק. החוקרים ראו שכמה מהתוכים טבלו את הראסק בקערת המים, המתינו כחצי דקה ורק אז שלו אותו מהמים ואכלו אותו כשהוא ספוג ורך. 

התנהגות כזאת של טיפול במזון לפני האכילה לא תועדה עד כה אצל תוכים מהמין הזה. לכן החוקרים תיעדו את טבילת המזון בתצפית מסודרת. העובדה שהתוכים חיכו כמעט חצי דקה מעידה על יכולת להתאפק, לתכנן ולחשב את התועלת שבהמתנה. אומנם בעבר כבר ראו שהמין הזה מסוגל לחשוב קדימה ולהתאפק כדי לקבל פרס משובח יותר, אך כאן היכולת הזאת השתלבה עם טיפול במזון כך שיהיה נוח יותר לאכילה או טעים יותר. למאמר המלא (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).


מה מהתוכים טבלו את הביסקוויט בקערת המים, המתינו כחצי דקה ורק אז שלו אותו מהמים ואכלו אותו כשהוא ספוג ורך. קקדון גופין | Shutterstock, Arina_B


שכבת המגן של החומה הסינית

החומה הסינית עומדת על תילה מזה כ-2,300 שנה ונחשבת לאחד מפלאי תבל ולסמל לאומי של המעצמה המזרח אסייתית. עם השנים חלקים נרחבים מהחומה נסדקו, התפרקו ואף התמוטטו עקב פגעי מזג האוויר, ובראשם רוחות, מחזורי קיפאון והפשרה, גשמים ושינויי מליחות.

מקובל לחשוב שצמחים שגדלים על מבנים עתיקים עלולים לפגוע בשלמותם. אך בשנים האחרונות מתברר שבמקרים רבים צמחים דווקא עשויים להגן על מבנים מסחיפה. במאמר חדש חוקרים סקרו 600 קילומטר מהחומה ומצאו שכ-70 אחוז משטחה מכוסים בשכבה ביולוגית המורכבת מחזזית, טחב, חיידקים כחוליים ועוד. תחת השכבה הביולוגית הזאת החומה התפוררה פחות מאזורים שנותרו ערומים. התברר שהשכבה הביולוגית ייצבה את החומה, מנעה סחיפה של חומר והפחיתה את חלחול המים לתוכה. המחקר מעלה ממצאים חשובים שיוכלו לסייע בשימור ארוך טווח של מבנים, במיוחד לנוכח שינויי האקלים בימינו. למאמר המלא (באנגלית). 


מכוסה שכבה של חזזית, טחב, חיידקים כחוליים ועוד. החומה הסינית הגדולה |  aphotostory, Shutterstock


 איילי הצפון מציגים: לעיסה תוך כדי שינה

תעכלו את זה: איילי צפון חיים בתנאים קיצוניים ומשתנים של אור תמידי בקיץ וחושך לאורך כל היממה בשיא החורף. מחקר חדש, שפורסם לקראת חג המולד, בדק את שנתם של איילים שחיים במתחם סגור בצפון נורבגיה, כדי לעקוב אחר שינויים בפעילות השעון הצירקדי שלהם – שעון ביולוגי עם מחזור של כ-24 שעות – מעונה לעונה. החוקרים מצאו שלאיילים אין כנראה שעון צירקדי בכלל, או שהוא חלש מאוד: אין להם מחזור יומי שמנחה את פעילותם. עם זאת, במפתיע סך השינה היומית שלהם נשאר קבוע בכל העונות.

נשאלת השאלה איך זה שהם מצליחים לישון באותה כמות גם בקיץ, כשהמזון מצוי בשפע והם צריכים לאכול כמעט כל הזמן כדי לשרוד בחורף הסגפני? מהמחקר מתברר שגם כשהאיילים מעלים גירה, לועסים אותה ומעכלים את המזון שאכלו, הם נחים ומספקים את הצורך בשינה. בקיץ האיילים לוקחים חלק מהזמן שהם הקדישו בחורף ובסתיו לשינה עמוקה, וממירים אותו בשינה המלווה בהעלאת גירה. כך הם יכולים לבלות את רוב שעות הקיץ בזלילה לקראת החורף בלי להדיר שינה מעיניהם. למאמר המלא (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית). מבלים את רוב שעות הקיץ בזלילה לקראת החורף, בלי להדיר שינה מעיניהם.


