המרוץ של לוסי, הסטודנט ג'פטו, גורים של תקווה, לשתות מהאוויר וטוב שכן רטוֹב
מה חדש?
- המרוץ של לוסי
- הסטודנט ג'פטו
- גורים של תקווה
- לשתות מהאוויר
- טוב שכן רטוֹב
המרוץ של לוסי
מי ינצח בתחרות ריצה בין אדם מודרני לאחד מאבותינו הקדומים, שחי לפני יותר משלושה מיליון שנים? ככל הנראה, אנחנו.
אוסטרלופיתקוס אפרנסיס, שחיו בתקופה הזו, הלכו על שתיים - אנחנו יודעים זאת בין השאר בזכות המאובן "לוסי", שבו השתמרו 40 אחוזים מהשלד של נקבה צעירה. אבל האם הם גם רצו כמונו? זה מה שבדקו חוקרים במאמר שהתפרסם לאחרונה. הם יצרו הדמיה ממוחשבת, הכניסו לתוכה את השלד המשוחזר של לוסי, והוסיפו לו שרירים. כיוון שלא ידעו איך נראו השרירים של אוסטרלופיתקוס, הם יצרו כמה הדמיות: עם שרירים דומים לאלו של אדם, שרירים דומים לאלו של שימפנזה, וגרסאות ביניים.
כשההדמיה צוידה בשרירים דמויי אדם על עצם השוק, האוסטרלופיתקוס רץ משמעותית מהר יותר בהשוואה להדמיות שבהן צויד בשרירים של קוף אדם, וגם הוציא פחות אנרגיה.
עם זאת, אפילו בהדמיות המהירות ביותר הוא רץ הרבה פחות מהר מבן אדם מודרני. "זה אומר לנו שמבנה הגוף שלו מגביל בצורה משמעותית את מהירות הריצה, בהשוואה לזה שלנו", אמר אחד החוקרים. לכתבה באתר.
הדמיית המחשב של אוסטרלופיתקוס רץ | מתוך המאמר, Bates, KT. et al., Current Biology,
ד"ר יונת אשחרהסטודנט ג'פטו
צ'אט-GPT אומנם עדיין אינו מסוגל לסיים תואר ראשון בפיזיקה, אבל שיטות ההוראה וההערכה כבר צריכות לעבור שינויים והתאמות.
חוקרים מבריטניה בדקו אם הבינה המלאכותית היוצרת מסוגלת לצלוח תוכנית ללימודי תואר ראשון בפיזיקה. לצורך הבדיקה הם עשו כל שביכולתם כדי להקל על הבינה המלאכותית: הם פירטו את המשימות, פירקו שאלות מורכבות לשאלות משנה, ונעזרו בשאלות מנחות.
הבוט התמודד לא רע עם שאלות שכללו תכנות או פתרון קצר, והתקשה במשימות מרובות שלבים. בנוסף, הבוט לא יכול לעמוד בבחינות בעל פה, להרצות עם מצגת, או לבצע ניסויי מעבדה, שהם מרכיב חשוב בתואר. אחרי שקלול עיגולי הפינות הללו, הבוט גירד בקושי את הדרישות הנחוצות לציון סופי של 65, שאומנם לא נחשב לציון גרוע במיוחד בבריטניה, אבל רחוק מלהיות בראש הכיתה.
החוקרים מדגישים כי התפתחות מחוללי הטקסט מחייבת לעצב מחדש את תוכניות הלימוד ולעדכן את שיטות ההערכה של הסטודנטים, כך שלא יוכלו לסיים תואר בלי ללמוד – כשאת המשימות שלהם פותר צ'אט-GPT. למאמר (באנגלית). לדיון בהרחבה (באנגלית).
הבוט סיים את הדרישות לתואר ראשון בפיזיקה בציון 65. רובוט בטקס סיום לימודים | ליאת פלי באמצעות Firefly
טל סוקולובגורים של תקווה
הטיגריס הסיבירי (Panthera tigris altaica) חי בעבר משני צידי הנהר אמור ברוסיה ובסין. ציד בלתי חוקי כמעט הביא להכחדתו, וכיום נותרו רק כ-500 פרטים בהרי סיחוטה-אלין ברוסיה. במסגרת שיתוף פעולה רוסי-אמריקני להשבת הטיגריסים לטבע אספו וגידלו גורים נטושים במרכז שיקום, בלי לחשוף אותם לבני אדם, ולימדו אותם לצוד את טרפם הטבעי.
