תרכיבי החיסון הקיימים מושתתים ברובם על גורם המחלה (חיידק או נגיף) כשהוא מומת או מוחלש, כך שאינו מסוגל לגרום למחלה אך יעיל בהקניית חיסון כנגדה. ע"י שימוש בתרכיב מונעים את התחלואה. תרכיבים אלו הובילו במרוצת השנים להכחדתן של מספר מחלות ומגיפות קטלניות כגון אבעבועות שחורות או שיתוק ילדים, וכך תרמו יותר מכל לרפואה הציבורית. האתגרים הבאים הם קודם כל התמודדות עם מחלות חדשות או מתחדשות, כגון איידס או שחפת, ופיתוח תרכיבי חיסון יעילים כנגדן. אתגר אחר הוא נגיפים העוברים מוטציות תכופות, כגון נגיף השפעת, אשר כדי להתמודד עמו יש צורך בתרכיב חיסון חדש מדי שנה בשנה. האתגר הוא לפתח תרכיב "אוניברסלי" שיגן כנגד מספר רב של זני הנגיף. אתגר נוסף בעל חשיבות ממדרגה ראשונה הוא פיתוח תרכיבים מרפאים, שבעזרתם ניתן יהיה לטפל במחלות לאחר הופעתן ולא רק למנען. גישה זו חשובה במיוחד למחלות כגון סרטן או מחלות אוטואימוניות, אשר לגביהן חיסון מניעתי אינו מהווה פתרון מעשי. גישות מחקריות לפיתוח תרכיבי חיסון חדשניים מציגות סיכוי להישגים נוספים במגזרים רחבים של הרפואה הציבורית.
ההרצאה הועברה בידי פרופ' רות ארנון מהמחלקה לאימונולוגיה במכון ויצמן למדע, ונשיאת האקדמיה הישראלית למדעים, במסגרת ההרצאה לזכרו של פרופ' אפרים קציר של מכון דוידסון לחינוך מדעי בפברואר 2012.
ארז גרטי, דוקטורנט, המחלקה לכימיה ביולוגית, מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.