מבלים את רוב שעות הקיץ בזלילה לקראת החורף, בלי להדיר שינה מעיניהם. אייל צפון | Leo Rescia, CC BY-SA


לקום מוקדם כמו ניאנדרטל

כשאבותינו יצאו מאפריקה, הם פגשו באירופה ובאסיה את הניאנדרטלים והדניסובים, שנפרדו מהשושלת שלנו לפני כ-700 אלף שנים. הם העמידו איתם צאצאים, וכך חלק קטן מה-DNA שלהם נמצא בגופם של רוב בני האדם בני ימינו. 

חוקרים מארצות הברית בדקו כיצד ה-DNA הזה משפיע עלינו, ובמיוחד על השעון הצירקדי שלנו: השעון הפנימי שאומר לנו מתי לקום וללכת לישון, ומכתיב שינויים הורמונליים ומטבוליים. הם גילו כמה עשרות גנים שהייתה להם גרסה שונה אצלנו ואצל הניאנדרטלים או הדניסובים, או שהבקרה עליהם הייתה שונה ביננו לבינם. בשלב השני החוקרים בחנו גרסאות של גני שעון שחלק מהאנשים בני ימינו ירשו מהניאנדרטלים או מהדניסובים. בעזרת מאגר מידע שמכיל נתונים גנטיים ותשובות על שאלונים של מאות אלפי אנשים, הם מצאו שאנשים עם הגרסה הניאנדרטלית או הדניסובית של הגנים, נטו להיות "אנשי בוקר", שמקדימים לקום.  

החוקרים משערים שהגרסאות הללו עזרו לקרובינו הקדומים להתמודד עם ימי החורף הקצרים בקווי הרוחב הצפוניים, והם הורישו את היכולת הזו לחלק מהאנשים החיים כיום. למאמר המלא (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).


אנשים עם הגרסה הניאנדרטלית או הדניסובית של הגנים נטו להיות "אנשי בוקר", שמקדימים לקום. אדם קם בבוקר | Prostock-studio, Shutterstock

קופי אדם – חברים לעד

בני אדם מסוגלים לרוב לזכור את חבריהם גם לאחר שלא נפגשו 15 שנים ויותר, ולזהות את תמונותיהם. מחקר חדש מראה שהיכולת הזו משותפת גם לקרובינו השימפנזים והבונובו. 

החוקרים בחנו 26 קופי אדם, החיים בגני חיות בסקוטלנד, ביפן ובבלגיה. הם הראו לכל אחד מהם זוגות של תמונות, כשבכל זוג תמונה אחת הייתה של קוף אדם שהכירו מקרוב לפני שנים, והשנייה של קוף אדם זר. מעקב אחר תנועות העיניים של קופי האדם הראה שהם התבוננו זמן רב יותר בפנים של השימפנזה או הבונובו שהכירו, וכך הראו שהם זוכרים אותם, ומבדילים בינם לבין קוף אדם זר. המקרה הקיצוני ביותר היה של נקבת בונובו בת 42 בשם לואיז, שזיהתה תמונות של שניים מקרובי משפחתה, לאחר שלא ראתה אותם 26 שנים. 

החוקרים מעריכים שהיכולת לזכור פרצופים לאורך זמן הייתה קיימת כבר אצל האב הקדמון המשותף לנו, לשימפנזים ולבונובו, לפני שבעה מיליוני שנים. במהלך האבולוציה היכולת הזו השתפרה והתרחבה אצל בני האדם, ואיפשרה מערכת חברתית מורכבת עם קשרים שמחזיקים מעמד לאורך זמן. למאמר המלא (באנגלית). 


החוקרים מעריכים שהיכולת לזכור פרצופים לאורך זמן הייתה קיימת כבר אצל האב הקדמון המשותף לנו, לשימפנזים ולבונובו. שימפנזה עם בנה הקטן | Johns Hopkins University

 

0 תגובות