בשנים 2013/14, שוחררו לטבע 13 גורים בני שנה וחצי בשלושה אתרים נפרדים. לשישה מהם הרכיבו קולרי GPS. החוקרים עקבו אחרי הטיגריסים הצעירים כדי לבדוק אם הם מצליחים לצוד ולשרוד בטבע. למרבה השמחה הצלחתם בציד הייתה דומה לזו של ילידי טבע. בנוסף, הנקבות נשארו בקרבת מקום שחרורן, ואילו הזכרים התרחקו משם מיד. הטיגריס בוריס, למשל, צעד כמעט 200 ק"מ בחיפוש אחרי טריטוריה – מעשה סביר בהתחשב בכך שגודל הטריטוריה של זכר בוגר מגיע ל-1,400 קמ"ר. הוא הגיע למקום שבו שוחררה הנקבה סווטלנה וכעבור חצי שנה היא המליטה את הגורים הראשונים שנולדו באזור מזה כחמישים שנה. למאמר (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).
הטריטוריה של טיגריס בוגר משתרעת על פני כ-1,400 קילומטרים רבועים. טיגריס סיבירי מדלג בשלג | מקור: Vaclav Sebek, Shutterstock
לשתות מהאוויר
הנימון הדק (Myriopholis macrorhyncha) הוא הנחש הכי קטן בישראל ואחד הקטנים בעולם. הוא חי במדבריות או בקרבתם, וכמו כל יושבי המדבר עליו להתמודד עם מחסור במים.
הנימון פעיל בחודשי האביב, שבהם הוא מבלה את רוב שעות היממה מתחת לפני הקרקע ויוצא לשחר מזון רק בלילה. מכיוון שהוא ניזון מנמלים, הוא מסתתר גם בקיני הנמלים שלתוכם פלש כדי לאכול. חוקרים מאוניברסיטת תל אביב בדקו כמה מים מאבד הנימון באידוי מבעד לעורו הדק, בהתאם למידת הלחות של האוויר סביבו. עקב אורכו הזעיר (כ-25 ס"מ), והיחס הגבוה בין נפח גופו לשטח הפנים שלו, אובדן המים עלול להיות משמעותי מאוד.
כצפוי, באוויר יבש לגמרי או בלחות יחסית של 70 אחוזים, הנימון איבד מים אל הסביבה. אולם במפתיע, ברמת לחות של 97 אחוזים, שדומה לזו ששוררת בקן הנמלים, הנימונים ספחו מים מהסביבה אל גופם. החוקרים משערים שספיחת המים נוצרה כהתאמה לתנאי הסביבה הקשים, ואולי יכולה לחסוך את הצורך בשתייה. מנגנון ספיחת המים מהאוויר עדיין לא ידוע ודרוש מחקר נוסף על מבנה עורו של הנימון כדי לפצח אותו. למאמר (באנגלית).
מבין הנחשים הקטנים בעולם. נימון דק | מקור: Omid Mozaffari, ויקיפדיה
טוב שכן רטוֹב
גשם במדבר הוא נדיר, ואם כבר הגיע כדאי לנצל אותו ולשתות לרוויה. מחקר בדק איך נחשי עכסן הערבות נוהגים לשתות. החוקרים המטירו מים על הנחשים ותיעדו את התנהגותם. נמצא שבתגובה ל"גשם" הנחשים השתבללו סביב עצמם למעין קערה לאיסוף המים, ואז ליקקו את המים שנקוו על גופם. מבנה הקשקשים שעל עורם הקל על הטיפות להישאר עליהם ולא לנזול מטה. נמצא גם שהעכסנים השטיחו צלעותיהם כעוד אמצעי למנוע מהמים להיעלם.
התברר שהעכסנים לא בוחלים במים שעל חבריהם. לראשונה תועדו עכסנים ששתו מגופם של שכנים, בעיקר מנקבות, אך גם מזכרים. הנקבות נוטות להתקבץ יחדיו במחילות בזמן שהביצים מתפתחות בבטנן. ייתכן שההתגודדות מקילה עליהן לשמור על חום הגוף הגבוה והיציב הדרוש להבשלת הביצים. העכסניות שהומטר עליהן גשם מלאכותי נראו שותות לא רק מגופן אלא גם מזה של שכנותיהן. החוקרים משערים שזו התנהגות שכיחה בקרב נחשים, אבל מכיוון שלא יורד כמעט גשם במדבר, ושהעכסנים מסתתרים במחילות, היא פשוט לא תועדה עד כה. למאמר (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).
משתבלל לצורת קערה בתגובה לממטרים. עכסן הערבות | מתוך McIntyre et al
